וכן הגוזל את הגר ונשבע לו וחזר והודה לו וזקף עליו הכל מלוה ואח"כ מת הגר אע"פ שזכה בגזלה חייב להוציאה מתחת ידו, בד"א כשהודה בינתים אבל אם גזל את הגר שאין לו יורשים ונשבע לו ומת הגר הרי זה חייב לשלם הקרן וחומש לכהנים של אותו משמר ומביא אשמו ואח"כ יתכפר לו.
השגת הראב"ד: כשהודה בינתים וכו'. א"א ואפי' (לא) הודה בינתים אם לא זקפן עליו במלוה הכל לכהנים דלא איתמר בשמעתין הכי אלא לר' יוסי הגלילי אבל לר"ע כי לא זקפן לכהנים הוי עכ"ל.
כתב המ"מ וז"ל ובאמת הסוגיא האמורה שם לדעת ריה"ג הוא כדאמרינן מכלל דריה"ג וכו' אלא גזל הגר דקאמר רחמנא נתינה לכהנים וכו' ויראה לי דלר"ע ל"ש זקפן ל"ש לא זקפן בהוצאת גזלה מתחת ידו סגי אע"פ שאינה נותנה לכהנים והא דפריך לריה"ג משום דלדידיה מפרש טפי דאמר זכה הלה במה שבידו וכו' ונקט בברייתא זקפן להודיעך כחו דר"ע דאפי' זקפן בעי להוציא גזלה מתחת ידו ועל דרך זה כתב הרב למעלה זקפן זה נ"ל ועוד צ"ע, עכ"ל, והנה מה שכתב המ"מ דהסוגיא הוא לדעת ריה"ג כן הוא לפירש"י דפי' בהא דאמר מכלל וכו' אפי' לא זקפו לרבא פרכינן ולהדיא דמפרש דהא דאמר אלא גזל הגר וכו' הוא סיומא דקושיא דפריך לרבא לדעת ריה"ג וכן כתבו התוס' דה"ה דהו"מ למיפרך בתחלת סוגיא כי קאמר ריה"ג ל"ש לנפשיה וכו'. אבל באמת הדברים מבוארים בסוגיא כדעת הרמב"ם דהא לר' יוחנן דמשני הא ריה"ג הא ר"ע ואמר להדיא דזקפן במלוה הוא לרבותא דר"ע, אבל עכ"פ לר"ע נמי ל"ש זקפן ל"ש לא זקפן א"צ אלא להוציא גזלה מתח"י, אבל אינו נותנה לכהנים וכן הוא לרבא דסבר נמי דזקפן לאו דוקא כדפירש"י אכן נראה דאפשר לפרש דמה דאמר מכלל זהו סיומא דמילתא דרבא דאמר כי אמר ר"ע דלא מצי מחיל לנפשיה אבל לאחרים מצי מחיל וזהו מתני' דמחל לו על הקרן, ומוכח מזה דזקפן במלוה אינו מחילה וזהו דמסיים מכלל דריה"ג סבר אפי' לנפשיה מצי מחיל והיינו כיון דזקפן לא מיקרי מחילה כיון דלאחרים סבר ר"ע נמי דמצי מחיל, ומה דפריך בגמ' אלא גזל הגר דקאמר רחמנא נתינה לכהנים זהו סוף הסוגיא והוא קושיא לדברי הכל בין לריה"ג בין לר"ע דר"ע נמי לא אמר דצריך נתינה לכהנים.
אכן דברי הרמב"ם אכתי אינם מיושבים דלא משמע בדבריו דזקף במלוה הוא לרבותא ומפשטות דבריו משמע דיש חילוק בין זקפן ללא זקפן ומ"מ לא הזכיר לנו איך הוא דינא בלא זקפן, ונראה דסובר דזקפן מועיל דבאמת כבר נעשה מלוה ומ"מ סבר ר"ע דכיון דעכ"פ לא מחלן לגמרי אכתי לא קיים מצות השבת האשם. ולכן הוא מחויב להוציא גזלה מתחת ידו. ורק דהנ"מ בין זקפן ללא זקפן הוא בדין זכות בהגזלה דהיכי דזקפן דכבר נעשה מלוה אז ודאי זכה הגזלן בגזלה כיון דכבר נעשה מלוה אלא דמ"מ צריך להוציא מתחת ידו. אבל לא זקפן אכתי דין גזלה קיימת ומחוייב מעיקר דין השבת גזלה להוציא גזלה מתחת ידו אלא דמ"מ ליכא בזה דין דהשבה לכהנים כיון דכבר נתחייב להשיב להגר בעצמו דדוקא היכי דלא הודה אלא לאחר מיתת הגר דעתה נתחייב בהשבת האשם אז אמרינן דזכה השם ונתנו לכהנים אבל בנתחייב להגר ליכא דין השבה לכהנים אלא לכל מי מישראל שישיב הוי השבת גזלה, ונמצא דבאמת להלכה אין שום נ"מ בין זקפן ללא זקפן, כיון דגם בזקפן צריך להוציא גזלה מתח"י ומ"מ נקט זקפן דוקא דאז הוי רבותא במה דצריך להוציא גזלה מתח"י אף שזכה בגזלה אבל לא זקפן פשוט הוא דמחוייב להוציא גזלה מתחת ידו דלא זכה כלל: