במ"ש בסי' ה' סעיף י"ד אסור לומר לכותי עיין בח"מ שהביא סוגיות הש"ס והפוסקים הלכתא כמאן ובספרי ע"ע בש"ס מ"ג ע"ב כתבתי לחדש די"ל דדוקא למ"ד דאשלד"ע בבר חיובא תליא מלתא או אף למ"ד אי בעי עביד אם הי' השליח שוגג בענין דנחשב כחצר דבע"כ מותיב בה דאז אם הי' האי נכרי ישראל ה' מחייב שולחו ואין בזה ריעותא רק משום דהוא נכרי ואין שליחות לנכרי בזה גזרו רבנן אף בשאר איסורין ועשוהו כשליח אבל למ"ד בבעי עביד תליא מלתא והנכרי הוי מזיד בענין דאף אם הי' השליח ישראל לא הי' מחייב שולחו דאין שלד"ע בזה כיון דהוי תרתי לריעותא דאשלד"ע ואין שליחות לנכרי בזה ודאי לא גזרו אמירה לנכרי בשאר איסורים דעכ"פ נהי דבשבת אף בכה"ג גזרו אמירה לנכרי בשאר איסורים מ"מ בשאר איסורים לא גזרו בזה ודאי גם כתבנו דבח"ש אף להסוברים דח"ש אסור אף בשאר איסורים מ"מ אמירה לנכרי ודאי לא שייך בזה ומותר אמירה לנכרי בח"ש עיי"ש מ"ש: