Guide for the Perplexed, Part 2 15

אין לאריסטו הוכחה לקדמות העולם
מטרת הפרק: אריסטו לא הוכיח את הקדמות
¹ מטרתי בפרק הזה היא להבהיר שאין לאריסטו הוכחה לשיטתו בקדמות העולם, ואין הוא טועה בכך.

כוונתי שהוא בעצמו יודע שאין לו הוכחה על כך, ושהטיעונים והראיות שהוא מביא הם רק מסתברים ושהנפש נוטה אליהם יותר, ושיש בהם פחות קשיים, לטענת אלכסנדר (מאפרודיסיאס). אין לחשוד באריסטו שהוא מאמין שהאמירות האלה הן הוכחות, שהרי אריסטו הוא אשר לימד את בני האדם את דרכי ההוכחה וחוקיה ותנאיה.

² מה שהביא אותי לומר זאת הוא שהאחרונים ההולכים אחר אריסטו טוענים שאריסטו הוכיח את קדמות העולם, ורוב האנשים הסבורים שהם עוסקים בפילוסופיה מסתמכים על אריסטו בשאלה זו וחושבים שכל מה שאמר הוא הוכחה חותכת שאין בה ספק, וחושבים שמגונה לחלוק עליו או (לומר) שנעלם ממנו משהו או שהוא טעה בדבר כלשהו.

ראיות מאריסטו שאין לו הוכחה לקדמות העולם
³ לכן מצאתי לנכון ללכת איתם לשיטתם ולהבהיר להם שאריסטו עצמו לא טען להוכחה בשאלה זו, מדבריו ב"פיזיקה" (ח,1, 251נ): "כל אנשי מדעי הטבע שקדמו לנו מאמינים שהתנועה אינה מתהווה ולא כלה, מלבד אפלטון, המאמין שהתנועה מתהווה וכלה, וכן גם השמים לדעתו מתהווים וכלים". זה לשונו. ידוע שאילו היתה השאלה הזו מוכחת בהוכחות חותכות
^א) לא היה אריסטו נזקק לתמוך אותה בכך שאנשי מדעי הטבע שקדמו לו מאמינים כך,
^ב) ולא היה נזקק לומר כל מה שאמר באותו מקום, שגינה את מי שחולק עליו ואמר שדעתו פסולה; כי כל מה שהוכח – נכונותו לא תגדל והוודאות לגביו לא תתחזק בכך שכל העולם מסכים עליו, ונכונותו לא תחסר והוודאות לגביו לא תיחלש בכך שכל יושבי הארץ חולקים עליו.
⁴ תמצא גם את אריסטו בספר "השמים והעולם" (על השמים א,10, 279ב), כשהחל לבאר שהשמים אינם מתהווים ולא כלים, אומר כך: "אחר הדברים האלה, נרצה כעת לחקור גם על אודות השמים. ונאמר: האם נראה לך שהם התהוו מדָבר, או שלא התהוו מדבר? והאם הם בני כיליון, או שאינם כלים כלל?". לאחר שהציב שאלה זו ביקש להזכיר את טיעוניו של האומר שהשמים התהוו, ולאחר מכן אמר דברים בלשון זה: "בכך שנעשה זאת, יהיו דברינו מקובלים ורצויים יותר אצל המיטיבים לעיין, בפרט אם שמעו קודם את טיעוני החולקים. משום שאילו היינו אומרים את דעתנו ואת טיעונינו ולא היינו מזכירים את טיעוני החולקים, היה זה פחות נוח להתקבל אצל השומעים. וראוי למי שרוצה לדון לפי האמת שלא יהיה כאויב לחולק עליו, אלא יהיה נוח והוגן ויבחן את נכונות טיעוניו באותה צורה שבה הוא בוחן את נכונות טיעוני עצמו". זה לשון האיש.

סיכומו של הרמב"ם ביחס לתוקף הראיות
⁵ קהל אנשי העיון!
^א) האם נותר מקום לגנות את האיש הזה אחרי ההקדמה הזאת?
^ב) האם אפשר לחשוב אחרי האמירה הזאת שעלתה בידו הוכחה בשאלה זו?
^ג) האם מישהו, לא כל שכן אריסטו, מדמיין שדבר שהוכח יהיה פחות נוח להתקבל אם לא יישמעו טיעוני החולקים עליו?
^ד) ועוד, שהוא הגדיר זאת כ"דעה" שלו, ואת ראיותיו עליה כ"טיעונים"; האם אריסטו אינו יודע את ההבדל בין טיעונים לבין הוכחות, ובין דעות שהנטייה לקבלן מתחזקת או נחלשת לבין דברים מוכחים?
^ה) ועוד: כל הדברים הרטוריים שהקדים באשר להגינות כלפי בר הפלוגתא כדי לחזק את דעתו הוא – האם יש צורך לכל זה בהוכחה? לא, אלא כל מטרתו היא להבהיר שדעתו נכונה יותר מדעות החולקים עליו, הטוענים שהעיון הפילוסופי מוביל לכך שהשמים הם בני התהוות וכיליון אלא שהם לא נעדרו מעולם, או שהם התהוו אך לא יכלו, ודעות אחרות כאלה שהוא מזכיר. וזה נכון בלי ספק, כי דעתו קרובה יותר להיות נכונה מדעותיהם לפי הראיות מטבע המציאות. אך אנחנו איננו טוענים כך, כמו שאבאר (ב,יט4).
ביקורת כלפי הסוברים שיש לאריסטו הוכחה
⁶ אבל על כל הכתות התגברו היצרים, ואפילו על הפילוסופים, והם רוצים לקבוע שאריסטו הוכיח את הנושא הזה. ושמא לדעתם אריסטו הוכיח את הנושא הזה בלי שחש שהוכיח, עד שהבאים אחריו התעוררו לכך.
⁷ ואילו לדידי אין ספק שהדעות האלה שאריסטו הזכיר בעניינים האלה – כוונתי לקדמות העולם, וסיבת השוני בתנועות הגלגלים וסדרם של השכלים – בכל זה אין הוכחה. ואריסטו לא דמיין מעולם שהאמירות האלה הן הוכחה, אלא כמו שציין, ששעריהן של דרכי הבאת הראיות על הדברים האלה נעולים בפנינו, ואין לנו עיקרון בשבילם, שבעזרתו נביא ראיה.

יודע אתה את לשונו: "והדברים שאין לנו טיעון לגביהם או שהם גדולים מדי עבורנו – קשה לנו לומר עליהם 'למה זאת?', כגון שאלתנו האם העולם קיים מאז ומקדם או לא" (טופיקה, א,11, 104ב), זה לשונו. אך אתה כבר יודע את פרשנותו של אבו נצר (אלפאראבי) לדוגמה הזאת ומה שהוא ביאר בה, ושהיה בשבילו מגונה לחשוב שאריסטו יהיה מסופק לגבי קדמות העולם, והפגין בוז רב כלפי גָלֶנוֹס על אמירתו ששאלה זו קשה ולא ידועה בה הוכחה. אבו נצר סבור שהדבר ברור וגלוי ומוכח, שהשמים קיימים מאז ומקדם, ושמה שבתוכם (=העולם התת־ירחי) מתהווה וכלה.

סיכום: אין במדע הוכחה לקדמות העולם
⁸ כללו של דבר: אף לא אחת מן הדרכים שהזכרנו בפרק הזה אינה מאמתת דעה או מבטלת אותה או מטילה בה ספק.

הבאנו מה שהבאנו רק משום שאנו יודעים שרוב הטוענים שהם מומחים, אף אם אינם מבינים דבר במדעים, פוסקים שהעולם קדום, תוך הסתמכות על המפורסמים בחכמתם הדוגלים בקדמותו, והם מתעלמים מדברי כל הנביאים, משום שדבריהם אינם מובאים כלימוד אלא כהודעות מאת האל. והיא הדרך שרק בודדים, שבורכו בשכל, מוצאים בה את דרכם.

את מה שאנחנו רוצים (לטעון) באשר לחידוש העולם לדעת תורתנו, עוד אזכיר בפרקים שיבואו בהמשך (יט-כד).