מגזרת ניב וכו'. והקשה הראב"ע (הארוך) דלא יתכן זה, דשורש "נביא" שרשו ג' אותיות, כי הא' שורש במילה, ו"ניב" שורשו ב' אותיות, ותירץ הרא"ם בעדו דאף על גב דשורש 'נביא' הוא ג' אותיות – הא' בו נוסף, כמו 'צואר' הא' נוסף תמיד, כן יתכן שהא' נוסף גם כן ב'נביא'. ואין תירוצו עולה יפה, כי אחר שמצאנו "מתנבאים" (במדבר יא, כז) "ויתנבאו" (שם שם כה) הב' דגוש, לא יתכן שיהיה גזרת 'נביא' מן עלומי העי"ן, כי אם כן היה האות השלישי מן שורש המלה דגושה, וזה לא יתכן כלל, ולא נמצא. אבל דרך רש"י להביא ראיה לענין פירוש המלה אף על גב שאינם שוים לגמרי בגזרתן, והוא מביא ראיה מן גזרת הכפולים לגזרת נחי עי"ן, והכי נמי מביא ראיה כאן מן 'ניב', כי הא' של נביא אינה נקראת כלל וכאילו אינה, ולפעמים חסירה מן המכתב גם כן, שהרי כתיב (ש"א י, יג) "ויכל מהתנבות". ואף על גב שהגזירות מתחלפות, דעתו שהם שוים בפירוש. וכן תמצא באמת כי המלות אף על גב שאינם שוים בגזירתם – שזה מן גזרת נחי פ"א יו"ד, וזה מגזרת נחי עי"ן וי"ו, או מן גזרת הכפולים, והגזרות אינם שוים, כיון שהם משתוים באותיות שהם עיקר שאינם נחים ואינם נופלים – הפירוש בהם שוה, וזה כתבנו פעמים הרבה:
אמנם מה שהקשה הראב"ע כי הכתוב אומר (בראשית כ, ז) "השב אשת האיש כי נביא הוא", שאינו מלשון ניב, ודאי לא קשה, כי הונח שם "נביא" אל המדבר דברי השם דוקא ולא למדבר דברים אחרים, מפני כי דברי השם יתברך צריכים מדבר ומשמיע אותם לבני אדם, כי הם דברים בלתי נודעים לבני אדם. ואף על גב שתמצא כאן "ואהרן אחיך יהיה נביאך" לא על משמיע דבר ה' רק משמיע דברי משה, זה בהשאלה מן נביא ה', אבל עיקר 'נביא' הונח ראשונה אל משמיע דבר ה' דוקא, ולפיכך כאשר אמר הכתוב "השב אשת האיש כי נביא הוא" כאילו אמר השיב אשתו כי אדם חשוב הוא משמיע דבר ה', ויעניש אותך אם לא תשיב אותה, ואם תשיב אותה יתפלל בעדך:
Loading...
7:1
1
Loading...