ע"ד שא' בבחור שלקח אשה זקנה ממנו והי' לו כמה בנים ומתו וכעת הזקינה ורוצה לגרשה בע"כ או לישא אחרת. תשובה. לדעתי הוא איסור גמור ואם כי הי' מקום להיתר בזה יותר כי י"ל דעיקר טעם הני פוסקים דס"ל דאין לכוף בזה"ז הוי מכח די"ל עון ח"ל גורם זה וא"כ תינח בלא הי' לו בנים כלל אבל בהי' לו ומתו הנה מיתת הבנים ח"ו אינן בעון ח"ל רק שנראה דאינו זוכה להבנות ממנה וי"ל בזה כ"ע מודים דכופין ובזה הי' מקום ליישב דברי המרדכי בשם רגמ"ה שהביא הב"ש בס"ס קנ"ד שסתרי אהדדי די"ל דחד מיירי בלא היו לו בנים וחד מיירי בהיו לו ומתו אך מ"מ לדינא נראה דאין להקל בזה כלל וכבר כתבתי בקצרה לעיל לק' דזיקוב והוא די"ל הפוסקים המתירין מיירי בזמן הקודם שלא הי' הדור פרוץ אבל בזה"ז שהדור פרוץ וקרוב יותר שאינו מכוין לש"ש רק עיניו נתן באחרת והרי הוי ק"ו מה באומרת טמאה אני לך דהוי איסור תורה ממש ושויא נפשי' חד"א וגם הוי קום ועשה ואעפ"כ למשנה אחרונה אמרו דאינה נאמנת ומפורש בהרא"ש הטעם מכח דראו בדורות אחרונים דהדור פרוץ וכו' מכ"ש באיסור זה דהוי רק עשה ובשוא"ת ולא שויא חד"א דראוי לחוש לזה דעיניו נתן באחרת ומה גם דבזה ניכרין הדברים שכן הוא דמחמת שהיא זקנה ממנו אומר כן. ואל יאמר האומר שמכיר בו שמכוין לש"ש ז"א דהאדם יראה לעינים וה' יראה ללבב והרי בטמאה אני לך אפי' אם היא מנשים באוהל תבורך חשדינן אותה שענ"ב ואינה נאמנת מכ"ש בזה"ז ומה גם בנדון זה שפשע תחלה שנשא זקנה ממנו והו"ל לאסוקי אדעתו שתזקין ולא תלד לכך לכ"ע אין כופין לעבור חרגמ"ה והרי אפי' לבטל מצות יבמין נותנין לו עצה הוגנת אם הוא ילד והיא זקנה אומרים לו כלך אצל שכמותך א"כ הו"ל לאסוקי אדעתא ולכך פשע ולכ"ע אין כופין בזה לכך לדעתי הוא איסור גמור לעבור חרגמ"ה: