במ"ש בסי' ל"ד סעיף ג' דלא יברך בשעת נשואין יקשה לכאורה דמ"ש ממ"ש הרמב"ם הביאו המג"א או"ח סי' רי"ד כל מצוה שיש לה משך זמן מברך כל זמן שהמצוה נמשכת כמו אם שכח ולא בירך על טלית ותפילין מברך כ"ז שהם עליו עיי"ש א"כ ה"נ כיון שאשה יושבת תחתיו הרי הוא מקיים מצות נשואי אשה א"כ לעולם יהי' רשאי לברך ברכת אירוסין כיון דהמצוה נמשכת תמיד אך י"ל דבשלמא אם הי' מברכין על מצות נשואי אשה או לישא אשה באמת הוי מברכין ברכה זו לעולם שהרי המצוה נמשכת תמיד אבל כיון שאין מברכין ברכה זו ומטעם שכתב הרא"ש דיכול לקיים פ"ו בפלגש ועיקר הברכה רק על הקדושין והקדושין כבר היו מקודם והוי כאלו כבר כלה עשיית המצוה ולפ"ז נראה בהמקדש אשה במעכשיו ולאחר למ"ד יום לא מבעיא למאן דפוסק לקמן בסי' מ' כר' יוחנן דס"ל דקדושי כולם תופסין בה מטעם דקדושין חלין מיד ואין נגמרין עד סוף ל' א"כ בזה כל הקדושין נמשכין כל ל' יום בזה אם לא בירך תחלה יכול לברך כל הל' יום שהרי המצוה נמשכת עד סוף זמן ל' אף גם למ"ד דמספקא לן אם תנאה הוי או חזרה הוי או אף באופנים שבודאי הוי תנאה וכמ"ש הב"ש בסי' מ' מ"מ יכול לברך ברכה זו עד למ"ד דנהי דאם אינו חוזר חלו הקדושין למפרע מתחלה מ"מ כיון שאי בעי הי' יכול לחזור בו כל שעה ושעה שאינו חוזר הרי הוא מקיים את הקדושין ומחזק אותם וכן בכל קדושי תנאי ולא גרע משאר מצוה שיש לה משך זמן שיכול לברך כן ה"נ אי בעי הי' יכול לבטל הקדושין בכל עת וכשאינו מבטלם הרי הוא כאלו מקיים אותם עכשיו ונמשכין עד סוף הלמ"ד יום לענין זה שיכול לברך עד סוף למ"ד כן נ"ל לדינא: