Guide for the Perplexed, Part 2 17

דחיית ראיות אריסטו מטבע המציאות
הטיעון העיקרי: כשל הסקה משלב התפתחות אחד לשלב אחֵר
¹ כל מחודש שהתהווה לאחר שלא היה, אפילו היה החומר שלו מצוי ורק פשט צורה ולבש צורה אחרת –
^מצב
ג) טבעו אחר שהתחדש ונגמר והתייצב אינו
^ב) כטבעו במהלך התהוותו ותחילת יציאתו מן הכוח אל הפועל, וגם אינו
^א) כטבעו לפני שנע ליציאה אל הפועל. כך למשל:
^ב) טבעו של זרע הנקבה, כשהוא דם בכלי הדם, אינו
^א) כטבעו במהלך ההריון, משפגע בו זרע הזכר והוא התחיל לנוע; וכן טבעו בזמן הזה אינו
^ג) כטבע בעל החיים השלם לאחר לידתו.
² אין להביא ראיה מכל ההיבטים מטבעו של דבר לאחר שהתהווה ונגמר והתייצב באופן השלם ביותר, על מצבו של דבר זה במהלך תנועתו להתהוות; ואין להביא ראיה ממצבו במהלך תנועתו (להתהוות), על מצבו לפני שהתחיל לנוע. כל אימת שתטעה בזה ותביא ראיות מטבע הדבר המגיע לפועל על טבעו כאשר הוא בכוח, יתחדשו לך ספקות גדולים, ודברים שחייבים להתקיים יהיו לדעתך בלתי אפשריים, ודברים בלתי אפשריים יהיו לדעתך מחויבים.

משל הנער היתום באי הבודד
³ הנח, בהמשך למשל שהבאנו, שנולד אדם בעל טבע מוּלד שלם מאוד, ואמו מתה אחרי שהניקה אותו כמה חודשים, וגברים בלבד השלימו את חינוכו של היילוד הזה באי בודד, כך שגדל והשכיל ולמד כשמעולם לא ראה אישה ואף לא נקבה משאר בעלי החיים. שאל הוא אדם שהיה עמו: "כיצד באנו לידי מציאות, ובאיזה אופן נוצרנו?". ענה לו הנשאל: "כל אדם מאיתנו נוצר בבטן אדם ממיננו הדומה לנו, שהוא נקבה וצורתה כזו וכזו. בתוך הבטן גופו של אדם קטן, והוא נע וניזון וגדל לאט לאט כשהוא חי, עד שהוא מגיע לגודל כזה וכזה, ואז נפתח לו פתח בתחתית הגוף והוא בוקע ויוצא ממנו. הוא ממשיך לגדול לאחר מכן עד שהוא נעשה כפי שאתה רואה אותנו". בהכרח ישאל היילוד היתום: "אותו אחד מאיתנו, כאשר היה קטן בתוך הבטן כשהוא חי ונע וגדל, האם אכל ושתה ונשם מפיו ומאפו ועשה צרכיו?". וייענה לו: "לא".
⁴ הוא בוודאי יזדרז להכחיש זאת, וכהוכחה שכל הדברים האמיתיים האלה בלתי אפשריים יבנה ראיות מן המצוי השלם היציב, ויאמר:
^א) "כל אדם מאיתנו, אם תינטל ממנו הנשימה למשך כמה דקות – ימות, ותנועותיו תיפסקנה; איך אם כן ניתן להעלות על הדעת שאדם מאיתנו יהיה בתוך כלי קיבול אטום העוטף אותו בתוך גוף במשך כמה חודשים כשהוא חי ונע? הרי אילו בלע מישהו מאיתנו ציפור, הציפור הזאת היתה מתה מיד בהגיעה לקיבה, על אחת כמה וכמה בבטן התחתונה.
^ב) וכל אדם מאיתנו, אם לא יאכל בפיו ולא ישתה מים, אין ספק שימות תוך ימים ספורים, ואיך אם כן יישאר אדם בחיים במשך חודשים בלי אכילה ושתייה?
^ג) וכל אדם מאיתנו, אם ייזון מבלי להוציא צרכים ימות בייסורים גדולים תוך ימים ספורים, ואיך אם כן יתקיים הוא במשך חודשים מבלי להוציא צרכים?
^ד) ואילו ניקבה בטנו של אדם מאיתנו היה מת תוך ימים ספורים, וכיצד ניתן לטעון שטבורו של העובר הזה היה פתוח?
^ה) וכיצד זה, כמו שאתם טוענים, אין הוא פותח עיניו ולא פושט את כפיו ולא מותח את רגליו כשכל אבריו שלמים ואין בהם פגע?". וכך הוא ממשיך בכל ההיקש הזה ומסיק שלא ייתכן בשום אופן שהאדם ייווצר בצורה הזאת.

הנמשל: אריסטו כנער היתום
⁵ התבונן במשל הזה ובחן אותו, אתה המעיין, ותמצא שכך הוא בדיוק מצבנו ביחס לאריסטו. כי אנחנו, קהל ההולכים אחר משה רבינו ואברהם אבינו עליהם השלום, מאמינים שהעולם התהווה בצורה כזו וכזו, והתהווה דבר זה מדבר זה, ונברא דבר זה אחר דבר זה. ואריסטו מתחיל לסתור את דברינו ולהביא ראיות נגדנו מטבע המציאות היציב השלם שהגיע לפועל, שאנו מודים לו שלאחר שהתייצב והושלם אינו דומה כלל למצבו בעת ההתהוות, ושהוא נברא אחר העדר מוחלט. איזה טיעון תקף נגדנו מכל מה שהוא אמר? הטיעונים האלה מחייבים רק את מי שטוען שטבע המציאות היציב הנוכחי מורה על כך שהיא מחודשת, וכבר הודעתיך (ב,טז4) שאיני טוען זאת.

דחיית הראיה השנייה של אריסטו: החומר הראשון
⁶ אשוב ואזכיר לך את עיקרי דרכיו ואראה לך כיצד שום דבר מהם אינו מחייב אותנו, מאחר שאנו טוענים שהאל ברא את העולם בכללותו אחר העדר, והיווה אותו עד שהגיע לשלמות כמו שאתה רואה אותו.

הוא אמר שהחומר הראשון אינו מתהווה ולא כלה. והחל להביא לכך ראיות מן הדברים המתהווים והכלים, ולהבהיר שבלתי אפשרי שהוא התהווה. וזה נכון, כי אנחנו איננו טוענים שהחומר הראשון נוצר כמו היווצרות האדם מן הזרע, או כלה ככיליון האדם אל העפר. אלא אנו טוענים שהאל הביא אותו למציאות מן האין כשהוא במצבו לאחר שהובא למציאות, כוונתי לכך שממנו נוצר כל דבר וכל דבר שנוצר ממנו כלה אליו, ואין הוא קיים מופשט מצורה, וההתהוות והכיליון מגיעים בסופו של דבר אליו. התהוותו אינה כהיווצרות מה שנוצר ממנו, וכיליונו אינו ככיליון של מה שכלה אליו, אלא הוא מחודש, ואם המחדש שלו יחפוץ, הוא יגרום לו להעדר מוחלט וגמור.
דחיית הראיה הראשונה של אריסטו: נצחיות התנועה
⁷ וכך בדיוק אנו אומרים לגבי התנועה. כי הוא הביא ראיה מטבע התנועה, שאינה מתהווה ולא כלה; והדבר נכון, כי אנו טוענים שלאחר הימצאות התנועה בטבעה היציב הזה, אין לדמיין שהתהווּתה הכוללת וכיליונה הכולל הם כהתהוות התנועות החלקיות המתהוות וככיליון התנועות החלקיות, והוא הדין לכל מה שמחייב טבע התנועה.

דחיית הראיה השלישית של אריסטו: נצחיות הסיבוב
⁸ וכן האמירה שלתנועה הסיבובית אין התחלה היא נכונה לאחר ההבאה למציאות של הגוף הכדורי הנע סיבובית, שאין להעלות על הדעת התחלה בתנועתו.

דחיית הראיה הרביעית של אריסטו: ניתוח אפשרות החידוש
⁹ וכן אנו אומרים באשר לאפשרות הקודמת בהכרח לכל מה שנוצר, כי דבר זה מתחייב רק במציאות היציבה שלנו, שׁכּל מה שנוצר בה אינו נוצר אלא ממצוי כלשהו. אך הדבר המחודש מהֶעדר – אין, לא בחושים ולא בשכל, דבר שניתן להצביע עליו, כך שתהיה לו לפני כן אפשרות.

ליטוש דחיית הראיה השלישית של אריסטו
¹⁰ וכן אנו אומרים על כך שאין ניגוד בשמים. דבר זה נכון, אלא שאיננו טוענים שהשמים נוצרו כהיווצרות הסוס והדקל, ואיננו טוענים שהרכבם מחייב להם את הכיליון בשל הניגוד שבהם כמו הצמחים ובעלי החיים.

חזרה מסכמת על הטיעון העיקרי
¹¹ הנקודה המרכזית היא מה שאמרנו, שמצבו של המצוי בזמן היותו שלם וגמור אינו מורה על מצבו לפני שלמותו.

הסבר לתיאור המקראי של הבריאה
¹² אין זה מוזר לדעתנו גם אם יאמר מישהו שהשמים התהוו לפני הארץ או הארץ לפני השמים, או שהשמים היו חסרי כוכבים, או שהתקיים מין זה של בעל חיים בלי מין אחר.
^{הסבר א)} כי כל זה בעת היווצרותו של המכלול הזה. כמו שבעת היווצרותו של בעל החיים, הלב שלו מתהווה לפני האשכים, כפי שאנו רואים בעינינו, והעורקים לפני העצמות, אף על פי שלאחר הגיעו לשלמות לא חסר בו אבר מכלל האברים שהאדם אינו יכול להתקיים בלעדיהם. יש צורך בכל זה גם אם נבין את הכתובים כפשטם ("כנגליהם"),
^{הסבר ב)} אף על פי שהדבר אינו כך, כמו שיתבאר כשארחיב בעניין (ב,ל).

סיכום מהלך הפרק
¹³ ראוי לך לזכור את העניין הזה, כי הוא חומה גדולה שבניתי סביב התורה, המקיפה אותה ובולמת את אבניו של כל המשליך אליה. ואם יטען נגדנו אריסטו, כלומר המחזיק בדעתו, ויאמר: "כיוון שהמצוי הזה אינו מורה לנו, מכוח מה אתם יודעים שהוא התהווה ושהיה טבע אחר שהיווה אותו?" – נאמר: טענה זו אינה מחייבת אותנו במה שאנו מבקשים, כי איננו מבקשים כעת לקבוע שהעולם מחודש, אלא רק שאפשר שהוא מחודש, ושטענה זו אינה מופרכת על ידי ראיות מטבע המציאות שאיננו מכחישים אותו. וכיוון שהתבססה האפשרות לטעון כפי שביארנו, נחזור אחר כך (ב,יט ואילך) ונכריע לכיוון דעת החידוש.
הקדמה לפרק הבא
¹⁴ כל מה שנותר לו בנושא הזה הוא רק לטעון נגדנו שהיותו של העולם מחודש נמנע לא מתוך טבע המציאות אלא ממה שהשכל קובע ביחס לאלוה, והם שלושת האופנים שהזכרתי לעיל (ב,יד10-6), שהם מביאים מהם ראיות על קדמות העולם מצד האלוה. בפרק הבא אגלה לך באיזה אופן יש להטיל בהם ספק, כך שלא תתקיים מהם ראיה בשום אופן.