אין הַאֲמָנָה בלא הבנה
הגדרת ההאמנה
1 דע, אתה המעיין בחיבורי זה, שההַאֲמָנָה אינה העניין הנאמר, אלא העניין המצטייר (נתפס, מומשג) בנפש, אם משתכנעים לגביו שהוא כך כפי שהצטייר.
2 אם אתה מאלה שדי להם באשר לדעות הנכונות, או שאתה חושב שהן נכונות, באמירתן בפה מבלי לצייר אותן ולהאמין בהן, כל שכן לבקש להן ודאות – הרי דבר זה קל מאוד, כמו שאתה מוצא רבים מן הפתאים משננים אמונות מבלי שיציירו להן משמעות כלל.
הימנעות מסיסמאות ריקות
3 אך אם אתה ממי שגמר אומר לעלות לדרגה הנעלה הזו, דרגת העיון, ולקנות ודאות שה' הוא אחד באחדות אמיתית, כך שאין לו שום מורכבות ואין לשער בו חלוקה בשום אופן שהוא – דע שאין לו יתעלה תואר עצמי בשום אופן ובשום מצב, ושכפי שמן הנמנע שהוא גוף כך מן הנמנע שהוא בעל תואר עצמי.
ואילו מי שמאמין שהוא אחד בעל כמה תארים – הוא אומר בפיו שהוא אחד, אבל מאמין במחשבתו שהוא רבים. הדבר דומה לדברי הנוצרים: "הוא אחד, אבל הוא שלושה, והשלושה הם אחד". כך הם דברי האומר: "הוא אחד, אבל הוא בעל תארים רבים, והוא ותאריו אחד, יחד עם סילוק הגשמות והאמנת הפשטות הגמורה", כאילו מטרתנו וחקירתנו אינה אלא איך נאמר ולא איך נאמין.
ציור, האמנה וודאות
4 ואין האמנה אלא לאחר ציור (בדעת), כי ההאמנה היא השכנוע במה שהצטייר, שהוא מחוץ לדעת (=במציאות האובייקטיבית) כפי שהצטייר בדעת (=במחשבה הסובייקטיבית). אם משיגים עם האמנה זו שלא ייתכן כלל דבר שונה מאותה האמנה, ולא ייוותר בדעת מקום לדחיית אותה האמנה ואין לשער אפשרות דבר שונה ממנה – זוהי ודאות.
5 כאשר תפשוט מעליך את התאוות וההרגלים, ותהיה בעל תבונה ותתבונן במה שאומר בפרקים הבאים על שלילת התארים, יהיה לך הדבר ודאי בהכרח, ותהיה אז ממי שמצייר (בדעתו) את ייחוד השם, לא ממי שאומר זאת בפיו ואינו מצייר לו משמעות, שהוא מאלה שנאמר עליהם "קָרוֹב אַתָּה בְּפִיהֶם וְרָחוֹק מִכִּלְיוֹתֵיהֶם" (ירמיהו יב,ב). אלא ראוי שיהיה האדם מאלה המציירים את האמת ומשיגים אותה, אף על פי שאינם מוציאים אותה בפיהם, כמו שנצטוו אנשי המעלה ונאמר להם: "אִמְרוּ בִלְבַבְכֶם עַל מִשְׁכַּבְכֶם וְדֹמּוּ סֶלָה" (תהילים ד,ה).