הנה דעת הרמב"ם הבאתי בחי' להל' קדושין שאף שלא כתב לה כתובה ג"כ הוי חופה מעליא ומצאתי ראי' לדבריו ממס' גיטין (/דף/ נ"ז) מעשה בארוס וארוסתו שנשבו לבין הנכרים והשיאום זל"ז ואמרה לו בבקשה ממך אל תגע בי שאין לי כתובה ממך וכו' ומסיים שם הש"ס ואלו יוסף לאו אשתו והכא אשתו וכו' והנה מזה משמע דהנשואין שלהם הוי נשואין אף שלא הי' לה כתובה דאם לא חלו הנשואין כלל הול"ל אלו יוסף לאו ארוסתו והכא ארוסתו ומדקאמר לשון אשתו משמע דהיתה נחשבת אשתו ממש ע"י הנשואין שלהם אף שלא הי' לה כתוב' והי' אסור לבא עלי' מ"מ מהני הנשואין בזה.
והנה מזה מוכח עוד דחופה לא בעינן בפני עדים רק כל שלא הי' כלל עדים בדבר אם מודים שנכנסו לחופה מהני דאל"כ איך היתה נחשבת שם אשתו הרי בע"כ לא הי' שם ישראלים אחרים עוד דאל"כ הו"ל לכתוב כתובה ואף אם לא הי' פנאי לכתוב כתובה בשבי' עכ"פ הוי לי' לקנות ממנו בקנין דהרי בשעת הדחק קיי"ל בסי' ס"ו דודאי מהני עדים בקנין ומותר לבא עלי' ולמה לא קנו ממנו אלא ודאי דלא הי' עדים כלל ואף דבשאר קנין לא בעינן עדים כלל מ"מ הכא בכתובה דהכל תלוי בסמכא דעתה שלא תהי' קלה בעיניו להוציאה לכך אף בשעת הדחק לא מהני קנין רק אם הוא לפני עדים שאז תמיד תוכל לילך אל העדים לכתוב לה אף שיכפור הבעל לא יהי' מועיל וכן משמע מדיוק לשון הרמב"ם וש"ע ורמ"א שם דהכל תלוי בעדים אבל בלי עדים כל שיכול לכפור לא מהני קנין ואסור לבעול לכך שפיר אמרה אל תגע בי ואעפ"כ החופה נחשבת חופה ומוכח דחופה מהני אף בלי עדים ג"כ גומר להיות נשואה ואינו דומה לקדושין דבעינן בפני עדים וז"ב לדינא: