כתב הש"ע סי' ב' סעיף י"ב כל המשפחות בחזקת כשרות והב"ש העלה להחמיר כשאין משפחתו ידוע לנו לחוש לספק ממזר וק"ל מה יענו הך דעה לקמן סעיף ד' והוא ש"ס מפורש בקדושין דאין אסופי רק בהושלך שלא לשם מיתה אבל אם יש הוכחה שהושלך לשם מיתה אין לו דין אסופי ותיפוק לי' דהרי עכ"פ אין משפחתו ידוע לנו ובלא"ה יש חשש פסול ואסורה להנשא אך נראה דא"ש דבחד צד אסופי עדיף כיון דחזינן דהשליכתו ואעפ"כ חסה עליו והשליכתו שלא לשם מיתה מוכח דלא הוי ממזר אבל באם אינו אסופי ולא חזינן שדקדקה עליו אמו ועל חייו ובפרט לדקדק עליו בעת צר לה כשמשליכתו דאם אינו צר לה יתכן שגם על בן ממזר מרחמת עליו אבל אם הי' השעה דחוקה לה ואעפ"כ חסה עליו אף כשמשליכתו מוכח דאינו ממזר וזה לא שייך באם אינו אסופי וליכא הוכחה זו בזה שפיר יש לחוש שמא הוא ממזר ושוב ראיתי בישיע"ק הק' כן בשם מהרי"ט ותי' כמ"ש אך לא ביאר כמ"ש מיהו י"ל דתי' זה ליתא דעכ"פ קשה באם ליכא הוכחה אסרו חז"ל מטעם אסופי ולמ"ל גזרה זו דאסופי בלא זה ת"ל דאין משפחתו ידוע לנו וע"ז יסבוב קו' מהרי"ט שפיר אך א"ש דהפוסקים מיירי בענין דאיכא ריעותא דאדם לפנינו וא"י לברר משפחתו מי זה הוא ואיזה הוא ולכך כיון דאיכא ריעותא יש לחוש דלמא ממזר הוא ואף אם יזדמן בענין שא"י לברר כיון דאינו דבר מפורסם וידוע לא פלוג רבנן בתקנתן ואסרו בכל ענין לישא מי שאין משפחתו ידוע לנו בשביל אלו שהי' יכולין לברר ואין מבררים ואיכא ריעותא ויש הוכחה דיש בו פסול אבל באסופי כיון דהושלך בקטנותו וליכא ריעותא מה שא"י לברר משפחתו וגם הוא מלתא דתמוה להיות תנוק מושלך כל כה"ג מידכר דכירי אינשי ולא יטעו בין זה לזה וכל שא"י לברר ולא חזינן ריעותא אוקמוהו אדינא דכל המשפחות בחזקת כשרות ול"ח לממזרות כן נ"ל. וגם בגוף הדין מה שחייש הב"ש לחומרא הנה מנהגנו באמת שכל איש ואשה הבאים להנשא אין חוקרין ודורשין אחר משפחותיהן כלל ובע"כ דנהיגין כהסוברים דל"ח להכי ובפרט דהוי כדיעבד אם נאסר אותה להנשא וגם לכהן נראה דאין להחמיר בזה כיון דסוגיא דעלמא לא נהגו כן ואין מדקדקין אחר שום משפחה רק כל אשה הבאה להנשא מחזקינן אותה בחזקת כשרה להנשא לכהן ואין מצריכין להביא ראי' כן נ"ל לדינא: