המונח אכל
שלוש משמעויות
1 "אכל" –
א) קביעתה הראשונה של המילה הזו בלשון היא צריכת המזון של בעלי החיים, ואין צורך בדוגמה לזה. לאחר מכן ראתה הלשון שני עניינים באכילה:
ב) העניין האחד הוא כיליונו של הדבר שנאכל ואובדנו, כלומר קלקול צורתו תחילה;
ג) והעניין השני הוא גדילתו של בעל החיים על ידי המזון שהוא צורך, והתמדת קיומו על ידיו, והמשך מציאותו ותיקון כל כוחות הגוף על ידו.
פיתוח שתי המשמעויות האחרונות
2 לפי העניין הראשון הושאל לשון אכילה לכל כיליון ולכל השמדה, ובאופן כללי לכל הסרת צורה: "[וַאֲבַדְתֶּם בַּגּוֹיִם] וְאָכְלָה אֶתְכֶם אֶרֶץ אֹיְבֵיכֶם" (ויקרא כו,לח), "אֶרֶץ אֹכֶלֶת יוֹשְׁבֶיהָ" (במדבר יג,לב), "חֶרֶב תְּאֻכְּלוּ" (ישעיהו א,כ), "[הֲלָנֶצַח] תֹּאכַל חֶרֶב" (שמואל־ב ב,כו), "וַתִּבְעַר בָּם אֵשׁ ה' וַתֹּאכַל בִּקְצֵה הַמַּחֲנֶה" (במדבר יא,א), "[כִּי ה' אֱלֹהֶיךָ] אֵשׁ אֹכְלָה הוּא [אֵל קַנָּא]" (דברים ד,כד), כלומר משמיד את המורדים בו כפי שהאש משמידה את מה שהיא משתלטת עליו. וזה נפוץ.
משמעויות המונחים אכילה, שתייה ומים
3 לפי העניין השני הושאל לשון אכילה לחכמה וללימוד, ובאופן כללי להשגות השכליות שקיום הצורה האנושית מתמיד על ידן באופן השלם ביותר, כמו שהגוף מתמיד באופן הטוב ביותר על ידי המזון: "לְכוּ שִׁבְרוּ וֶאֱכֹלוּ" (ישעיהו נה,א), "שִׁמְעוּ שָׁמוֹעַ אֵלַי וְאִכְלוּ טוֹב" (שם,ב), "אָכֹל דְּבַשׁ הַרְבּוֹת לֹא טוֹב" (משלי כה,כז), "אֱכָל בְּנִי דְבַשׁ כִּי טוֹב וְנֹפֶת מָתוֹק עַל חִכֶּךָ, כֵּן דְּעֶה חָכְמָה לְנַפְשֶׁךָ" (שם כד,יג-יד).
4 שימוש זה נפוץ גם בדבריהם של החכמים, כוונתי לכינוי החכמה "אכילה": "תא אכלו בשרא שמינא בי רבא" (=בואו ואכלו בשר שמן בבית [מדרשו של] רבא) (בבלי בבא בתרא כב,א). ואמרו (על מגילת קהלת): "כל אכילה ושתיה האמורה בספר זה אינה אלא חכמה" – ובחלק מהנוסחאות: "תורה" (קהלת רבה פרשה ב כו ועוד).
5 וכך נפוץ אצלם כינוי החכמה בשם מים: "הוֹי כָּל צָמֵא לְכוּ לַמַּיִם" (ישעיהו נה,א; ראו בבלי בבא קמא יז ע"א ומקבילות: "ואין מים אלא תורה").
והיות ששימוש זה נפוץ בשפה והתפשט עד שהפך כאילו הוא ההוראה הראשונית, נעשה שימוש גם בביטויי הרעב והצמא לציון העדר החכמה וההשגה: "וְהִשְׁלַחְתִּי רָעָב בָּאָרֶץ: לֹא רָעָב לַלֶּחֶם וְלֹא צָמָא לַמַּיִם כִּי אִם לִשְׁמֹעַ אֵת דִּבְרֵי ה'" (עמוס ח,יא), "צָמְאָה נַפְשִׁי לֵאלֹהִים לְאֵל חָי" (תהילים מב,ג). וזה נפוץ.
6 יונתן בן עֻזיאל עליו השלום תרגם את "וּשְׁאַבְתֶּם מַיִם בְּשָׂשׂוֹן מִמַּעַיְנֵי הַיְשׁוּעָה" (ישעיהו יב,ג) כך: "וּתְקַבְּלוּן אוּלְפַן חֲדַת בְּחֶדְוָא מִבְּחִירֵי צִדְקָא" (=ותקבלו לימוד חדש בשמחה מבחירי הצדק). התבונן נא בפירושו את "מים", שהם חכמה שתושג באותם ימים, ופירש את "מעיני" כמו "מֵעֵינֵי הָעֵדָה" (במדבר טו,כד), כלומר הנכבדים (בערבית: "אלאעיאן"), והם החכמים, ולכן אמר: "מבחירי צדקא", כי הצדק הוא הישועה האמיתית. ראה נא כיצד פירש כל מילה בפסוק זה במשמעות של החכמה והלימוד. והבן זאת.