ראיות אריסטו לקדמות העולם
פתיחה
1 איני צריך לחזור ולומר בכל פרק, שחיברתי בשבילך את החיבור הזה רק משום שידעתי את הישגיך, ושאין לי צורך להביא את לשונם של דברי הפילוסופים בכל מקום אלא את כוונותיהם; ולא אאריך, אלא אסב את תשומת לבך לדרכים שהם מכוונים אליהן, כמו שעשיתי עבורך לגבי דעות ה"מדברים" (א,עד-עו). ולא אתחשב במי שדן חוץ מאריסטו, כי רק בדעותיו ראוי להתבונן. ואם יתבססו ערעורים עליו או ספקות על דבריו, כפי ש(אכן) נערער או נטיל ספק על חלק מהם – יהיה זה תקף ונכון עוד יותר ביחס לכל שאר החולקים על יסודי התורה.
ראיה ראשונה מהתבוננות בעולם: נצחיות התנועה
2 אומר אפוא, שאריסטו אומר (פיזיקה ח,1) שהתנועה – וכוונתו לתנועה סתם – אינה מתהווה ולא כלה. כי הוא אומר: אם התנועה התחדשה – הרי לכל מחודש קודמת תנועה, שהיא יציאתו לפועל וחידושו לאחר שלא היה. אם כן, התנועה קיימת, והיא התנועה שנוצרה באמצעותה אותה תנועה אחרונה. נמצא שהתנועה הראשונה קדומה בהכרח, אחרת היה נמשך הדבר אחורה עד אינסוף. לפי העיקרון הזה הוא גם אומר שהזמן אינו מתהווה ולא כלה, כי הזמן הולך אחר התנועה ונלווה אליה, ואין תנועה אלא בזמן, ואין לתפוס שכלית את הזמן אלא בתנועה כמו שהוכח (ראו ב,הנחות15; ב,יג4-3). זוהי אם כן אחת מהדרכים שלו, שבה הוא מחייב את קדמות העולם.
ראיה שנייה: קיומו של החומר הראשון
3 דרך שנייה שלו הוא אומר: החומר הראשון המשותף לארבעת היסודות אינו מתהווה ולא כלה, כי אילו היה החומר הראשון מתהווה, הרי היה לו חומר שהוא התהווה ממנו, ומכאן מחויב שהחומר המתהווה הזה הוא בעל צורה, כי היא מהותה האמיתית של ההתהוות. ואנחנו הנחנו שהוא חומר שאינו בעל צורה, ואם כן הוא בהכרח לא מתהווה מדָבָר, ונמצא שהוא קיים מאז ומעולם ולא יאבד לעולם. גם זה מחייב את קדמות העולם.
ראיה שלישית: נצחיות הסיבוב
4 דרך שלישית שלו הוא אומר שבכללותו של חומר הגלגל אין שום ניגודים, כי לתנועה הסיבובית אין ניגוד, כמו שהובהר, והניגוד הוא רק בתנועה הישרה, כמו שהוכח (אריסטו, על השמים א,4). עוד אמר: כל מה שכלה – סיבת כיליונו היא ניגוד כלשהו שיש בו. ומכיוון שאין ניגוד בגלגל – אין הוא כלה. ומה שאינו כלה – אינו מתהווה. הוא חורץ קביעות ומבאר אותן, והן שכל מתהווה – כלה, וכל כלה – מתהווה, וכל מה שאינו מתהווה – אינו כלה, וכל מה שאינו כלה – אינו מתהווה. גם זו דרך שהוא מחייב בה את קדמות העולם שהוא מכוון אליה.
ראיה רביעית: ניתוח אפשרות החידוש
5 דרך רביעית: הוא אמר: "כל מחודש – אפשרות חידושו קודמת לחידושו בזמן. וכן כל משתנה – אפשרות שינויו קודמת לו בזמן". בהנחה זו הוא חייב את התמדת התנועה הסיבובית, ושאין לה סוף ולא התחלה. ובהנחה זו ביארו אחרוני ההולכים אחריו את קדמות העולם, ואמרו: "לפני שהעולם היה, בהכרח היה חידושו או אפשרי, או מחויב, או נמנע. אם היה חידושו מחויב – הרי הוא מצוי תמיד. ואם היה חידושו נמנע – הרי לא ייתכן שיימצא אף פעם. ואם היה אפשרי – על מי חלה האפשרות הזו? יש אם כן בהכרח דבר מצוי שעליו חלה האפשרות, שבו נאמר שהדבר הזה אפשרי". זוהי דרך חזקה מאוד לקביעת קדמות העולם.
פיקח אחד מאחרוני ה"מדברים" טען שהוא פתר את הבעיה הזאת, ואמר: "האפשרות היא אצל הפועל, ולא בדבר הנפעל". אך אין ממש בכך, כי אלו שתי אפשרויות, כי כל דבר מחודש, אפשרות חידושו קודמת לו; וכן הפועֵל שחידש אותו, היתה בו אפשרות שיחדש מה שחידש לפני שחידש אותו. אם כן אלה בלי ספק שתי אפשרויות: אפשרות בחומר שיהיה כך, ואפשרות בפועֵל שיפעל כך.
אלה הדרכים העיקריות שאריסטו הולך בהן לקביעת קדמות העולם מצד העולם עצמו.
ראיות מתלמידי אריסטו מהתבוננות באל
6 יש גם דרכים שאלה שבאו אחריו הסיקו מהפילוסופיה שלו, ועל ידן הם קובעים את קדמות העולם מצד האלוה יתהדר שמו.
ראיה ראשונה: האל תמיד בפועל
7 אחת מהן שהם אמרו: "אם האל יתהדר שמו חידש את העולם לאחר ההעדר, היה האל לפני שברא את העולם פועֵל בכוח, וכאשר ברא אותו הפך לפועֵל בפועַל, ואם כן האל יצא מן הכוח אל הפועל. מכאן שיש בו יתעלה אפשרות כלשהי, והיה לו בהכרח מוציא, שהוציא אותו מן הכוח אל הפועל". גם זו בעיה קשה, וראוי לה שכל משכיל יחשוב על פתרונה וגילוי סודה.
ראיה שנייה: לאל אין דחפים ומניעות
8 דרך אחרת הם אמרו: "הפועֵל פועל דווקא בזמן מסוים ואינו פועל בזמן אחר, בהתאם למוֹנעים או למניעים המתרחשים לו ובו; המונעים מחייבים לו ביטול פעולה כלשהי שהוא רוצה בה, והמניעים מחייבים לו רצון כלשהו שלא רצה בו לפני כן. וכיוון שלבורא יתהדר שמו אין מניעים הגורמים לשינוי חפצו ולא מעכבים מלפניו ולא מונעים המופיעים או חולפים – הרי אין מקום לכך שיפעל בזמן מסוים ולא יפעל בזמן אחר, אלא פעולתו מתמדת כפי שהוא מתמיד להיות מצוי בפועל".
ראיה שלישית: חכמת האל קדומה כעצמותו
9 דרך אחרת הם אומרים: "פעולותיו יתעלה מושלמות ביותר; אין בהן שום חסרון, ואין בהן דבר לשווא ולא דבר מיותר". זהו העניין שאריסטו חוזר עליו תמיד ואומר: "הטבע חכם ואינו עושה דבר לשווא, והוא עושה כל דבר בשיא השלמות האפשרית לו". בעקבות כך אמרו: "המצוי הזה הוא בשיא השלמות האפשרית, ואין תכלית מעבר לו. מכך מתחייב שהוא יהיה תמיד, כי חכמתו תמידית כעצמותו, ויתרה מזאת, עצמותו היא חכמתו שגזרה את מציאותו של המצוי הזה".
10 כל טיעון של מאמיני הקדמות שאתה עשוי למצוא מסתעף מן הדרכים האלה ונובע מאחת מהן.
גינוי: האל ישב בטל?!
11 הם משתמשים גם בדרך הגינוי ואומרים: "כיצד יכול היה האלוה יתהדר ויתרומם להיות בטל ולא לעשות שום דבר, ולא לחדש חידוש מאז ומקדם עד אין קץ, ובכל משך קיומו הקדום עד אינסוף לא עשה דבר, וכשאך הגיע יום אתמול התחיל להביא דברים למציאות? כי אפילו תאמר למשל שהאל ברא עולמות רבים לפני כן, כמספר גרגרי חרדל היכולים למלא את הגלגל הקיצון, ושכל עולם מהם התקיים מספר שנים כמלוא הגלגל בחרדל – כל זה היה ביחס למציאותו יתעלה שאין לה סוף כאילו אמרת שהאל ברא את העולם אתמול. כי משעה שקבענו שהמציאות התחילה אחרי העדר, אין הבדל בין אם תאמר שהדבר היה מלפני מאתיים אלף שנה או מלפני זמן קרוב מאוד". זהו גם כן גינוי שמשתמש בו מאמין הקדמות.
תמיכה לראיה: ההסכמה הכללית
12 הם משתמשים גם באופן של הבאת ראיות מן המפורסם אצל כל האומות מאז ומקדם, מה שמחייב שהדבר טבעי ולא עניין של מוסכמה ולכן יש הסכמה כללית לגביו. אריסטו אומר: "כל האנשים מסכימים במפורש שהשמים מתמידים ויציבים, ומכיוון שהם חשו שאין הם מתהווים ולא כלים, אמרו שהם משכנו של האל יתעלה והדברים הרוחניים, כוונתי למלאכים, וייחסו אותם לאל כדי להורות על התמדתם".
13 הוא הביא בעניין זה עוד דברים מן הסוג הזה, של הדברים המפורסמים, כדרך של סעד לדעה שהעיון אימת לדעתו.