לקח את האבדה ולא השיבה בטל מצות עשה ועבר על שני לאוין על לא תוכל להתעלם ועל לא תגזול אפי' היה בעל האבדה רשע ואוכל נבילה לתיאבון וכיוצא בו מצוה להשיב לו אבדתו, אבל אוכל נבילה להכעיס הוא אפיקורס ואפיקורסים ועובדי עכו"ם ומחללי שבת(ות) בפרהסיא אסור להחזיר להם אבדה כעכו"ם.
בע"ז דף כ"ו בהא דאמר שם אני שונה לכל אבדך אחיך לרבות המומר ואת אמרת מורידין הקשו בתוס' דילמא אע"ג דמורידין משיבין אבדתו משום דיכין רשע וצדיק ילבש כדאמר בסוף ב"ק מטעם זה דממון מסור אסור לאבדו, ותירצו דטעם זה לא מהני אלא דאסור לאבדו אבל אין משיבין אבדתו, אח"כ כתבו ושמא מאן דאית ליה אסור לאבדו אית ליה נמי דמשיבין אבדתו, ומדברי הרמב"ם מוכח כתירוצם הא' דהא פסק דממון מסור אסור לאבדו, ובסברת התוס' נראה דאף דאסור לאבד משום הא דילבש צדיק אבל להשיב להם אבדה כיון דעכ"פ עכשיו מחזיקין אותם ודינם דמורידין א"א להחזיקם, אלא דיקשה דא"כ גם בהני דלא מורידין ולא מעלין כמו רועי בהמה דקה נמי לא ישיבו אבדתם מטעם זה, ומדברי הרמב"ם מוכח דמשיבין אבדתם דלא חילק באוכל נבלות לתאבון בין מוחזקין לאין מוחזקין כמו שחילק בפ"ד מהלכות רוצח לענין לא מעלין, ומשמע דלענין זה באמת מהני סברא דצדיק ילבש דאף דאסור להצילן אם נפלו לבור מ"מ צ"ל דלא דמי להני דמורידין דהני דלא מעלין דליכא חיוב להמיתן כיון דאנו מחזירין להם האבדה לא בשבילן אלא בשביל יורשיהם, ליכא בזה איסורא דלא מעלין דזהו רק דין דאסור לנו לטפל בהם ולהחיותן, וכיון דאין מחזירין בשבילם אלא בשביל יורשיהם ליכא איסור אבל הני דמורידין הוא חיוב לגרום מיתתן, לכן א"א להחזיקן אפילו בשביל יורשיהם.
והנה בפשוטו מוכח מהא דאיצטריך קרא למעט אבדת עכו"ם ואם הני דלא מורידין ולא מעלין כמו רועי בהמה דקה אין מחזירין אבדתן א"כ כ"ש עכו"ם ול"ל קרא למעט עכו"ם אך לפי"ז א"א לומר כמש"כ דמה דמחזירין הוא משום וצדיק ילבש דבעכו"ם לא שייך זה.
והנה לפימש"כ לפנינו בהלכה י' במחלוקת הרמב"ם והתוס' דלשיטת הרמב"ם הני דנתמעטו מדין השבת אבדה אינו אלא דפטור מלהשיב אבל אינה מותרת למוצא, ורק בעכו"ם משום דליכא בהו איסור גזל היכי שאינו יודע ע"ש, וא"כ שפיר הוכחתנו מעכו"ם דמשום הא דלא מעלין לא היה פטור מלהשיב, אבל לשיטת התוס' שבארנו שם דכל הני דנתמעטו מדין השבת אבדה מותרים למוצא, יש לומר דמ"מ זה אינו אלא בהני דנתמעטו בפרשת אבדה דילפינן מומצאתה דמיעטה התורה לגמרי והם מותרים, אבל מה דפטור מלהשיב משום סברא דמורידין או אם היינו אומרים דמשום סברא דלא מעלין נמי פטור מלהשיב בזה אין ראיה דמותרים למוצא דהסברא מועילה רק דאין להחזיר להם אבדה. אבל לא אשכחן שהתורה התירה ממונם, וממילא אין ראיה ממה דהוצרכה התורה למעט עכו"ם לומר דהני דלא מעלין חייב להשיב דאיצטריך למעט עכו"ם לומר שהאבדה מותרת למוצא דלדעת התוס' אין אנו צריכין לומר מש"כ לדעת הרמב"ם דבאבדה ע"כ לא שייך איסור גזל, ולדעת הרמב"ם יקשה בטעמא דלא מהני הא דלא מעלין שיהי' אסור להחזיר להם אבדה, כיון שהוכחנו דאין הטעם משום צדיק ילבש.
ונראה דשפיר נוכל לומר דטעמא דמחזירין אבדה להני דלא מעלין הוא משום וצדיק ילבש, ומה שהוצרך קרא למעט אבדת עכו"ם הוא משום דנ"מ להיכי שנתגייר דנראה פשוט דאבדת עכו"ם דמי כמו אבדה שאין בה שו"פ, דאבדה שהוקרה בין אבדה ומציאה פטור מהשבה ה"נ עכו"ם שאבד ונתגייר קודם מציאה נמי אימעיט מאבדת אחיך ולא עכו"ם, [ואפי' לפימש"כ במקומו דהרמב"ם השמיט דין הוזלה והוקרה היינו משום דאינו לומד דין שו"פ מאשר תאבד כמש"כ שם] ואף דלפימש"כ לדעת הרמב"ם דטעמא דמותר אבדת עכו"ם הוא משום דליכא גביה איסור גזל וא"כ כיון שנתגייר איכא איסור גזל מ"מ נ"מ דעכ"פ ליכא חיוב השבה דמשום טעמא דלא מעלין כיון שנתגייר היה מחוייב מהשבה:
Loading...
11:2
1
Loading...