הלכה אדם כו'. ביאור ע"ז בארוכה תמצא בספר עולת יצחק:
חושש פי' חשש וחולי:
וזו מכת האוזן אם סכנה היא לא נתברר אם כוונת המדרש היינו סכנת אבר שיש בה סכנה להיות חרש באזנו אחת מרפאים אותה בשבת. או הכוונה סכנה כל הגוף וכדאי' במס' עכו"ם כ"ח ע"ב אמר רבי חנינא מעלין אזנים בשבת. ופרש"י גידי אזנים פעמים שיורדין למטה ומתפרקין הלחיים וצריך להעלותו ויש סכנה בדבר:
הטה אזנך לתורה ואז לא ישלטו עליך מכות טבעיות כי תהיה מושגח בהשגחה ניסית ע"י שמיעת התורה:
מי שמסיר אזנו משמוע תורה. אפי' משום שרוצה להתפלל אעפ"כ תפלתו תועבה כדאי' במס' שבת דף י' ע"א כי שני דברים אלו נתנו לאדם מן השי"ת התורה והנפש. ואם מסיר אזנו משמוע תורה שדוחה התורה שהיא מן השי"ת לאדם ואינו רוצה בה. גם תפלתו שהאדם שופך נפשו לפני השי"ת היא תועבה:
האוזן לגוף כקינקל לכלים כו'. (מכבר מעשה רשת ת"י קנקל עובד מצדא [ערוך] והוא כלי מלא נקבים ונותנים אותו על פיו ונותנין מוגמר תחתיו ובגדים עליו והן מתגמרין דרך הנקבים) כך רמ"ח איברים שבאדם הזה ע"י האוזן כולם חיים. כי ע"י שמיעת התורה דיניה ומוסרה נכנס לכל איבריו הגופנים והרוחנים ומרפא אותן כדכתיב שמעו ותחי נפשכם:
מנין ממה שקרינו בענין האזינו כו'. וכדאי' בספרי בשעה שאמר משה האזינו השמים היו השמים ושמי השמים דוממים. ובשעה שאמר ותשמע הארץ אמרי פי היתה הארץ וכל אשר עליה דוממים ע"כ: