Gur Aryeh on Devarim 28:23

משה מפי עצמו אמרם וכו'. פירוש, כי אחר שהיה אומר מפי עצמו, לא היה הקללה בכח כל כך. אבל כשהוא יתברך היה אומר, מפני שהוא יתברך קללותיו יותר וברכותיו יותר, לכך הברכות והקללות יותר. ואין הפירוש 'משה מפי עצמו' בלא הקדוש ברוך הוא, שאף דבר אחד לא אמר משה מפי עצמו, אלא כי משה רבינו עליו השלום היה אומר, והקדוש ברוך הוא הסכים על ידו. או היה אומר לו הקדוש ברוך הוא 'אמור אתה כך וכך'. והנה הקללות שבמשנה תורה היה הקדוש ברוך הוא אומר למשה 'אמור אתה כך וכך', וסוף סוף היה הקללה מפי עצמו. אבל הקללות שבבחקותי היה אומר הקדוש ברוך הוא בעצמו, ומברך בעצמו אך משה היה מדבר לישראל הדברים שדבר הקדוש ברוך הוא
:ובזה אני מתרץ מה שלא תמצא בקללות משנה תורה דברי נחמה בסוף, כי כן יסורין של הקדוש ברוך הוא להטיב באחריתם, כי אין דבר רע יוצא מאתו, כל שכן עם ישראל אין הקדוש ברוך הוא מביא רע אליהם בעצם, כי אם לנקותם מן החטא להטיב להם באחריתם. ולפיכך מזכיר בקללות של הקדוש ברוך הוא נחמה, ואין הדבר כך בקללות של משה שקלל אם יחטאו לפניו, לפיכך לא נזכר נחמה כאן
:ועוד, שאין ספק כי הנחמה תהיה מתוך הצרה, כמו שהיה במצרים מתוך הצרה בא להם הגאולה, ותהיה הנחמה מתוך הצרה היותר גדולה, והן הקללות שבפרשת בחקותי שהם יותר צרה, ומתוך אותו צרה תבא הרוחה. אבל קללות שבמשנה תורה, אין לומר שמהן תבא ההרוחה ולא מן הצרות שהם יותר גדולים, שהם קללות שבתורת כהנים:
ובשביל זה הטעם הקללות של הר סיני הם מוגבלים ומשוערים, שנאמר בהן (ויקרא כו, יח) "ויספתי ליסרה אתכם שבע על חטאתכם", וכאשר כלה, אז תבא הרוחה וגאולה. מה שאין כך בקללות שבמשנה תורה. ואף על גב דהקללות שבמשנה תורה גם כן הם ספורים, מכל מקום לא כתיב בהן מספר כמו שכתב בהר סיני, דכתיב "ויספתי ליסרה אתכם שבע", כלומר ואחר כלות המכה תבא הרוחה אם ישובו, אבל כאן לא נזכר שום מספר. ועוד, הרי כתיב כאן (ר' פסוק סא) "גם כל חלי וכל מכה אשר לא כתוב בספר הזה", והרי אין קצבה כלל:
ואם תאמר, כל שכן יקשה, כיון דמכות שבמשנה תורה אין כל כך, אם כן למה הם הרבה יותר, שהרי במשנה התורה הם צ"ח, ובהר סיני הם מ"ט (רש"י להלן כט, יב). ועוד, שהרי כתיב כאן "גם כל חלי וכל מכה וגו'". ואין זה קשיא, דהא בהא תליא, דכאשר המכה גדולה בעצמה מאוד – שקולה נגד כמה וכמה מכות, והרי היה מעט הכמות ורב האיכות. ומכל מקום אחר המכות של הר סיני נמשכת הגאולה, שלא כתב שם "גם כל חלי וכל מכה וגו'", וכאשר כלו המכות אחר כך חוזר לרחם השם יתברך, כי דבק בהן הרחמים, שהרי יש בהן קץ וסוף: