המונחים אלוהים, האמת והטוב. החטא ועונשו
משמעות המונח אלוהים
1 לפני שנים הקשה לי אדם מלומד קושיה מופלאה, ראוי לעיין בקושיה ובתשובתנו לפתרונה.
ולפני שאפרט את הקושיה ופתרונה אקדים שכל דובר עברית יודע שהמונח 'אלהים' משותף
א) לאלוה
ב) ולמלאכים
ג) ולשופטים מנהיגי המדינות. וכבר ביאר אנקלוס הגר עליו השלום, ואמת מה שביאר, שבפסוק "וִהְיִיתֶם כֵּאלֹהִים יֹדְעֵי טוֹב וָרָע" (בראשית ג,ה) הכוונה למשמעות האחרונה, ותרגם: "וּתְהוֹן כְּרַבְרְבִין" (=ותהיו כגדולים, כנכבדים).
השאלה: במה נענש אדם
2 ולאחר שהקדמנו את רב־המשמעיות של המונח הזה, נחל לפרט את הקושיה.
אמר המקשה: ייראה מפשוטם של מקראות שהכוונה הראשונה באשר לאדם היתה שיהיה כשאר בעלי החיים, בלא שכל ובלא מחשבה ולא יבחין בין טוב לרע, וכאשר חטא (=מרה, לא ציית), הביא לו חטאו את השלמות הגדולה הזו המיוחדת לאדם, והיא שתהיה לו אותה יכולת הבחנה הנמצאת בנו, שהיא העניין הנכבד ביותר שיש לנו, והוא המגדיר את מהותנו. וזה מפליא, שהעונש על החטא הוא מתן שלמות שלא היתה לו, והיא השכל. ואין זה אלא כאמירתו של מי שאמר: בן אדם חטא והפליג ברשע, ועל כן הפך לכוכב בשמים. זו היתה כוונת הקושיה ומשמעותה, אף שלא נוסחה בלשון זה.
התשובה: באיבוד הדעת
3 שמע את תוכן תשובתנו. אמרנו: אתה המעיין בהרהורים ראשוניים ומחשבות מזדמנות, והחושב להבין ספר שהוא הַדרכת הראשונים והאחרונים בכך שיעבור עליו במקצת הזמנים שהוא פנוי בהם מן השתייה והבעילה, כמי שעובר על אחד מספרי ההיסטוריה או אחד מן השירים – התיישב בדעתך ותראה שאין הדבר כפי שהעלית בהרהוריך הראשוניים, אלא כפי שיתבאר מתוך העיון בדבר הזה. והוא שהשכל שה' השפיע על האדם, והוא שלמותו האחרונה, הוא שקיבל אדם לפני חטאו, ולגבי השכל נאמר על האדם שהוא בצלם אלהים ובדמותו (ראו בראשית א,כו-כז). ובגללו דיבר אליו (ה') וציווה אותו, כמו שנאמר: "וַיְצַו ה' אֱלֹהִים [עַל הָאָדָם לֵאמֹר, מִכֹּל עֵץ הַגָּן אָכֹל תֹּאכֵל. וּמֵעֵץ הַדַּעַת טוֹב וָרָע לֹא תֹאכַל מִמֶּנּוּ]" (בראשית ב,טז), ואין ציווי לבהמות ולא לחסרי שכל, ובשכל מבחינים בין האמת לבין השקר, וזה היה לאדם באופן מושלם. אך המגונה והנאה הוא מן המפורסמות, לא מן המושכלות. משום שאין אומרים "השמים כדוריים – נאה" ו"הארץ שטוחה – מגונה", אלא אומרים "אמת" ו"שקר". וכך בלשוננו ייאמר על הנכון והכוזב אמת ושקר, ועל הנאה והמגונה טוב ורע, ובשכל מכיר האדם את האמת מן השקר, וכך הוא בכל הדברים המושכלים.
4 וכשהיה במצבו המושלם, עם תכונותיו הטבעיות ומושכלותיו שבעבורם נאמר עליו "וַתְּחַסְּרֵהוּ מְּעַט מֵאֱלֹהִים" (תהילים ח,ו), לא היה לו כלל כוח העוסק במפורסמות ולא יכול היה להשיג אותם, עד שאפילו הגנאי המפורסם ביותר, גילוי הערווה, לא היה גנאי מבחינתו ולא השיג את גנותו. אך כאשר חטא ונטה אחר תאוותיו הדמיוניות והנאות חושיו הגופניים, כמו שנאמר "כִּי טוֹב הָעֵץ לְמַאֲכָל וְכִי תַאֲוָה הוּא לָעֵינַיִם" (בראשית ג,ו), נענש בכך שנשללה ממנו אותה השגה שכלית. ולכן לא ציית לציווי שבשל שכלו נצטווה בו, ונקנתה לו השגת המפורסמות ושקע בראיית דברים כמגונים וכנאים, ואז התוודע לגודל מה שאיבד והופשט ממנו ולאיזה מצב הגיע. ולכן נאמר "וִהְיִיתֶם כֵּאלֹהִים יֹדְעֵי טוֹב וָרָע" (בראשית ג,ה) ולא נאמר 'יודעי שקר ואמת' או 'משיגי שקר ואמת'. ובדברים ההכרחיים אין טוב ורע כלל אלא שקר ואמת.
משמעות המונח פקח
5 התבונן בנאמר: "וַתִּפָּקַחְנָה עֵינֵי שְׁנֵיהֶם וַיֵּדְעוּ כִּי עֵירֻמִּם הֵם" (בראשית ג,ז). לא נאמר 'ותפקחנה עיני שניהם ויראו', משום שמה שראה לפני כן הוא אשר ראה לאחר מכן. לא היה כיסוי על עיניו שהוסר, אלא נוצר לו מצב אחר, שבו הוא ראה כמגונה מה שלא ראה כמגונה קודם לכן.
6 ודע שאותה מילה, כלומר "פקח", משמשת רק במשמעות של גילוי הבחנה, לא של התחדשות של ראייה חושית: "וַיִּפְקַח אֱלֹהִים אֶת עֵינֶיהָ" (בראשית כא,יט), "אָז תִּפָּקַחְנָה עֵינֵי עִוְרִים" (ישעיהו לה,ה), "פָּקוֹחַ אָזְנַיִם וְלֹא יִשְׁמָע" (שם מב,כ), המקביל לנאמר: "אֲשֶׁר עֵינַיִם לָהֶם לִרְאוֹת וְלֹא רָאוּ" (יחזקאל יב,ב).
מידה כנגד מידה
7 ומה שאמר על אדם "מְשַׁנֶּה פָנָיו וַתְּשַׁלְּחֵהוּ" (איוב יד,כ), פירושו וביאורו שכאשר שינה את מגמת פניו גורש, שכן "פנים" הוא מונח הגזור מ"פָּנָה", משום שהאדם מכוון את פניו אל הדבר שהוא מכוון אליו את רצונו. אמר: כאשר שינה את מגמת פניו וכיוון אל עבר דבר שהיה עליו ציווי קודם לכן שאין לכוון אליו, גורש מגן עדן. וזה הוא העונש המותאם מבחינה עיונית לחטא, מִדה כנגד מִדה, משום שהותר לו לאכול מן הדברים הטובים וליהנות במרגוע ובשלווה, וכאשר נהיה חמדן והלך אחרי הנאותיו ודמיונותיו, כמו שאמרנו, ואכל מה שנאסר עליו לאכול – נמנע ממנו הכול, והוכרח לאכול את המאכל הגרוע ביותר, שלפני כן לא ראוי היה לו כמזון, וגם זאת אחרי עמל וטורח, כמו שנאמר "וְקוֹץ וְדַרְדַּר תַּצְמִיחַ לָךְ [וְאָכַלְתָּ אֶת עֵשֶׂב הַשָּׂדֶה]. בְּזֵעַת אַפֶּיךָ [תֹּאכַל לֶחֶם]" (בראשית ג,יח-יט), וביאר ואמר "וַיְשַׁלְּחֵהוּ ה' אֱלֹהִים מִגַּן עֵדֶן לַעֲבֹד אֶת הָאֲדָמָה" (בראשית ג,כג). והשווה אותו לבהמות במזונו וברוב מצביו, כמו שאמר "וְאָכַלְתָּ אֶת עֵשֶׂב הַשָּׂדֶה", ונאמר בביאור פרשה זו "אָדָם בִּיקָר בַּל יָלִין – נִמְשַׁל כַּבְּהֵמוֹת נִדְמוּ" (תהילים מט,יג).
ישתבח בעל החפץ שתכליתו וחכמתו (של החפץ) אינם ניתנים להשגה!