שא' מהרב שלום מרדכי הכהן אם מותר למכור השוורים לנכרי ליתן לנכרי אחר לסרסם ואתה חששת כיון דהוי המכירה דרך הערמה בעלמא הנה אין כאן חשש הערמה בדבר שלא בעינן מכירה רק שליחות נמי הוי די אם הוי שולח ע"י נכרי ליתן לנכרי אחר כיון דאין שליחות לנכרי ועל לפני דלפני לא קפדינן. ומ"ש ראי' מן המדרש פ' נח דיש שליחות לנכרי ז"א דהתם בשפיכות דמים שאני דגלי קרא דהרי אפי' נהרג בדיין אחד ובע"א מה דאינו בישראל וגם חייב על העוברין לכך כמו כן אף דהוי ע"י שליח ואין שליחות לנכרי מ"מ חייבה התורה והרי בלא"ה אשלד"ע וחייבה התורה ובע"כ דשאני התם דגלי קרא וגם י"ל דגם ע"י גרמא חייב בן נח וא"כ נהי דאין לו דין שליחות גורם הוי עכ"פ דלולי שאמר לו לא הי' עושה וחייב מכח גרמא. ומ"ש בשם ספר אחד להקשות על הת"ה ורמ"א דהרי בדיני שמים ישלד"ע זה לק"מ דודאי טעם הת"ה מכח אין שליחות לנכרי רק דהוא חשש דדלמא כמו בשלד"ע דאף דאין שליחות מ"מ בד"ש חייב דלמא גם באין שליחות לנכרי נמי הוי כן דבד"ש יש שליחות דהרי לולי דגלי קרא הוי שליחות לנכרי רק דילפינן מאתם גם אתם דבעינן דומיא דאתם וא"כ דלמא לא ממעט רק בדיני אדם ולא בד"ש ולכך נתן הת"ה עוד טעם דאשלד"ע וא"כ י"ל בתרתי לריעותא אין שליחות כלל כיון דבכל חדא נמי אין שליחות א"כ נהי דבד"ש חייב מ"מ בהצטרף תרתי גם בד"ש אינו שליחות גם בלא"ה לא קשה דמה דהוי חילוק בין ד"א לד"ש הוי רק בישראל אבל בנכרי לא שייך לחלק בין ד"ש לד"א. ומה שהקשה על הת"ה דטעמו מכח אשלד"ע דהרי במוחזק לכך יש שלד"ע כמ"ש בחו"מ סי' שפ"ח וא"כ ה"נ הנכרי מוחזק בכך זה לק"מ דמוחזק הוי רק אם עשה ג"פ כן אבל בלא עשה אף דהוי חשוד גדול ורשע והוי אומדנא דמוכח שיעשה מ"מ אשלד"ע כן ה"נ אטו ידוע דהנכרי עשה כן ג"פ הרי אפשר דלא עשה כן ג"פ ואף דהוא חשוד מ"מ אשלד"ע ועוד קשה על הת"ה לדעת הסוברים דבשוגג יש שלד"ע והנכרי ודאי הוי שוגג דאינו יודע דאסור לו ולכך נראה דעיקר טעם הת"ה מכח אין שליחות לנכרי רק דחשש אולי בד"ש יש שליחות לנכרי לכך הוסיף נמי הטעם דאשלד"ע דאז כיון דבלא"ה אין שליחות לנכרי רק לד"ש בזה אף בשוגג ואף במוחזק אשלד"ע בד"ש לבד. ומה שהקשה על דין דמוחזק הנ"ל מב"ק נ"א גבי בור של שותפין למה לא משני במוחזק לכך הנה בזה יש הרבה קושיות להסוברים דבשוגג ישלד"ע לתרץ בשוגג השליח ועיין בשעה"מ הל' הרומות מה שהקשה על המח"א לתרץ בשכר ולי נראה לומר דהנה בלא"ה קשה איך שייך בזה שליחות כיון שמוכח בש"ס שם לפי הס"ד דבב' שותפין לא משכחת לה שיתחייבו על הכרי א"כ האיך מצי משוי שליח הרי כיון דתרווייהו ביחד לא מצי עבדי וצריך לומר כיון דעכ"פ לאחד יכול להיות שליח לכך בזה אף דלתרווייהו לא אפשר להיות שליח מ"מ נעשה שליח לתרווייהו וכסברא זו כתבו התוס' בקדושין כ"ג גבי הני כהני שלוחי דרחמנא נינהו דכיון דהוי שלוחי דרחמנא הוי נמי שלוחי דידן אף דלא מצי עביד ואף דשם הוי איבעיא י"ל היינו התם דשלוחי דרחמנא עם שלוחי דידן אין לו התחברות כלל אבל בזה כיון דעכ"פ נעשה שותף לאחד בן אדם י"ל דנעשה שותף להשני אף דתרווייהו יחד לא מצי עבדי אך לפ"ז עכ"פ ריעותא הוי כיון דתרווייהו יחד לא מצי עבדי וא"כ ה"נ כיון דבעלמא אשלד"ע או אין שליחות לנכרי נהי דבשכר יש שליחות לנכרי או במוחזק או שוגג ישלד"ע מ"מ בהצטרף יחד במה דהוי בו ריעותא דלא מצי עבדי תרווייהו הוי תר"ל ואין שליחות כלל וכעין זה מצינו בש"ס וש"ע חו"מ סי' כ"ב דאף דמהני קבלוהו לקא"פ היינו רק כחד אבל לתר"ל לא מהני כן ה"נ י"ל בזה דבתר"ל בטל השליחות לגמרי ולכך פריך שפיר התם דהא אשלד"ע וזה עצה נכונה לפי חומר הנושא. יותר א"פ להאריך ולא יחמיר בזה יותר מדי ומותר למכור לנכרי לומר לנכרי אחר ואף לומר לנכרי שיאמר לנכרי אחר מותר: