1
צוה להנהיגם בנחת. מפני שאין לפרש כמשמעו שצוה אותם שיוציאו בני ישראל, שאם כן היה לכתוב איך יוציאו כמו שנזכר בפרשה שאחר זאת, ולפיכך דרשו רבותינו זכרונם לברכה (שמות רבה ז, ג) הפסוק שהיה מצוה אותם על אודותם, היינו להנהיג אותם בנחת, וכן אצל פרעה. ולא הוצרך לפרש, שכן הוא במשמעות הכתוב "ויצום אל בני ישראל", כאדם שאמר לחבירו מצוה אני אותך על פלוני בני. וכן יתפרש אצל פרעה. ומה שכתוב "להוציא את בני ישראל", כלומר בעת שיוציאו, ויהיו מדברים עם ישראל ועם פרעה – בזה הענין אני מצוה לך עליהם, שתנהיגם בנחת:
2
ופשוטו של מקרא צוה אותם על דברי ישראל. ואף על גב שלא נזכר בפרשה הזאת דבר הציווי, ואיך היה השליחות לפרעה: