כבר פרשה חנה וחנה היא מדברת על לבה. קשה א"כ אמאי ויחשבה עלי לשכורה. וכי עלי טעה וחשב שיש להתפלל בהשמעת קול. וי"ל משום דאע"ג דמתפללים בלחש צריך לחתוך הדברים בשפתים וצריך שישמיע לאזנו. ועלי היה רחוק קצת ממנה ולא ראה נענוע שפתיה וחשב שלא היתה חותכת הדברים בפה [יפ"מ]. או י"ל שחשבה לשכורה משום דהרבתה להתפלל וכמ"ש לה עד מתי תשתכרין וגו'. ועל זה השיבה קשת רוח אנכי ובעי לאתפושי ברחמים דהוה מרירה לבה טובא [רש"א]:
יכול יהא מתפלל שלשתן כאחת כו'. דע שהנוסחא הישנה היתה יכול יהא מתפלל בכל שעה כבר פירש בדניאל וזימנין כו'. יכול יהא אומר שלשתן כאחת כבר פירש דוד ערב וגו'. שכן הובא נוסחא זו בשם מדרש דברים רבה פ"ב ביפ"מ ובספר כסף נבחר. ולפי נוסחא זו כך פירושו יכול יהא מתפלל בכל שעה כבר פירש בדניאל כו' והא דלא אמר כבר מפורש ע"י דוד ערב ובקר כו' כדמייתי לקמן. י"ל דודאי אין הכוונה באומרו יכול מתפלל בכל שעה שלא יפסיק שום רגע. דתורתו ומלאכתו אימתי נעשית. אלא ודאי הכוונה שיתפלל פעמים אין מספר כפי רצונו. וא"כ אין מדברי דוד ראיה. דערב ובקר וצהרים היה מתפלל אבל לא אמר כמה תפלות היה מתפלל בכל פעם. ולכן הוצרך להביא מדניאל דכתיב זמנין תלתא וכיון שכבר למדנו המספר שוב שפיר הביא ראיה ששלש תפלות הללו אינם בבת אחת אלא בשלשה זמנין ערב ובוקר וצהרים [צל"ח]. והנוסחא הישנה היא נוסחת הבבלי. והנוסחא שלפנינו היא נוסחת הירושלמי. והכי פירושו יכול יהא מתפלל השלשה תפלות כאחת כבר פירש בדניאל וזמנין כו' ר"ל מפורש בדניאל שהתפלה צריכה להיות בשעות מחולקות. וקאמר יכול יהא מתפלל בכל שעה שירצה ר"ל דאף דשמעינן מדניאל שיהיו בשעות מחולקות סד"א שלא יהיה שחרית ערבית ומנחה. אלא ג' שעות מחולקות שירצה. וקאמר שמדוד ילפינן דג' שעות היו ערב ובוקר וצהרים [יפ"מ]:
תובע צרכיו ויוצא לו. ולא יאמר קודם זמירות ותשבחות:
שנא' תכין לבם פי' אם תכין לבם אז תקשיב אזניך [רש"י]:
עשרה לשונות נקראת תפלה. ע' בספרי סדר זו פיסקא כ"ו שיש שם הרבה שינוים:
ויזעקו זעקה היינו צעקה. וסיפא דקרא ותעל שועתם:
בצר לי דרש ביצור של תפלה יש לי:
שאין לבריה כלום אצל בוראו. בדרך חוב. אלא דרך חסד ורחמים הקב"ה עושה לו. וע' בענף:
שהרי משה רבם כו'. וכן אי' בזוהר סדר זו דף ר"ס ע"ב דבעי בר נש לקב"ה לכוונא דיהא צלותיה תחנונים מנא לן ממשה דכתיב ואתחנן אל ה':
ומכולן לא נתפלל כו'. לפי שמשמעות כולם רמז שמתפלל ומבקש בעבור מעשיו הטובים [עיר גבורים]:
אלא בלשון תחנונים ולא בדרך דין ומשפט:
א"ל הקב"ה רב לך. כלו' אין לך זכות על זה. ולכן בקש רק מתנת חנם:
מקום דבורך כלו' ראה שלא יתפסוך במקום דבריך ר"ל בדברי עצמך. שכביכול הקב"ה נתפס בדבריו וכדמפרש ואזיל:
בענין ואתחנן הוא לשון וחנותי לשון חנם:
ואין איש האמור כאן אלא משה:
המסות לשון ותמס כעש שחמדתו נמס ונשאר מעל שהרי הקב"ה לא השגיח עליו: