מה ששאל בדין אשה שהלכה טבילה ביום יו"ד ניסן וילדה ב' כסלו והאשה נתגרשה י"ז סיון ונתן לה כתב שאם תלד בן זיי"ן או בן ט' יתן שכר הנקה כך וכך כי בשעת הגט טענה שהיא מעוברת והוא אמר כי לא ממנו הוא רק הרה לזנונים ולכן השלישו הכתב על אופן ההוא ועתה הוא צועק שמיו"ד ניסן עד ב' כסלו אינו לא בן ז' ולא בן ט' והיא צועקת שמעולם לא ידעה איש רק מבעלה. הנה כבר ראה הפלוגתא אם ביולדת לט' יולדת למקוטעין ושפורא גרם או לא לכך סברו דהוי ספקא דדינא והדין עם המוחזק הנה לא כן הוא חדא כאן כיון דניסן רוב החודש הוי א"כ בזה הוי רובא ככולה ולא בעינן שפורא רק בכסלו לבד וי"ל דדוקא בתרי שפורא ס"ל לכמה פוס' דאין אומרים בט' שפורא גרם אבל חד שיפורא י"ל דמודים דאמרינן שיפורא גרם ועוד בזה נשתנו הטבעים ואנו רואים כמה וכמה כשרות שיולדות בבן ט' ובשפורא. ועוד אף אם הוי ספק כיון דהוא א"י לברר זה כיון דעכ"פ מודה דבא עלי' א"כ רוב בעילות תולין בבעל והוי היא טוענת ברי והוא שמא אם שפורא גרם או לא א"כ כיון דהוי רוב מסייע לברי ושמא מוציאין ממון, גם בלא"ה זה דומה ממש לדין משארסתני נאנסתי דגובית כתובתה אף דהוי ספק על עיקר החיוב מ"מ כיון דהוי חזקה בהדי' אמרינן ברי ושמא ברי עדיף עיין כתובות (י"ב) וב"ש אהע"ז סי' ס"ח א"כ ה"נ הוי לה חזקת כשרות בהדי ברי ושמא וברי עדיף ובפרט דכאן עדיף דמסייע הרוב לחזקה ודאי ברי עדיף וחייב ליתן הכתב להאשה בלי ספק ועוד הרי בלא"ה מדינא חייב בהנקה הוא אף בלי הכתב א"כ כיון דחייב אף בלי הכתב מהני טעמי הנ"ל ודאי דחייב להחזיר הכתב להאשה בלי ספק: