בראד ט"ו טבת תרי"ג: לאה"ק לירושלים תוב"ב למו"ה ניסן בק'.
הנה מה שדנני כטועה בדבר משנה דמח"ל לא"י כופין הנה לא כן הוא ודרכי לכתוב בקצרה לסמוך על המבין מדעתו וכעת אבאר לו הנה בראשון אם הוי סוגיין דעלמא כדעת הסוברים דבזה"ז כופין לעלות דמצוה הוא למה אין עולין הרבנים החסידים לא"י אשר בכחם ודאי לעלות והרב המפורסם המנוח מו"ה ישראל מרוזין ז"ל למה לא נסע לא"י הוא ובניו שליט"א ובע"כ סוגיין דעלמא הוי כדעת הסוברים דבזה"ז אין מצוה והנה לולי זה אף לדעת הסוברים דכופין לעלות והוי מצוה היינו רק במי שיש לו כדי חייו על הדרך וגם שם שלא יצטרך לבריות אבל מי שהוא עני ואין לו על הוצאת הדרך ולחיות נפשו שם ודאי אין חיוב לעלות דהרי שונא מתנות יחי' ואחז"ל עשה שבתך חול ואל תצטרך לבריות והרי עונג שבת ודאי הוי חיוב מדברי קבלה ודינא דש"ס ואעפ"כ שלא יצטרך לבריות פטור מעונג שבת ועיין בטור הל' שבת סי' רמ"ב א"כ מכ"ש דלעלות לא"י אינו מחויב ובפרט דבזה משיג גבול לשאר עניי א"י דפרנסה שלהם קצוב תמיד בשוה הן אם הם מועטים או יתרבו הכל שוה וא"כ ע"י ריבוי העניים מזיק לאלו שכבר הם ודומה למ"ש בש"ס קא פסקית לחיותאי ובזה ודאי אין מצוה והרי דעת ר"ת הובא בד"מ סי' ע"ה דבזה"ז אין מצוה כלל לעלות לא"י מכח דיש מצות התלויות בארץ ואין נזהרים בהם ונענשים עליהם ולכך אף לדעת החולקים היינו כיון די"ל להיפוך אולי יקיים איזה מצוה התלוי' בארץ ויצא הפסדו בשכרו אבל לפי הנ"ל דפוסק לחיותא של עניים אחרים והוי בבין אדם לחבירו זה לא יתוקן במה שיקיים איזה מצוה בבין אדם למקום לכך בעניים ואביונים ודאי אין מצוה לעלות גם כל הדרכים בחזקת סכנה לעניים אשר א"א לעלות במרוצה בלי שהיות הרבה על הדרך ולא ימלט מלהיות נע ונד כמה ימים ודאי אין כופין לעלות. ובר מן דין הרי קיי"ל אם נשא אשה מחויב לדור עמה במקומה דע"ד כן נשאה ונהי דלעלות לא"י כופין היינו לדינא דש"ס כיון דתמיד כופין הוי כאלו נשאת לו ע"ד כן אבל בזה"ז כיון דלא נהגו לכוף אשה לעלות לא"י וגם הזכרים לא נהגו לעשות חיוב לעלות לא"י א"כ מתחלה כשנשאה אדעתא דמנהגא נשאה שלא לכוף אותה לעלות לכך אין בידו לכופה אח"כ לעלות ויפה כתבתי בעזה"י (ועיין בתשובה שאח"ז). ומ"ש רו"מ דהתובע הולך אחר הנתבע הנה באמת כוונתי הי' שממילא אם לא יניחו לו ליקח שם אשה כי יש לו אשה פה ממילא יהי' מוכרח בעצמו לבא למדינתנו לעשות עמה סוף אבל באמת לפי פשוטו ג"כ דברינו נכונים שנהי דבשאר תובע מחויב לילך אחר הנתבע היינו דהתם אין הנתבע מחויב לדור במקום התובע אבל באיש ואשה כיון דמחויב לדור במקום אשתו ואינו רשאי לילך בלתי רשותה או רשות ב"ד א"כ כל שהלך בלי רשותה ובלי רשות ב"ד מחויב לחזור למקומה כמקדם וכאן יקוב הדין ביניהם אם בידו לפרוש ממנה או לא וכבר נהגו בכל מקומות ישראל שאם יש אחד שבגד באשתו ועזבה שכופין את הבעל לחזור למקומו בכל מיני כפיות ואין אומרים שהיא תבא למקומו לדון עמו כי מלבד הדין כן הוא תקנה גדולה לבנות ישראל ולתק"ע אשר זולת זה הרבה תתעגן כידוע דבזה"ז טלטולי דאתתא קשה מדגברא מבלי הוצאות לה על הדרך ותתעגן ותיתב. שוב עיינתי בכה"ג חו"מ סי' י"ד בהגהות ב"י בשם מהרשד"ם ואמרתי שישו בני מעי וכו' וז"ל לא אמרו דתובע הולך אחר הנתבע אלא כשנעשה המו"מ שביניהם זה במקומו וזה במקומו אבל אם היו שניהם במקום אחד ואח"כ הנתבע הרחיק נדוד פשיטא ופשיטא שאם יש יכולת ביד התובע או ביד הב"ד להביאו למקומו יביאנו, רשד"ם חחו"מ סי' קנ"ו וסי' שפ"ו. הרי מפורש שיפה אמרתי ורו"מ שגג ולא קיים מאמרם ז"ל גברא אמר מלתא לא תוכיחו עלה ואל תהי מפליג לכל דבר והוא ענין גדול לבנות ישראל: