סקירה היסטורית של התפתחות תורת ה"מדברים" (הכַּלַאם)
פתיחה: אובדן המדע מישראל
1 דע שהחכמות הרבות שהוקדשו באומתנו לאימות הדברים האלה אבדו ברבות השנים ובמשול האומות הבורות עלינו, ומשום שדברים אלה לא היו מותרים לכל בני האדם כמו שביארנו (הקדמות, פתיחה6; א,לד), והדבר שהותר לכל בני האדם לא היה אלא לשונות הכתובים בלבד. אתה יודע שאפילו ההלכה המסורה לא פורסמה בכתב בימי קדם, בשל הציווי הנפוץ באומתנו: "דברים שאמרתי לך על פה אי אתה רשאי לאמרן בכתב" (בבלי גיטין ס,ב; תמורה יד,ב). היתה זו תכלית החכמה לגבי התורה, כי כך נמנע מה שקרה לבסוף, כוונתי לריבוי הדעות והתפצלות בתי המדרש, ולספקות המתעוררים ביחס ללשונות החיבור הכתוב, ולשגגות הנלוות לכך, ולהתהוות המחלוקת בין בני האדם המחלקת אותם לכתות, ולמבוכה לגבי המעשים. אלא הדבר כולו נמסר לבית דין הגדול כמו שביארנו בחיבורינו ההלכתיים (פירוש המשנה, סנהדרין יא,ב; משנה תורה, ממרים א), וכמו שמורה עליו לשון התורה (דברים יז,יא).
2 אם היתה מניעה להנציח את ההלכה בחיבור הנתון לכל בני האדם, בשל הקלקול שהדבר עלול להוביל אליו, על אחת כמה וכמה שלא פורסם בכתב וניתן לבני האדם דבר מאותם סתרי תורה. אלא היו נמסרים מיחידי סגולה ליחידי סגולה כמו שביארתי לך (א,לד) על דבריהם (של חז"ל) "אין מוסרין סתרי תורה אלא ליועץ [וחכם חרשים ונבון לחש]" (בבלי, חגיגה יג,א).
3 זו היא הסיבה שגרמה להיעלמותם של אותם עיקרים גדולים מאומתנו, ולא תמצא מהם אלא הערות קלות ורמיזות שהובאו בתלמוד ובמדרשות. והם גרגרי ליבה מעטים שעליהם קליפות רבות, עד שהאנשים התעסקו באותן קליפות וחשבו שאין תחתיהן ליבה כלל.
קליטת חלק מעקרונות הכלאם בישראל
4 ואילו אותו מעט מזער שתמצא בדיון על עניין הייחוד ומה שקשור אליו אצל כמה מן הגאונים ואצל הקראים – הרי הם דברים שלקחו מן ה"מדברים" (=חכמי הכַּלַאם, "מֻתַכַּלִּמוּן") המוסלמים, והוא מיעוט קטנטן ביחס למה שחיברו המוסלמים בנושא.
5 קרה גם שראשוני המוסלמים שהלכו בדרך הזו היו כת מסוימת, ה"מֻעְתַּזִלַה", ומהם לקחו עמיתינו מה שלקחו והלכו בדרכם. לאחר זמן מה צמחה באסלאם כת אחרת, הם ה"אַשְׁעַרִיָּה", וצצו אצלם דעות אחרות – דעות שלא תמצא מהן דבר אצל עמיתינו, לא משום שהם בחרו את הדעה הראשונה על פני הדעה השנייה, אלא מפני שקרה שהם לקחו את הדעה הראשונה וקיבלו אותה וחשבו אותה לדבר מוכח. ואילו האנדלוסים מאנשי אומתנו – כולם מחזיקים בדברי הפילוסופים ונוטים לדעותיהם במה שאינו סותר יסוד תורה, ולא תמצא אותם כלל הולכים בדבר מדרכי ה"מדברים". לכן הם נוטים בדברים רבים לשיטתנו בחיבור זה, באותם דברים מעטים שנמצאים אצל אחרוניהם.
התפתחות הכלאם: ארבעה שלבים
6 שלב א) ודע שכל מה שאמרו המוסלמים בעניינים האלה, הן המֻעתזלים מהם הן האשערים – הן כולן דעות הבנויות על הנחות, כשאותן הנחות לקוחות מספרי היוונים והסורים שרצו לחלוק על דעות הפילוסופים ולהפריך את טענותיהם. הסיבה לדבר זה היתה שכאשר כללה האומה הנוצרית את האומות הללו, וטענת הנוצרים ידועה, ודעות הפילוסופים היו נפוצות באותן אומות (=היוונים והסורים) והפילוסופיה התפתחה מהן, והופיעו מלכים המגנים על הדת – ראו חכמי היוונים והסורים של אותם דורות שהדעות הפילוסופיות סותרות את הטענות הללו סתירה גדולה וברורה. על כן התפתחה אצלם אותה חכמת ה"כלאם", והם החלו לקבוע הנחות מועילות להם בהאמנתם ולטעון נגד אותן דעות הסותרות את יסודות תורתם.
7 שלב ב) כאשר באה אומת האסלאם ונמסרו להם ספרי הפילוסופים, נמסרו להם גם אותן טענות נוגדות שחוברו על ספרי הפילוסופים. וכך הם מצאו בעניינים האלה את דברי יוחנן המדקדק ואבן עדי ואחרים, והחזיקו בהם וזכו לדעתם בהישג גדול. הם גם בחרו מדעות הפילוסופים המוקדמים כל מה שראה הבוחר שמועיל לו, אף אם הפילוסופים המאוחרים כבר הפריכו זאת, דוגמת האטום והרִיק, וחשבו שהדברים האלה מוסכמים ושהם הנחות שכל בעל דת נצרך אליהן.
8 שלב ג) אחר כך התרחב ה"כלאם" והם הידרדרו לדרכים אחרות, תמוהות, שה"מדברים" מן היוונים וזולתם לא הכירו כלל, שכן אלה היו קרובים לפילוסופיה.
שלב ד) ואחר כך צצו אצל המוסלמים אמירות דתיות מיוחדות להם, שהם הוכרחו להגן עליהן, ונפלה ביניהם מחלוקת גם בזה, וכל כת מהם קבעה הנחות מועילות לה בהגנה על דעתה.
העיסוק בכלאם רק בהקשר להוכחת חידוש העולם
9 אין ספק שיש דברים המשותפים לשלושתנו, כוונתי ליהודים ולנוצרים ולמוסלמים, והם האמירה שהעולם מחודש, שנכונותה מאמתת את הנסים, וכיוצא בהם. אך שאר הדברים ששתי הדתות האלה קיבלו על עצמן לעסוק בהם, כעיסוקם של הללו בעניין השילוש, ועיסוקן של חלק מן הכתות הללו ב"כלאם", עד שהוצרכו לקבוע הנחות, שבאותן הנחות שבחרו הם מבססים את הדברים שעסקו בהם, ואת הדברים המיוחדים לכל דת משתיהן ממה שנקבע אצלה – אנו איננו נזקקים להם כלל.
חכמי הכלאם גוזרים את המציאות מהנחות היסוד
10 כללו של דבר: כל ה"מדברים" הראשונים, מן היוונים המתנצרים והמוסלמים, לא הלכו בהנחותיהם מלכתחילה אחר הנראה מן המציאות, אלא בחנו כיצד ראוי שתהיה המציאות כדי שתהיה ממנה ראיה על נכונות דעה מסוימת, או שלא תסתור אותה. ומשעה שאותו דמיון התאמת, הניחו שהמציאות היא בצורה כזו וכזו, והחלו להיזקק לביסוס אותן טענות שמהן נלקחות ההנחות שעל ידן תתאמת השיטה או לא תיסתר. כך עשו המשכילים שנהגו בדרך הזו תחילה, וכתבוה בספרים, וטענו שהעיון בלבד הביא אותם לכך, מבלי להתחשב בשיטה ולא בדעה קדומה. אבל המאוחרים המעיינים באותם ספרים אינם יודעים מזה דבר. כך שכשהם מוצאים באותם ספרים קדומים מסכת ראיות גדולה והשתדלות עזה לאשש עניין מסוים או להפריך עניין מסוים, הם חושבים שעניין זה אין צורך כלל לאששו ולא לבטלו ביסודות הדת שנזקקים להם, ושהקדמונים לא עשו זאת אלא כדי לשבש את דעות הפילוסופים ותו לא, ולהטיל ספק במה שהם חשבוהו למוכח. אך אלה האומרים כך לא ידעו ולא יבינו שהדבר אינו כפי שחשבו, אלא שהקדמונים טרחו לאשש מה שהם שאפו לאשש ולהפריך מה שהם שאפו להפריך, רק בשל הפגיעה שתצמח מכך בדעות שרצו לאמת, אפילו אחרי מאה הנחות. על כן קטעו קדמוני ה"מדברים" הללו את המחלה משורשה.
11 וכללו של דבר אומר לך, שהדבר הוא כפי שאומר תמסטיוס: "אין המציאות הולכת אחר הדעות, אלא הדעות הנכונות הולכות אחר המציאות".
אך כאשר עיינתי בספרי ה"מדברים" הללו כפי שנזדמן לי, כמו שעיינתי גם בספרי הפילוסופים כפי יכולתי, מצאתי שדרך כל ה"מדברים" היא דרך אחת במין, אף על פי שסעיפיה משתנים: יסוד הכול הוא שאין מתחשבים במציאות כפי שהיא, כי היא מנהג, שמבחינת השכל ייתכן אחרת ממנו. במקומות רבים הם גם הולכים אחר הדמיון ומכנים אותו שכל.
יסוד הכלאם שהעולם מחודש אינו מבוסס
12 וכאשר הניחו אותן הנחות שעוד נשמיע לך (להלן א,עג), חרצו דין בהוכחתם שהעולם מחודש. וכיוון שנקבע שהעולם מחודש, נקבע בלי ספק שיש לו יוצר שחידש אותו. ואז הם מביאים ראיות שהיוצר הזה הוא אחד, ואז הם קובעים שמכיוון שהוא אחד, אין לו גוף. זוהי דרכו של כל "מדבר" מן המוסלמים בכל פרט מן הנושא הזה, וכן של המחקים אותם מאומתנו, שהלכו בדרכיהם. אופני הבאת הראיות שלהם והנחותיהם בקביעת חידוש העולם או בביטול קדמותו שונים זה מזה, אבל הדבר המשותף לכולם הוא קביעת חידוש העולם בתחילה, ומכיוון שהוא מחודש מתאמת שהאלוה קיים.
13 כאשר התבוננתי בדרך הזו נרתעה ממנה נפשי רתיעה גדולה מאוד, וראוי לה שתירתע, כי בכל מה שטוענים שהוא הוכחה לחידוש העולם חלים ספקות, ואין זו הוכחה חותכת אלא עבור מי שאינו יודע את ההבדל בין הוכחה לבין ויכוח ולבין הטעיה. ואילו עבור מי שיודע אותם מקצועות הדבר ברור לגמרי שבכל אותן ראיות יש ספקות, ונעשה עבורן שימוש בהנחות שלא הוכחו.
14 המרב שיכול לדעתי לעשות איש האמת מן הדתיים, הוא לבטל את ראיות הפילוסופים לקדמות העולם – ומה נכבד הדבר אם יוכל לעשות זאת! כל מעיין פיקח איש אמת שאינו מטעה את עצמו יודע שבשאלה הזו, דהיינו קדמות העולם או חידושו, אין הוכחה חותכת, ושהיא נקודה שבה השכל נעצר. עוד נדבר בזאת רבות. בשאלה הזו תספיק לך העובדה שפילוסופי הדורות חולקים בה מזה שלושת אלפים שנה עד זמננו זה במה שאנחנו מוצאים בחיבוריהם ובנאמר בשמם.
15 וכיוון שכך הוא הדבר בשאלה הזו, כיצד ניקח אותה כהנחת יסוד כדי לבסס עליה את קיום האלוה? הרי כך יהיה קיום האלוה בספק: אם העולם מחודש – יש אלוה; ואם הוא קדום – אין אלוה. או כך, או שנטען שיש הוכחה לחידוש העולם ונכפה על כך בחרב כדי שנטען שאנו יודעים את האל בהוכחה.
שיטת הרמב"ם: הוכחה שאינה מוטלת בספק
16 וכל זה רחוק מן האמת. אלא הדרך הנכונה לדעתי, והיא דרך ההוכחה שאין בה ספק, היא שיבוסס קיום האלוה וייחודו ושלילת הגשמות בדרכי הפילוסופים, שהן מבוססות על קדמות העולם. לא משום שאני מאמין בקדמות העולם או שאני מודה להם בזה, אלא משום שבדרך הזו תתאמת ההוכחה ותושג הוודאות השלמה באותם שלושה דברים – כוונתי למציאות האלוה, היותו אחד, ושאין הוא גוף – מבלי לפסוק לגבי העולם אם הוא קדום או מחודש.
17 וכאשר יתאמתו לנו שלושת מושאי החקירה הנכבדים והגדולים האלה בהוכחה אמיתית, נחזור לאחר מכן לחידוש העולם ונאמר לגביו כל מה שאפשר לטעון בו (ב,טו-לא). ואז, אם די לך במה שאמרו ה"מדברים" ואתה מאמין שכבר התאמתה ההוכחה על חידוש העולם – אשריך; ואם לא יהיה לך הדבר מוכח אלא תקבל את היותו מחודש כקבלה מן הנביאים – אין בכך נזק. ואל תאמר: "כיצד תתאמת הנבואה אם העולם קדמון?", עד שתשמע את דברינו על הנבואה בחיבור זה (ב,לב-מח). איננו עוסקים בעניין זה כעת.
18 מה שעליך לדעת הוא שההנחות שקבעו העוסקים בעיקרים, דהיינו ה"מדברים", לאישוש חידוש העולם – יש בהן מהִפוך עולם ומשינוי סדרי בראשית כפי שעוד תשמע; כי אין לי מנוס מלערוך בפניך את הנחותיהם ואת אופן הבאת הראיות שלהם.
19 ואילו דרכי זו, היא כפי שאתאר לך אותה באופן כללי כעת. אני אומר: העולם הוא בהכרח או קדום או מחודש. אם הוא מחודש – הרי יש לו מחדש בלי ספק. וזה מושכל ראשון, שהמחודש אינו מחדש את עצמו אלא זולתו מחדש אותו. ואם כן מחדש העולם הוא האלוה. ואם העולם קדום – הרי נובע בהכרח, מראיה כזו וראיה כזו, שיש מצוי מלבד כל הגופים בעולם, שאינו גוף ולא כוח בגוף, והוא אחד, תמידי, נצחי, שאין לו עילה ולא ייתכן שישתנה. הוא אם כן אלוה. הרי התברר לך שהראיות למציאות האלוה ואחדותו ושאינו גוף, ראוי שתהיינה רק על פי הנחת הקדמות, וכך תושג ההוכחה בשלמות, בין אם העולם קדום או מחודש.
20 לכן אתה מוצא תמיד בספרי ההלכה שחיברתי (ראו משנה תורה, יסודי התורה א,ה), שכאשר מזדמן לי להזכיר יסודות (דתיים), ואני מתחיל בביסוס קיום האלוה, הרי אני מבסס זאת על ידי אמירות הנוטות אל הקדמוּת. אין זאת משום שאני מאמין בקדמות, אלא שאני רוצה לבסס את קיומו יתעלה בהאמנתנו בדרך מוכחת שאין עליה מחלוקת כלל. ולא נשעין אותה דעה אמיתית בעלת ערך עצום על יסוד שכל אחד יזעזע וירצה לסותרו, ויהיה מי שיטען שהוא לא נבנה מעולם. בפרט כאשר אותן ראיות פילוסופיות על שלושת מושאי החקירה האמורים נלקחות מטבע המציאות הנראה, שלא יוכחש אלא בשל התעקשות לשמור על דעות מסוימות. ואילו ראיות ה"מדברים" לקוחות מהנחות הסותרות את טבע המציאות הנראה, עד שהם נאלצים לקבוע שאין טבע לשום דבר כלל.
יש ראיה לחידוש העולם בלא לבטל את חוקיות הטבע
21 אקדיש לך בחיבור זה, כאשר אדבר על חידוש העולם, פרק שבו אבאר לך ראיה מסוימת על חידוש העולם (ב,יט), ואגיע לתכלית שכל "מדבר" שאף אליה מבלי שאבטל את טבע המציאות, ולא אחלוק על אריסטו בדבר ממה שהוכיח. כי הראיה שמשתמשים בה חלק מה"מדברים" על חידוש העולם, והיא הראיה החזקה ביותר שלהם, שלא התבססה להם עד שביטלו את טבע המציאות כולה, וחלקו על כל מה שביארו הפילוסופים – לראיה דומה לזו אגיע (שם) מבלי שאחלוק על טבע המציאות ולא איאלץ להכחיש את המוחש.
סקירת הפרקים הבאים
22 ראיתי לנכון לערוך בפניך את הנחותיהם הכלליות של ה"מדברים" שעל ידן הם מבססים את חידוש העולם ומציאות האלוה ואחדותו ושלילת הגשמות, ולהראות לך את דרכם בזה, ולבאר לך מה נובע מכל הנחה מהן. לאחר מכן (ב,הנחות) אזכיר לך את ההנחות הקרובות של הפילוסופים בזה, ואראה לך את דרכם.
אל תבקשני בחיבור זה לאמת אותן הנחות פילוסופיות שאתמצת לך, כי זה רוב מדעי הטבע ומדעי האלוהות. וכן אל תצפה שאשמיעך בחיבור זה את טענות ה"מדברים" לאימות הנחותיהם, כי בזה כלו חייהם וכלים חיי הבאים אחריהם ורבו ספריהם. כי טבע המציאות הגלוי לעין סותר כמעט כל הנחה מהן, וחלים בה ספקות; ועל כן הם נזקקים לחיבורים ולוויכוחים כדי לבסס את ההנחה הזו ולפתור את הספקות לגביה, ולדחות את הדברים הגלויים לעין הסותרים אותה, אם אין אפשרות למצוא תחבולה לעקוף זאת.
23 ההנחות הפילוסופיות האלה שאתמצת לך להוכחה על שלושת מושאי החקירה האלה, דהיינו מציאות האלוה ואחדותו ושלילת הגשמות – רובן הן הנחות שתושג לך בהן ודאות מיד כשתשמע אותן ותבין את משמעותן. חלקן יפנו אותך למקומות שבהם הן מוכחות, בספרי ה"פיזיקה" או ה"מטפיזיקה" (של אריסטו), ואז תפנה אל מקומן ותאמת את מה שאולי תצטרך לאמת.
24 כבר הודעתיך (א,לד) שאין דבר מלבד ה' יתעלה והמצוי הזה (=העולם). ואין ראיה עליו יתעלה אלא מן המצוי הזה – מכללו ומפרטיו. על כן הכרחי להתבונן במצוי הזה כפי שהוא, ולקחת הנחות ממה שייראה מטבעו. לפיכך עליך להכיר את צורתו ואת טבעו הנראה, ואז אפשר יהיה להביא ממנו ראיות על זולתו. לכן מצאתי לנכון להביא בתחילה פרק (א,עב) שאסביר לך בו את כלל המציאות, בדרך של הודעה של מה שכבר הוכח והתאמת מעבר לכל ספק. לאחר מכן אביא לך פרקים אחרים שאזכיר בהם את הנחות ה"מדברים" ואבאר את דרכיהם לביאור ארבעת מושאי החקירה האלה (א,עג-עו). לאחר מכן אביא לך פרקים אחרים (ב,הנחות–ב,א) שאבאר לך בהם את הנחות הפילוסופים ודרכי הבאת הראיות שלהם למושאי החקירה האלה. לאחר מכן אתמצת לך את הדרך שאני הולך בה (ב,ב), כפי שהודעתיך, באשר לארבעת מושאי החקירה האלה.