מה ששאל מי שאינו רוצה לנהוג היתר המפורש ברמ"א אה"ע סי' כ"ב להשתמש באשה אם מותר עכ"פ בלי צוואתו רק שהיא עושית מעצמה. הנה מ"ש ראי' מברכות (דף י"ד) בשונמית שהציעה לו הסדין וכו' זה אינו ראי' אפי' כל דהו דמה דאסור הוי רק בפניו מפני דגורם חיבה אבל שלא בפניו ודאי דמותר וכיוצא בזה מבואר בהל' נדה לענין לאכול משיורי מאכל או שתי' שלו דשלא בפניו מותר ובאמת מצד הסברא נראה כיון דאסור מכח דגורם חיבה או הרהורא אין לחלק בין מצוה לה או היא עושית בעצמה אבל באמת הדבר מוכח כמ"ש בתוס' פ"ק דשבועות (דף ב') ד"ה ועל הזקן שתים שכתבו שם התוס' ועוד נראה וכו' מדלא קאמר איש דאמר לנכרי או לקטן אקיף לי גדול כמ"ש בב"מ לזה כתב שם המהרש"א מכח דאסור להשתמש באשה והרי התם לא אמר לה הניקף רק אחר אמר לה להקיף לגדול ואעפ"כ אסור ואין לומר כיון דהגדול שמע ושתק הוי כמו ציוה הוא דהרי משכחת לה באיש דאמר לאשה אקיף לי גדול והגדול לא הי' בשעת צוואתו בע"כ דהכל אסור ועוד מוכח שם ממ"ש אח"כ המהרש"א שם בדיבור השני דגם במצורע לא שייך אשה מכח דאסור להשתמש באשה והרי אפשר לקיים שתיהן שיאמר אחר להאשה להקיף במצורע ויאמר שלא בפניו ואין לומר דבעינן שליחות מן המצורע דהרי כתבו דאפשר ע"י אשה ועכו"ם והני לאו בני שליחות נינהו ובע"כ דלא בעינן שליחות וא"כ משכחת לה כה"ג בע"כ כל דהאשה עושית לגדול בפניו אף שלא בצוואתו אסור ודו"ק: