במ"ש בש"ע סי' ב' סעיף ג' משפחה שקרא עליו ערעור וכו'. שאלני החריף מר יוסף ביק מבא"ד לתמוה על הח"מ שכתב דכוונת המחבר מ"ש עבדות היינו שפחה ולא עבד דעבד בישראלית הולד כשר ושאל א"כ למה צריך בדיקה באם אבי אמה דלו יהא דהוי אבי אמה עבד אכתי הולד כשר. עיין במקנה בחי' לדף ע"ו כתב שם כן בד"ה מתניתין הנושא כהנת כתב שם כן דאין לומר דהוי הבדיקה מכח חשש עבדות דא"כ למ"ל אם אביו עיי"ש רק הדבר תמוה שלא תמה כן על הח"מ שמוכח מדבריו להיפוך ונ"ל שדברי הח"מ נכונים שהוא מפרש דמ"ש המחבר דהיינו שיעידו שנים שנתערב בהם ממזר או חלל או שיש בהם עבדות אין הכונה דהעדים מעידים רק על אחת מהם רק הכונה דהם העידו על הכל ביחד דהיינו שהם העידו שיודעים שיש במשפחה זו צד פסול ואין יודעים מה אם הוי הפסול של ממזר או של חלל או הפסול של עבדות וטובא קמ"ל דהוי ס"ד דבשלמא אם מעידין בבירור דהפסול הוי מכח ממזר או חלל דבזה ודאי צריך בדיקה ד' אמהות שהם ח' אבל אם העידו רק על ספק שהם מסופקין מה הוי הפסול אם פסול ממזר או חלל או פסול עבדות וא"כ בזה הוי ס"ד כיון דמפורש לקמן באלמנת עיסה רק היכא דהוי רק ספק חלל מותרת בדיעבד בלי בדיקה וא"כ הוי ס"ד ה"נ נהי דמעידין דהוי כאן ודאי פסול מ"מ הרי הם מסופקין אם הוי פסול ממזר וחלל או פסול עבדות ומשום פסול עבדות לא בעינן ד' דורות כקושייתו א"כ השתא נמי נימא דדינה כאלמנת עיסה ויהי' די בבדיקת ב' אמהות אמה ואם אמה אבל אם אבי' לא נצטרך דהוי נמי ס"ס שמא פסול ושמא אינה זו והוי ס"ס כמו באלמנת עיסה לכך קמ"ל דז"א רק בכה"ג בודאי אסורה אף בדיעבד בלי בדיקת ד' אמהות דאינו דומה לאלמנת עיסה דשם הוי הספק שמא אין כאן פסול כלל ולא בעי בדיקה כלל לכך בדיעבד כשרה בלי בדיקה אבל כאן דיש כאן פסול ודאי ואף אם הוי עבדות נמי בעי בדיקה עכ"פ ב' אמהות וכיון דעכ"פ בין כך ובין כך צריך בדיקה שוב צריך בדיקה ד' אמהות מכח דלמא הוי הפסול ממזר או חלל. וכיוצא בזה כתב הרבינו יונה בפ"ב דברכות ד"ה באמצע הפרק חוזר לראש הפרק וז"ל ויש להקשות דשמואל דאמר בפרק מי שמתו ספק קרא ק"ש ספק לא קרא ק"ש אינו חוזר וקורא ק"ש דק"ש דרבנן היכא אמרינן הכא שחוזר לראש הפרק י"ל שאינו דומה זה לזה דבשלא קרא כלל אינו חוזר וקורא דק"ש דרבנן אבל כשהתחיל לקרות אפי' שמואל מודה שאם טעה יש לו לתקן כיון דהתחיל עיי"ש הרי אף בספק דרבנן דהוי לקולא מ"מ אם התחיל יש לו לתקן א"כ ה"ה הכא בס"ס דס"ס וסד"ר דין אחד להם הוי נמי כך דאם מתחיל צריך לעשות כהוגן ולכך בשלמא באלמנת עיסה דהוי ספק אם צריך בדיקה כלל לכך בזה הקילו כיון דהוי ס"ס אבל אם הוי כאן ודאי פסול רק דהספק שמא עבדות א"כ עכ"פ צריך בדיקה ב' אמהות שוב כיון דמתחיל לבדוק צריך לבדוק הכל מכח חשש ממזר וחלל ולא מהני בזה ס"ס והרי בלא"ה אף באלמנת עיסה יש דעות דתצא אף בדיעבד לכך בזה כ"ע מודים (ועיין ראי' להנ"ל בהגהות חכמת שלמה לאה"ע סי' ג' סעיף ו') והח"מ שפיר כתב דמיירי בשפחה דאי בעבד הרי כשר גמור וא"צ בדיקה כלל א"כ הוי רק ספק פסול היינו ממש אלמנת עיסה המפורש לקמן ובע"כ דמיירי בשפחה דהוי ודאי פסול ובודאי בעי בדיקה ואין הס"ס רק עד היכן יהי' הבדיקה בזה לכ"ע אזלינן לחומרא ותצא והוי כוונת המחבר דכל זה לשון העדים עצמן שאין יודעים מה הוי הפסול והוי הבדיקה בשביל חשש ממזר או חלל אבל אם הי' מעידין רק על עבדות בבירור באמת לא בעינן בדיקה רק ב' אמהות שהם ד' לדעת הח"מ וז"ב וזה עצה נכונה. ועיין עוד ראי' לסברתנו הנ"ל בכ"מ הל' בכורים הובא בתויו"ט פ"ק דבכורות משנה ג' ד"ה אין כאן לכהן בשם הכ"מ דהיכא דצריך ליתן אחד לכהן צריך ליתן אחד לעצמו ג"כ והיכי דא"צ ליתן לכהן אף השני לעצמו א"צ להפריש והוא ראי' לדברינו: