Even Ha'azel on Mishneh Torah, Robbery and Lost Property 4:1

קנס קנסו חכמים לגזלנים שיהיה הנגזל נשבע על כל מה שיטעון ונוטל מן הגזלן, והוא שיהיה זה מוחזק שגזלו בשני עדים.
כ' הלח"מ דמה שהוצרך לקנס שקנסו חכמים אף דאיכא שבועה דאורייתא והוא חשוד דכשנגדו נשבע ונוטל, משום דהכא קנסו אפי' היכי שהוא מודה ואמר הילך, וקשה לפי"ז דמה מחדש ר' יהודה ואם מחדש דדוקא באופן שיש חיוב שבועה והוא באמת מטעם חשוד וחולק על הא דתנן נגזל בתקנה מיוחדת וכן מפרש הר"י מיגש דא"כ לא הו"ל לומר כיצד וכו'. אלא לומר דדוקא באופן שאינו אומר הילך, והנה התוס' בשבועות שם הקשו אדר"י דתיפוק ליה משום העדאת עדים ותי' דמיירי שהחזיר אותן שראו העדים, וגם בזה קשה דלא הו"ל לר"י אלא לומר כנ"ל, ועיין מש"כ בתוספת רעק"א במשניות, אך עכ"פ בדברי הרמב"ם א"א לומר כדברי הלח"מ דהא לא הזכיר כלל שהודה ואמר הילך, ומ"מ כתב דתקנת נגזל אינו אלא קנס ולא משום תקנת חשוד.
ע"כ נראה דדעת הרמב"ם הוא כמו שכתב הר"י מיגש דע"פ דברי העדים א"א לחייב כלל ממון דכיון שלא ראו העדים מה הן כמו שכתב הרמב"ם א"כ אפשר היו כלים שבורים שאינם שוים כלום, ואף דמלשון הר"י מיגש משמע שלא ראו גם כלים אלא דברים טמונים, וכמו שכתב שם דשמא עפר היה או דבר אחר שאין בו ממש, מ"מ גם בדעת הרמב"ם שכתב כלים צריך לפרש כן, שגם בזה אפשר לומר דשמא היו שבורים שאינם שוים כלום וכתב כלים משום דבגמ' מוכח שראו כלים, ועיין בדברי הר"י מיגש שם בארוכה: