אמר המחבר בהיות כי דיני נדה הם הענפים רבים מתפשטים ויוצאים משורש אסור כרת ורבים מעמי הארץ מתיהרי"ם כי נפל פחד עול התורה והפרישות עליהם. ולא שתו לבם גם לזאת המצוה אשר היא סגלה למין היהודים ונקראין קדושים מקדשים עצמם במותר להם מן התורה כי יש הרבה תקנות שתקנו חכמים במצוה זו וגדרו גדר וסייגים בסוגים ובפרטים כאשר תמצאם חרוטים ונחקקים בספרי התלמוד והפוסקים. אמרתי אחוה תי"ו על מצחות האנשים הנאנחים והנאנקים והחרדי' על דברי הש"י וארשום כל הדינים והמנהגים הנוהגים במצוה זו לכל אשר נגע אלהים בלבבם והש"י יראנו נפלאות מתורתו. וכן יהי רצון אמן:
בשעת וסתה צריך לפרוש ממנה עונה אחת אם הוא ביום פורש ממנה אותו היום כלו אפילו אם הוסת בסופו ומותר מיד בלילה שאחריו. וכן אם הוא בתחלת היום פורש כל היום ומותר כל הלילה שלפניו ושל אחריו בין שקבעה הוסת בג"פ או בפעם אחת. וכתב הראב"ד אם רגילה לראות בהנץ החמה ולא קים לו שפיר או קודם הנץ החמה או לאחר הנץ החמה יש מחמירין לאוסרה כל היום וכל הלילה דההיא שעתא כולה שעת הוסת היא. וי"א שאינה אסורה אלא ביום והכריע הוא כדברי המקילין ואם רגילה לראות ראיה מרובה קודם הנץ החמה עד הנץ החמה איכא מ"ד שאסורה כל היום וכל הלילה דההיא שעתא כולה שעת הוסת היא ואיכא מ"ד דאחר התחלת הוסת אזלינן ולא מתסר' אלא בלילה. והראב"ד כתב שאינה אסורה אלא בלילה וביום כשיעור שנמשך בו. ואם וסתה נמשכת שנים או שלשה מים ששופע או מדלף שנים או ג' ימים כתב הראב"ד שכולים חשובים כעונה אחת ואע"פ שהגיע תחלת הזבות ולא ראתה צריכה לפרוש כל ימי משך הוסת. וכ"כ הרמב"ן שחוששת לכל ימי משך הוסת שכל יום ויום וסת בפני עצמו ואפי' נעקר יום הראשון חוששת לשאר הימים עד שיעקרו כולם. והר"ז כתב שאינה צריכה לפרוש אלא עונה ראשונה של הוסת וכיון שעברה העונה ולא ראתה מותרת ולזה הסכים הרא"ש. והספר א"ז פסק שיפרוש קודם לוסתה כ"ד שעות דהיינו יום ולילה או לילה ויום וחומר' גדול' היא וששאלת באשה שאין לה וסת קבוע אם היא אשה שמשנה וסתה לאחר או להקדים שנים או ג' ימים יפרוש הימנה בזמן הגעת וסתה שני ימים או ג' קודם. ושלום יצחק ברבי אברהם:
Loading...
Laws of Niddah, Chapter 1358
1
Loading...