מי שהיה לו צמר וסמנין שרויין, ובא אחד וצבע הצמר בסמנין שלא מדעת חבירו, משלם לו דמי מה שהפסיד בצמר, ואינו מחשב לו שבח סמנין שעל גבי הצמר, ואם תפש הניזק דמי מה שחסרו מן הסמנין אין מוציאין מידו.
השגת הראב"ד: צמר וסמנין וכו'. א"א על בבא ראשונה דמשלם לו [דמי] מה שהפסיד בצמר ר"ל וזה הצבע והשבח אין הכל שוה אלא דמי הצמר עכ"ל ועל בבא שניה דאינו מחשב לו שבח סמנין שע"ג הצמר כתב נ"ל שיש כאן שבוש והכי איבעי ליה למימר אינו משלם לו מה שהפסיד בסמנין ומחשב לו שבח סמנין שע"ג צמר ואם תפס הניזק וכו' עכ"ל.
עיין מש"כ המ"מ, והלח"מ מפרש דמה שכתב כגון שהצמר נגרע מערכו היינו שהוזל יותר מצמר לבן, וכן פי' הלח"מ כונת הרמב"ם שבעד מה שהוזל הצמר משלם לו ובעד הסמנין אינו משלם לו, ותמה הלח"מ על ד' הראב"ד שרוצה לפרש שהצמר הצבוע הוא שוה כמו צמר לבן, דאיך שייך ע"ז לשון הרמב"ם דמשלם לו מה שהפסיד בצמר, ואני תמה על הלח"מ שפי' כן דברי המ"מ דלדבריו מה זה שכתב המ"מ והוא שלא נחשב שבח הצבע עתה בכלום, דמה שייך שבח הצמר כיון שקלקל, וגם איני יודע איך מפרש הלח"מ דברי הרמב"ם שכתב ואינו מחשב לו שבח סמנין שע"ג הצמר דמה יחשוב לו כיון שקלקל, ואם כונתו ג"כ כדעת הראב"ד להגיה ומחשב לו שבח סמנין שע"ג הצמר, ונאמר דהכונה שמחשב לו המזיק לבעל הצמר והצבע השבח סמנין, ולכן אינו משלם לו בעד הסמנין גם זה קשה בסברא דכיון שקלקל איזה שבח יש כאן ועיקר הדין מובן קצת דנאמר דעכ"פ הסמנין מונחים ע"ג הצמר אבל לשון שבח דכן הוא בגמ' קשה טובא דמאיזה טעם נאמר יש שבח סמנין כיון שלא השביחו כלום.
ועוד קשה לדעת הלח"מ במה שכתב דהרמב"ם מפרש הא דאמר בגמ' דזל צבעא היינו דהוזל יותר מצמר לבן דלאיזה טעם פירש הרמב"ם כן ופסק משום זה דצריך לשלם בעד הצמר שהוזל דהא בגמ' לא הוזכר זה כלל וברווחא היה יכול לפרש דאינו שוה אלא כצמר לבן ואין כאן תשלומין בעד הצמר ולא היה צריך להוסיף מה שלא הוזכר בגמ'.
והנראה דהרמב"ם מפרש ג"כ דלא זל הצמר אלא עד כדי הצמר לבן וכמו שפי' הראב"ד דבריו, ומ"מ סובר דצריך לשלם בשביל קלקול הצמר דסבר דצמר צבוע משלמים עבורו בשביל הצמר ובשביל הצבע, ולכן אף דעכשיו הוזל צמר צבוע ואינו שוה אלא כמו צמר לבן מ"מ כשמשלמים בעד צמר צבוע יש בהדמים בשביל הצמר ובשביל הצבע, אלא דבשעה זו יש לצמר לבן ערך אחר מאיזה טעם אבל צבוע כיון שאינו לבן הדמים הוא בשביל הצמר וצבע, ולכן הצמר הלבן עכשיו הופחת מערכו מצד עצמו כמו למשל אם היו נותנים קודם בעד צמר לבן י' דינרים ובעד צמר צבוע כ' ועכשיו נותנים בעד צמר צבוע י', אנו אומרים דגם עכשיו דמי הצמר הצבוע הם חצי בעד הצמר וחצי בעד הצבע, ולכן כשצבע הצמר הלבן עכשיו שזל צבעא קלקל שני הדברים כיון דכל אחד בפ"ע שוה י' ועכשיו ביחד אינו שוה אלא י' ולכן סובר הרמב"ם דבעיא דגמ' אינו אלא על הצבע ולא על הצמר והסברא פשוטה דלגבי הצמר הוא מזיק גמור דהא גזל צמר וצבעו קנאו בשינוי, ולכן מה שהופחת הצמר מערכו לפי מה שהיה שוה צמר לבן ולפי הדמים שמשלמים עכשיו בעד חלק הצמר זה ודאי צריך לשלם אבל בעד מה שהופחת הצבע אינו צריך לשלם אם יש שבח סימנים על גבי צמר.
ומבואר מה שהגיה הראב"ד ומחשב לו שבח סימנים שעל גבי צמר היינו דמשו"ה אינו משלם לו בעד הצבע, אבל בלשון המ"מ נראה דכונתו ליישב דברי הרמב"ם כפי גירסתנו דמה שכתב משלם לו דמי מה שהפסיד בצמר ואינו מחשב לו שבח סימנים שעל גבי צמר היא הכל לדין דמי הצמר שאינו מחשב לו שבח הסימנים, והיינו שהדמים שנותנים בעד חלק הצבע אינו מחשב לו בחשבון הצמר, ואח"כ כתב ואם תפש הניזק מה שחסרו מן הסמנין אין מוציאין מידו והיינו דבלא תפיסה אינו משלם בעד הסמנין דשמא יש שבח סמנין ע"ג צמר, אבל לגבי הצמר אף דיש שבח סמנין ע"ג צמר מ"מ אינו מחשב לו וכנ"ל, ומובן עכשיו לשון המ"מ שכתב וז"ל ויהי' פי' המאמר כך כגון שהצמר נגרע מערכו אשר הי' מתחלה והוא שלא נחשב שבח הצבע עתה בכלום זהו שמשלם לו אבל אינו משלם דמי הסמנין כלל אע"פ שחסרו מן הסמנין, ואף דמשמע מלשונו שבא לומר כן לפי הגהת הראב"ד אולי יש כאן קצת חסרון בדבריו, ואולי כונתו לומר בעצמו דרק התשלומין בעד הצמר והפטור בעד הצבע, וכפי"מ שבארנו, ובלשון הרמב"ם מפרש כפי הגהת הראב"ד, אבל באמת אין צורך להגהה כיון שדברי הרמב"ם מבוארין כמש"כ:
Loading...
3:10
1
Loading...