Guide for the Perplexed, Part 3 22

איוב: סיפור הפתיחה וזהות השטן
פתיחה
¹ פרשת איוב הנפלאה והמופלאה הוא מסוג הדברים שאנו עוסקים בו. כוונתי שהוא משל שנועד להבהרת דעות בני האדם על ההשגחה.
המשל וחשיבותו
² ידועים לך דבריהם המפורשים (של חז"ל), ואמירת אחד מהם:
^{א: משל)} "איוב לא היה ולא נברא אלא משל היה" (בבלי בבא בתרא טו,א).
^{ב: מציאות מסופקת)} ומי שטען שהוא היה ונברא ושהוא מעשה שהיה – לא ידע לא מתי התרחש ולא היכן. אלא יש מן החכמים מי שאמר שהוא היה בימי האבות, ויש שאמר שהוא היה בימי משה, ויש שאמר שהוא היה בימי דוד, ויש שאמר שהוא מעולי בבל (שם טו,א-ב). דבר זה מחזק את דברי האומר שהוא לא היה ולא נברא.
³ כללו של דבר, בין היה בין לא היה, בדברים מעין בעייתו זו, המצויים תמיד, נבוך כל מעיין מבני האדם, עד שנאמר על ידיעת האל ועל השגחתו מה שציינתי לך (ג:טז,יז,יט). כוונתי לכך שעל אדם צדיק, שלם, שמעשיו ישרים, ירא חטא ביותר – נוחתות צרות קשות בזו אחר זו על נכסיו ובניו וגופו, ולא בשל חטא שחייב זאת.
⁴ לכל הדעות, בין היה בין לא היה, אותם דברים שנאמרו כהקדמה, כלומר דברי השטן ודברי ה' לשטן ומסירתו בידו (איוב א,א-ב,ז) – כל אלה משל בלי ספק לכל בר דעת. אבל הוא משל שאינו ככל המשלים, אלא משל שנקשרו בו נפלאות ודברים שהם כבשונו שלעולם, והתבררו על ידו קשיים חמורים, והתחוורו ממנו אמיתות שאין נעלות מהן. אציין לך מה שאפשר לציין, ואביא את דברי החכמים שהסבו את תשומת לבי לכל מה שהבנתי מאותו משל גדול.

"ארץ עוץ" – הזמנה למחשבה ועיון
⁵ הדבר הראשון שעליך להתבונן בו הוא דבריו: "אִישׁ הָיָה בְאֶרֶץ עוּץ" (שם א,א). ננקט שם רב־משמעי, עוץ.
^א) כי הוא שם אדם: "אֶת עוּץ בְּכֹרוֹ" (בראשית כב,כא),
^ב) והוא ציווי לחשוב ולהתבונן: "עֻצוּ עֵצָה" (ישעיהו ח,י). הרי הוא כאומר לך: התבונן במשל זה, חשוב עליו והבן את משמעותו, וראה מה היא הדעה הנכונה.
מאפייני השטן
^{6 נספח)} אחר כך ציין שבני האלהים באו להתיצב על ה' והשטן בא בתוכם ובחבורתם. כי הוא לא אמר "ויבאו בני האלהים והשטן להתיצב", שאז היתה מציאות הכול באותו יחס, אלא אמר: "וַיָּבֹאוּ בְּנֵי הָאֱלֹהִים לְהִתְיַצֵּב עַל ה' וַיָּבוֹא גַם הַשָּׂטָן בְּתוֹכָם" (איוב א,ו). צורת דיבור זו נאמרת דווקא על מי שבא כשאין הכוונה לעצמו (שיבוא) ואינו מבוקש מצד עצמו, אלא מכיוון שנכח מי שהיתה הכוונה שיהיה נוכח, בא הוא בכלל הבאים.
^בארץ) אחר כך ציין שהשטן הזה הוא משוטט בארץ ועובר בה, ואין בינו ובין העליונים שום יחס ואין לו שָם מהלכים, והם דבריו: "מִשּׁוּט בָּאָרֶץ וּמֵהִתְהַלֵּךְ בָּהּ" (שם א,ז; ב,ב) – הוא מסייר ומשוטט בארץ בלבד.
^{מקור הרע)} אחר כך ציין שהישר והתם הזה נמסר בידי השטן הזה, ושהסיבה לכל הפגעים שנחתו על נכסיו ועל בניו ועל גופו היתה השטן.

^{התעלמות מן השטן)} לאחר שקבע את הקביעוֹת האלה החל לכתוב את אמרות אנשי העיון על בעיה זו. הוא ציין דעה מסוימת וייחס אותה לאיוב, ודעות אחרות לרעיו. אני עתיד להשמיע לך אותן בבירור (בפרק הבא); כוונתי לאותן דעות שבגללן נתגלעו המחלוקות בפרשה זו, שכל סיבתה היתה השטן, אך כולם, איוב ורעיו, חשבו שה' עושה זאת בעצמו ולא באמצעות השטן.
אפיון השכלתו של איוב ומדרג הפגעים
^{7 לא חכם)} המופלא והנפלא ביותר בנושא זה הוא שהוא לא תיאר את איוב כחכם. הוא לא אמר: "איש חכם" או "מבין" או "משכיל", אלא תיאר אותו רק כבעל מידות נעלות ומעשים ישרים. כי אילו היה חכם לא היה מתקשה במה שקרה לו, כמו שעתיד להתבאר (ג,כג17,7).

^{8 דירוג הפגעים)} אחר כך דירג את צרותיו ביחס למצבי בני האדם.
^רכוש) כי יש מבני האדם מי שאינו נבהל מאובדן הנכסים והוא מקל בכך ראש,
^בנים) אך מות הבנים מחריד אותו וממית אותו מרוב צער.
^כאבים) ויש מבני האדם מי שסובל באורך רוח ואינו נחרד אפילו מאובדן הבנים, אך המכאובים – אין בעל חוש שיכול לסבול אותם בשקט. וכל בני האדם – כוונתי להמון – מרוממים את ה' בפיהם ומתארים אותו כצודק וכמיטיב רק כשהם מאושרים וחיים בשלווה, או בעת צרה נסבלת. אך אם מגיעות הצרות האלה שנזכרו לגבי איוב – יש מהם מי שעם אובדן נכסיו הוא כופר, ומאמין שאין סדר במציאות כולה. ויש מהם מי שנותר מאמין בצדק ובסדר (במציאות) אפילו עם צרות אובדן הנכסים, אך אם נפגע באובדן הבנים לא יסבול בשקט. ומהם מי שסובל בשקט ואמונתו אינה משתבשת עם אובדן הבנים; אך כשבאים מכאובים גופניים – אף לא אחד מהם יסבול בשקט, אלא יתאונן ויתלונן, בפה או בלב, שנעשה לו עוול.

ניתוח ההדגשות בתיאור בני האלוהים, ושני מופעי השטן
⁹ דבריו על בני האלהים: "[וַיְהִי הַיּוֹם וַיָּבֹאוּ בְּנֵי הָאֱלֹהִים] לְהִתְיַצֵּב עַל ה'" הם בפעם הראשונה (איוב א,ו) והשנייה (שם ב,א); ואילו השטן, אף על פי שבא בחבורתם ובתוכם בפעם הראשונה והשנייה, הרי בפעם הראשונה לא אמר בו "להתיצב", ואילו בשנייה אמר: "וַיָּבוֹא גַם הַשָּׂטָן בְּתוֹכָם לְהִתְיַצֵּב עַל ה'" (שם).
¹⁰ הבן עניין זה והתבונן כמה נפלא הוא, וראה כיצד השגתי עניינים אלה בכעין התגלות: שמשמעות "לְהִתְיַצֵּב עַל ה'" היא שהם נמצאים ככפופים לציוויו במה שהוא רוצה, כמו שאמר זכריה על "אַרְבַּע מַרְכָּבוֹת יֹצְאוֹת" (זכריה ו,א): "וַיַּעַן הַמַּלְאָךְ וַיֹּאמֶר אֵלָי: אֵלֶּה אַרְבַּע רוּחוֹת הַשָּׁמַיִם יוֹצְאוֹת מֵהִתְיַצֵּב עַל אֲדוֹן כָּל הָאָרֶץ" (שם,ה). וברור הוא שאין יחס בני האלהים ויחס השטן במציאות אותו יחס, אלא בני האלהים יציבים יותר ומתמידים יותר. אבל גם לו יש מעמד מסוים במציאות, למטה מהם.

¹¹ ועוד מפלאי משל זה, שכאשר ציין שהשטן משוטט בארץ דווקא ושהוא עושה את המעשים האלה, הבהיר שהוא מנוּע מלהשתלט על הנפש, ושניתן לו שלטון על כל הדברים הארציים האלה ונחצץ בינו לבין הנפש, והם דבריו: "אַךְ אֶת נַפְשׁוֹ שְׁמֹר" (איוב ב,ו). וכבר ביארתי לך (א,מא6) את הרב־משמעיות של המונח "נפש" בלשוננו, ושהוא חל על הדבר הנשאר מן האדם לאחר המוות, והוא מה שאין לשטן שלטון עליו.

השטן כמייצג החטא ויצר הרע במקרא ובמדרשי חז"ל
¹² לאחר מה שהזכרתי, שמע את המימרה המאלפת שאמרו החכמים שבצדק יש לקרוא להם "חכמים", שביארה כל קושי וחשפה כל דבר כמוס וגילתה את רוב סתרי תורה, והיא דבריהם בתלמוד: "אמר ר' שמעון בן לקיש: הוא שטן, הוא יצר רע, הוא מלאך המות" (בבלי בבא בתרא טז,א). הרי שביאר את כל מה שהזכרנו באופן שאין בו ספק למבין. התברר לך אפוא ששלושת המונחים האלה הם כינוי למשמעות אחת, ושכל הפעולות המיוחסות לכל אחד משלושתם – כולן אינן אלא פעולתו של דבר אחד. כך אמרו גם חכמי משנה הקדומים: "תנא: יורד ומתעה, עולה ומשטין, נוטל רשות ונוטל נשמה" (שם).
^{13 דוד)} והתברר לך שמה שראה דוד במראה הנבואה בזמן הדֶבֶר: "[מַלְאַךְ עֹמֵד בֵּין הָאָרֶץ וּבֵין הַשָּׁמַיִם] וְחַרְבּוֹ שְׁלוּפָה בְּיָדוֹ, נְטוּיָה עַל יְרוּשָׁלִִָם" (דברי הימים־א כא,טז) – שהוא הראהו זאת רק כהוראה על עניין,
^יהושע) שהוא עצמו העניין שנאמר עליו גם במראה הנבואה לגבי חטאם של בני יהושע הכהן הגדול: "וְהַשָּׂטָן עֹמֵד עַל יְמִינוֹ לְשִׂטְנוֹ" (זכריה ג,א), ואחר כך הבהיר את ריחוקו ממנו יתעלה בדבריו: "יִגְעַר ה' בְּךָ הַשָּׂטָן, וְיִגְעַר ה' בְּךָ" (שם,ב).
^בלעם) והוא אשר ראה גם בלעם במראה הנבואה בַּדֶּרֶךְ (במדבר כב,לא) כשאמר לו: "הִנֵּה אָנֹכִי יָצָאתִי לְשָׂטָן" (שם,לב).

מאפייני השטן ויצר הרע
^{14 א)} דע ש"שטן" נגזר מן "שְׂטֵה מֵעָלָיו וַעֲבֹר" (משלי ד,טו), כלומר ממשמעות ההסרה והעזיבה (גם: האובדן והחידלון), כי הוא אשר מסיר מדרכי האמת בלי ספק, ומביא לאבדון בדרכי התעייה.
^ב) על עניין זה עצמו נאמר: "כִּי יֵצֶר לֵב הָאָדָם רַע מִנְּעֻרָיו" (בראשית ח,כא). ידוע לך כמה דעה זו – יצר טוב ויצר רע – מפורסמת בתורתנו, ודבריהם (של חז"ל) "בשני יצריך" (משנה ברכות ט,ה). הם אמרו שיצר רע נוצר באדם בשעת לידתו (בבלי סנהדרין צא,ב): "לַפֶּתַח חַטָּאת רֹבֵץ" (בראשית ד,ז), וכמו שאמרה התורה: "מִנְּעֻרָיו", ושיצר טוב נמצא לו רק לאחר ששכלו נשלם (קהלת רבה ד,יג).
^ג) ולכן אמרו (בבלי נדרים לב,ב): נקרא יצר רע "מֶלֶךְ גָּדוֹל" (קהלת ט,יד) ונקרא יצר טוב "יֶלֶד מִסְכֵּן וְחָכָם" (שם ד,יג) במשל שהומשל על גוף האדם וכוחותיו השונים, בדבריו: "עִיר קְטַנָּה וַאֲנָשִׁים בָּהּ מְעָט [וּבָא אֵלֶיהָ מֶלֶךְ גָּדוֹל וְסָבַב אֹתָהּ, וּבָנָה עָלֶיהָ מְצוֹדִים גְּדֹלִים. וּמָצָא בָהּ אִישׁ מִסְכֵּן חָכָם וּמִלַּט הוּא אֶת הָעִיר בְּחָכְמָתוֹ, וְאָדָם לֹא זָכַר אֶת הָאִישׁ הַמִּסְכֵּן הַהוּא]" (שם ט,יד-טו). כל הדברים האלה הם אמירות מפורסמות שלהם ז"ל.
¹⁵ וכיוון שהם ביארו לנו שיצר רע הוא השטן, והוא בלי ספק מלאך, כוונתי שגם הוא נקרא מלאך משום שהוא היה בתוך בני האלהים. ואם כן גם יצר טוב הוא מלאך באמת. נמצא שדבר מפורסם זה במימרות החכמים ז"ל (בבלי שבת קיט,ב; תענית יא,א; חגיגה טז,א) שלכל אדם נלווים שני מלאכים, אחד מימינו והשני משמאלו – הם יצר טוב ויצר רע. ובפירוש אמרו ז"ל בגמרא (מסכת) שבת על שני המלאכים האלה: "אחד טוב ואחד רע" (בבלי שבת שם). ראה כמה נפלאות גילתה לנו מימרה זו, וכמה דמיונות שגויים היא סילקה.

סיום והקדמה לפרק הבא
¹⁶ סבורני שכבר פירשתי וביארתי את פרשת איוב עד תכליתהּ וסופה. אך ברצוני לבאר לך מה היא הדעה המיוחסת לאיוב והדעה המיוחסת לכל אחד מרעיו, בראיות שאלקט מדברי כל אחד מהם. אל תשים לבך לאמירות אחרות (שנאמרו), שהתחייבו משטף הדיבור, כמו שביארתי לך בתחילתו של חיבור זה (הקדמות,משלים11-6).