בין ידיעת האל לידיעת המתבונן
ההבדל בין היוצר לבין מי שמתבונן ביצירה
1 יש הבדל גדול בין ידיעתו של היוצר את מה שיצר, לבין ידיעתם של אחרים את אותה יצירה. כי היצירה נוצרה על פי ידיעת יוצרה, ואם כן יצירתו את מה שיצר באה בעקבות ידיעתו; ואילו אחֵר המתבונן ביצירה זו וכולל אותה בידיעתו – ידיעתו באה בעקבות היצירה.
2 היוצר) דוגמה לכך היא יוצר שעשה תיבה שנעות בה משקולות על ידי זרימת מים כך שהיא מורה על השעות שעברו מן היום או מן הלילה. כל זרימת המים שבה, ושינוי מקום זרימתם, וכל חוט שנמשך, וכל כדורית שיורדת – את כל זה יוצרהּ משיג ויודע, ואין הוא יודע את התנועות האלה בשל התבוננותו בתנועות אלה המתחדשות כעת, אלא להפך: אותן תנועות המתחדשות כעת מתחדשות דווקא על פי ידיעתו.
המתבונן) ואילו המתבונן בכלי הזה אינו כן, אלא כל אימת שהמתבונן רואה תנועה מסוימת מתחדשת לו ידיעה, וככל שהוא מוסיף להתבונן מיתוספות ידיעותיו ומתחדשות בזו אחר זו, עד שהוא רוכש על ידן את ידיעת כל הכלי.
מגבלות המתבונן א) ואילו היינו מניחים שתנועותיו של אותו כלי הן אינסופיות – לא היתה ידיעתו של המתבונן כוללת את כולן לעולם.
ב) כמו כן המתבונן אינו יכול לדעת אף אחת מן התנועות הללו לפני שהתחדשה, שהרי הוא יודע את מה שהוא יודע רק מתוך מה שהתחדש.
ההבדל בין היוצר לבין האדם
3 ידיעתנו) זהו המצב באשר למכלול המציאות ויחסה אל ידיעתנו וידיעתו יתעלה. כי אנחנו יודעים כל מה שאנחנו יודעים רק בשל ההתבוננות במצויים, ולכן ידיעתנו אינה חלה על מה שעתיד להיות ולא על האינסופי, וידיעותינו מתחדשות ומתרבות בהתאם לדברים שאנו רוכשים מהם את ידיעתם.
ידיעת האל) והוא יתעלה אינו כך, כוונתי שאין הוא יודע את הדברים מתוכם כך שיהיו ריבוי והתחדשות, אלא אותם דברים באים בעקבות ידיעתו הקודמת שקבעה אותם כפי שהם:
א) מציאותו של נבדל (מחומר),
ב) או מציאותו של פרט בעל חומר יציב,
ג) או מציאותו של בעל חומר עם פרטים משתנים הנוהג על פי סדר שאינו משתבש ואינו משתנה. לכן אין לו יתעלה ריבוי ידיעות ולא חידוש ושינוי של ידיעה, כי בכך שהוא יודע את אמיתת עצמותו שאינה משתנה הוא יודע את כל מה שמתחייב מכל מעשיו.
מסקנה: פער בלתי ניתן לגישור בין האדם לבין האל
4 מסקנה) לרצות להבין בשכלנו כיצד הוא הדבר, הוא לרצות שנהיה אנחנו הוא, והשגתנו השגתו. אם כן מה שראוי שיאמין מחפש האמת הכן, הוא שאין נעלם ממנו יתעלה שום דבר, אלא הכול גלוי לידיעתו, שהיא עצמותו, ושבלתי אפשרי לנו בשום אופן לדעת אופן זה של השגה. אילו ידענו כיצד הוא, היה לנו אותו שׂכל שהוא משיג בו באופן זה של השגה – וזה דבר שאינו יכול להתקיים במציאות אלא לו יתעלה, והוא עצמותו.
הבהרת משמעותה של המסקנה משלושת הפרקים הקודמים
5 הבן זאת. כי אני אומר שזה מופלא מאוד ודעה נכונה, שאם מתחקים אחריה אין מוצאים בה אף טעות וסילוף ואין נלווים אליה אבסורדים, ואין מיוחס בה חסרון לאל. כי בדברים נכבדים ונעלים אלה אי אפשר בשום אופן להשיג הוכחה לגביהם, לא לפי דעתנו, קהל הדתיים, ולא לפי דעת הפילוסופים לפי דעותיהם השונות בשאלה זו. וכל מושאי החקירה שאי אפשר להביא עליהם הוכחה, ראוי שתינקט לגביהם הדרך שנקטנו בשאלה זו, כלומר שאלת ידיעת האלוה את מה שזולתו. הבן זאת.