וראו שאינם חוזרים כו'. אף על גב דהיו שבים כל יום ג' לצד מצרים כדלעיל (פסוק ב), אמרו במכילתא (שם) שביום ד' לנסיעתם בבקר התחילו ישראל לתקן כליהם ומציעין מטותיהן, אמרו האקטורין הגיע דבר ציווי שלכם לחזור שם, שכן קבעתם זמן "דרך שלשת ימים נלך במדבר וגו'" (לעיל ח, כג), והם אמרו כשיצאנו ברשות יצאנו, והאקטורין השיבו רוצים ולא רוצים סופכם לקיים דבר מלכות, עמדו ישראל והכו מהם ופצעו מהם, וכשראו האקטורין שאינם חוזרין באו והגידו למלך. ואין להקשות למה רצו האקטורין שישובו, הלא עדיין לא הלכו מהלך ג' ימים, דביום ג' לצד מצרים היו מקרבים (רש"י פסוק ב), ואם כן למה יחזרו ביום ד', ואין זה קשיא, כי מה שאמרו "דרך ג' ימים" על כרחך פירושו בדרך סתם בני אדם שהולכים בג' ימים מהלך של ג' ימים, דאם לא כן אלא נלך מהלך ג' בזמן שאנו רוצים – היה אפשר להם לישראל שלעולם לא יחזרו למצרים, שישארו כמה שנים בתוך מהלך ג' ימים, ואם כן מאי היה מועיל שיאמרו למצרים "דרך שלשת ימים נלך במדבר". ולפיכך גם כן מה שהיו ישראל הולכים מהלך ג' ימים מרעמסס לסוכות – דהוא מהלך ג' ימים – לא היו מקפידים על זה האקטורין, שלא היה הכוונה רק על זמן ג' ימים שילכו במדבר, אפילו היו הולכים מהלך ה' ימים, כי לא היה דעתם רק על הזמן. ומה שלא אמרו 'ג' ימים נלך', שהיו רוצים ליתן טעם לדבריהם, ואומרים כי אנו רוצים להתרחק במדבר ושם נזבח, והרחקה זאת תהא דרך ג' ימים, ומכל מקום אם לא הלכו הם והיו חוזרים לאחוריהם לא יפסידו בזה המצריים, כי לא היה שאילתם רק על זמן ג' ימים:
בשחרית אמרו שירה. ובפרשת שלח (במדבר טו, מא) פירש (רש"י) בשם רבי משה הדרשן כי ח' ימים מן יציאת מצרים עד שאמרו שירה על הים, ותירץ החזקוני (שם) שהיו מתקבצים ממקום שהיו יושבים שם ישראל בערב פסח. ואין זה נראה, כי לא נקרא זה יציאה ממצרים, אבל נראה כי חשבון ח' ימים מערב פסח מזמן שחיטת הפסח, וזהו ההתחלה יציאה ממצרים כאשר שחטו את הפסח שהוא אלקיהם של מצרים (רש"י לעיל יא, ה), ולא יוכלו לומר להם דבר, זהו נקרא יציאה מרשותם מיד, אף על גב דעדיין היו במצרים. והרי אנו רואים כי יום טוב של פסח מתחיל מיום י"ד, ויום טוב של פסח הוא על היציאה, נמצא כי יש ח' ימים מזמן הוצאה עד שאמרו שירה:
מעבוד אותנו. לא מעבוד אנחנו (כ"ה ברא"ם):