הנה דעת התוס' רי"ד הובא בח"מ וב"ש בסי' כ"ח שצריך לומר לה אחר המלאכה התקדשי (ועיין בסי' הקדום ראי' לדבריו) וק"ל לפי דבריו מה פריך הש"ס בקדושין (/דף/ ס"ג) בהא דאר"ל והוא שנתן לה ש"פ וכו' ובשכר לא והא תניא בשכר שהרכבתיך על החמור וכו' בשכר שארכיבך על החמור מקודשת וכו' ומה קושיא נימא דהך ברייתא בשכר שארכיבך בע"כ מיירי לדעת תוס' רי"ד שאומר לה אח"כ התקדשי בשכר שהרכבתיך אבל אם לא אמר לה אינה מקודשת אף בשכר שארכיבך אבל ר"ל מוקי לה למתני' בנתן לה פרוטה עתה אז תיכף מקודשת אם נתקיים התנאי אף שלא אמר לה בפירוש אח"כ ומה שמפרש ר"ל כך היינו משום הך הוכחה עצמו דקאמר הש"ס מלשון ע"מ ולא יצטרך הש"ס לדחוק כתנאי עיי"ש ולכאו' צע"ג ומה שנ"ל דצריך להבין טעמו למה יהי' צ"ל לה מחדש ואינו דומה למקדש אשה לאחר ל' יום דמקודשת ואצ"ל לה אח"כ מחדש אך נראה דמזה ראי' למ"ש בחי' בהגהות שכאן בעינן שהאשה תאמר הן דבלא"ה ליכא מעשה דמוכח דניחא לה ולפ"ז א"ש דאנן בעינן בכל קדושין שבשעת הנתינה יהי' מוכח מכח מעשי' דניחא לה בקדושין ולכך במקדש לאחר ל' יום דהנתינה הוי משלו ובשעת אמירה ומוכח מדהיא קבלתו ולא זרקתו מוכח דניחא לה ולכך מקודשת וא"צ לאמירה חדשה אח"כ אבל כאן הרי גוף הקדושין לא נגמר רק בשעה שנותן לידה המלאכה אז הוי נתינת הקדושין והרי אז ליכא הוכחה דניחא לה בקדושין די"ל דשקלה דידה ולכך לא זרקה כיון דגוף המלאכה שלה איך תזרוק ולכך בעינן שבשעת נתינה יאמר לה התקדשי והיא תאמר הן ולפ"ז היינו דוקא אם גוף המלאכה הי' שלה מתחלה ואין הקדושין בכל המלאכה רק בהנופך שהוסיף לה או בשבח הכלי מה שעשה מהמתכת כלי בזה אם לא אמר בשעת נתינה התקדשי והיא אמרה הן ליכא הוכחה שנתרצית להתקדש די"ל דמה שקבלה המלאכה היינו בשביל שלה ואין שקלי ודידי שקלי ולא הי' דעתה לקבל הקדושין שהרי הגוף הי' שלה מכבר אבל בשכר שארכיבך על החמור או שחוק לפני הי' הקדושין בכל המלאכה ממש ולא הי' לה חלק בזה חזינן שנתרצית להתקדש בזה דאל"כ לא הי' מניחתו להרכיבה או לשחוק לפני' שהוא רק בשביל הקדושין כמו שדברו תחלה א"ו דהיא נתרצית בקדושין ולכך ל"ב לא אמירה שלו ולא שלה בסוף ולכך פריך הש"ס שפיר ובשכר לא היוצא מזה לדינא שבכה"ג מודים התוס' רי"ד שאצ"ל לה מחדש ודו"ק: