עין יעקב (מאת שמואל צבי גליק), יבמות ו׳

(דף ס״א) מתני׳ מעשה ביהושע בן גמלא שקידש למרתא בת בייתוס ומינהו המלך להיות כהן גדול וכנסה וכו׳:

גמ׳ מינהו אין נתמנה לא אמר רב יוסף קטיר קחזינא הכא דא״ר אסי תרקבא דדינרי עיילה ליה מרתא בת בייתוס לינאי מלכא עד דמוקי ליהושע בן גמלא בכהנא רברבא:

(Ib. b) R. Nachman said in the name of Samuel: "Although a man has many children, he is nevertheless prohibited from remaining single [in case of his wife's death or divorce], for it is said (Gen. 2, 18) It is not good that the man should be alone."

(דף ס״ב) תניא שלשה דברים עשה משה מדעתו והסכימה דעתו לדעת המקום. פירש מן האשה שבר הלוחות וכו׳:

(ע״ב) תניא ר׳ יהושע אומר נשא אדם אשה בילדותו ישא אשה בזקנותו, היו לו בנים בילדותו יהיו לו בנים בזקנותו שנאמר (קהלת יא ו) בבקר זרע את זרעך ולערב אל תנח ידך כי אינך יודע אי זה יכשר הזה או זה ואם שניהם כאחד טובים. ר׳ עקיבא אומר למד תורה בילדותו ילמוד תורה בזקנותו. היו לו תלמידים בילדותו יהיו לו תלמידים בזקנותו שנא׳ בבקר זרע את זרעך וגו׳. אמרו שנים עשר אלף זוגים תלמידים היו לו לר׳ עקיבא מגבת ער אנטיפרס וכולן מתו בפרק אחד מפני שלא נהגו כבוד זה בזה. והיה העולם שמם עד שבא ר׳ עקיבא אצל רבותינו שבדרום ושנאה לר׳ מאיר ור׳ יהודה ור׳ יוסי ור׳ שמעון ור׳ אלעזר בן שמוע, הם הם העמידו תורה באותה שעה. תנא כולם מתו מפסח ועד עצרת אמר רב חמא בר אבא ואיתימא ר׳ חייא בר אבין וכלם מתו מיתה רעה מאי היא א״ר נחמן אסכרה:

א״ר תנחום א״ר חנילאי כל יהודי שאין לו אשה שרוי בלא שמחה, בלא ברכה, בלא טובה. בלא שמחה דכתיב (דברים יד כו) ושמחת אתה וביתך. בלא ברכה דכתיב (יחזקאל מד ל) להניח ברכה אל ביתך. בלא טובה דכתיב (בראשית ב יח) לא טוב היות האדם לבדו. במערבא אמרי בלא תורה ובלא חומה. בלא תורה דכתיב (איוב ו יג) האם אין עזרתי בי (ותושיה נדחה ממני). בלא חומה דכתיב (ירמיה לא כא) נקבה תסובב גבר. רבא בר עולא אמר אף בלא שלום דכתיב (איוב ה כד) וידעת כי שלום אהלך וגו׳:

ת״ר האוהב אשתו כגופו המכבדה יותר מגופו והמדריך בניו ובנותיו בדרך ישרה המשיאן סמוך לפרקן עליו הכתוב אומר וידעת כי שלום אהלך. ת״ר האוהב את שכניו והמקרב את קרוביו והנושא את בת אחותו (דף ס״ג) והמלוה סלע לעני בשעת דחקו עליו הכתוב אומר (ישעיה נח ט) אז תקרא ה׳ יענה תשוע ויאמר הנני:

א״ר אלעזר כל יהודי שאין לו אשה אינו אדם שנאמר (בראשית ה ב) זכר ונקבה בראם ויקרא את שמם אדם. ואמר ר׳ אלעזר כל (אדם) שאין לו קרקע אינו אדם שנאמר (תהלים קטו טז) השמים שמים לה׳ והארץ נתן לבני אדם. וא״ר אלעזר מ״ד (בראשית ב יח) אעשה לו עזר כנגדו זכה עוזרתו לא זכה כנגדו. וא״ד ר׳ אלעזר רמי כתיב כנגדו וקרינן (כניגדו) זכה כנגדו לא זכה מנגדתו:

אשכחיה ר׳ יוסי לאליהו. א״ל כתיב אעשה לו עזר. במה אשה עוזרתו לאדם. א״ל אדם מביא חטין חטין כוסס פשתן פשתן לובש לא נמצאת מאירה עיניו ומעמידתו על רגליו. ואמר ר׳ אלעזר מאי דכתיב (שם) זאת הפעם עצם מעצמי ובשר מבשרי, מלמד שלא נתקררה דעתו עד שבא על חוה. ואמר ר״א מאי דכתיב (שם יב ג) ונברכו בך כל משפחות האדמה. אמר ליה הקדוש ב״ה לאברהם שתי בריכות טובות יש לי להבריך בך רות המואביה ונעמה העמונית כל משפחות האדמה אפילו משפחות הדרות באדמה אין מתברכות אלא בשביל ישראל (בראשית יח יח) כל גויי הארץ אפילו ספינות הבאות מגליא לאספמיא אינן מתברכות אלא בשביל ישראל:

וא״ר אלעזר עתידין כל בעלי אומניות שיעמדו על הקרקע שנאמר (יחזקאל כז כט) וירדו מאניותיהם כל תופשי משוט מלחים, כל חובלי הים על הארץ יעמדו. וא״ר אלעזר אין לך אומנות פחותה מן הקרקע שנאמר וירדו. ר׳ אלעזר חזייה לההיא ארעא ושדי ביה כרבא לפיתיה. א״ל אי תשדייה לאורכך הפוכי בעסקא טב מינך. רב על לביני שבילי חזנהו דקא נייפין. אמר להו אי תנופו איתניפן הפוכי בעיסקא טב מינך. אמר רבא מאה זוזי בעיסקא כל יומא בשרא וחמרא מאה זוזי בארעא מילחא וחפורה ולא עוד אלא מגניא ליה אארעא ומרמא ליה תיגרא. אמר רב פפא זרע ולא תזבין אע״ג דכי הדדי נינהו הני מברכן זבן ולא תידול ה״מ ביסתרקי אבל גלימא לא מתרמי ליה כדבעי. טום ולא תשפיץ שפיץ ולא תבני שכל העוסק בבנין מתמסכן. קפוץ זבין ארעא מתון נסיב אתתא נחות דרגא ונסיב אתתא סק דרגא ובחר שושבינא:

רב הוה מיפטר מר׳ חייא. א״ל רחמנא ליצלך ממידי דקשי ממותא. ומי איכא מידי דקשי ממותא. נפק דק ואשכח (קהלת ז כו) ומוצא אני מר ממות את האשה. רב הוה קא מצערא ליה דביתהו כי אמר לה עבידי לי טלופחי. עבדה לו חמצי. חימצי עבדה ליה טלופחי כי גדל חייא בריה אפיך לה. א״ל איעליא אמך. א״ל אנא הוא דקא אפיכנא לה. א״ל היינו דקאמרי אינשי דנפיק מינך טעמא מלפך מיהו את לא תעביד הכי שנאמר (ירמיה ט ד) למדו לשונם דבר שקר העוה נלאו. ר׳ חייא הוה קא מצערא ליה דביתהו כי הוה משכח מידי צייר ליה בסודריה ומייתי לה. א״ל רב והא קא מצערא ליה למר. א״ל דיינו שמגדלות בנינו ומצילות אותנו (ע״ב) מן החטא. מיקרי ליה רב יהודה לרב יצחק בריה ומוצא אני מר ממות את האשה. א״ל כגון מאן. א״ל כגן אמך איני והא מתנה לה רב יהודה לרב יצחק בריה אין אדם מוצא קורת רוח אלא מאשתו ראשונה שנאמר (משלי ה יח) יהי מקורך ברוך ושמח באשת נעוריך. א״ל כגון אמך מתקיף תקיפה ועבורי מיעברא במלה ה״ד אשה רעה. אמר אביי מקשטה ליה תכא ומקשטה ליה פומא. רבא אמר מקשטה ליה תכא ומהדרה ליה גבה:

אמר ר׳ חמא בר חנינא כיון שנשא אדם אשה עונותיו מתפקקין שנאמר (משלי יח כב) מצא אשה מצא טוב ויפק רצון מה׳. במערבא כי נסיב איניש אתתא אמרי לו הכי מצא או מוצא. מצא דכתיב מצא אשה מצא טוב. מוצא דכתיב (קהלת ז כו) ומוצא אני מר ממות את האשה. אמר רבא אשה רעה מצוה לגרשה דכתיב (משלי כב י) גרש לץ ויצא מדון וישבות דין וקלון. ואמר רבא אשה רעה וכתבתה מרובה צרתה בצדה דאמרי אינשי בחברתה ולא בסילתא ואמר רבא קשה אשה רעה ביום סגריר שנאמר (שם כז טו) דלף טורד ביום סגריר ואשת מדנים נשתוה. ואמר רבא בא וראה כמה טובה אשה טובה וכמה רעה אשה רעה כמה טובה אשה טובה דכתיב מצא אשה מצא טוב אי בגוה משתעי קרא כמה טובה אשה טובה שהכתוב משבחה אי בתורה משתעי קרא כמה טובה אשה טובה שהתורה נמשלה בה. כמה רעה אשה רעה דכתיב ומוצא אני מר ממות את האשה. אי בגוה משתעי קרא כמה רעה אשה רעה שהכ׳ מגנה. אי בגיהנם משתעי קרא כמה רעה אשה רעה שגיהנם נמשלה בה. (ירמיה יא יא) הנני מביא רעה אשר לא יוכלו לצאת ממנה. אמר רב נחמן אמר רבה בר אבוה זה אשה רעה וכתובתה מרובה. (איכה א יד) נתנני ד׳ בידי לא אוכל קום. אמר רב חסדא אמר מר עוקבא (בר חייא) זו אשה רעה וכתובתה מרובה. במערבא אמרי זו שמזונותיו תלויין בכספו:

(דברים כח כב) בניך ובנותיך נתונים לעם אחר. אמר רב חנן בר רבא אמר רב זו אשת האב. (שם לב כא) בגוי נבל אכעיסם. אמר רב חנן בר רבא זו אשה רעה וכתובתה מרובה. ר׳ אליעזר אומר אלו הצדוקין וכה״א (תהלים יד א) אמר נבל בלבו אין אלהים. במתניתא תנא אלו אנשי ברבריאה ואנשי מסטנאי שמהלכין ערומין בשוק שאין לך משוקץ ומתועב לפני המקום יותר ממי שמהלך בשוק ערום. ר׳ יוחנן אומר אלו חברייא. אמרו ליה לר׳ יוחנן אתו חברי לבבל שגא נפל. אמרי ליה מקבלי שוחדא תריץ יתיב. גזרו על ג׳ מפני ג׳. גזרו על הבשר מפני המתנות. גזרו על חמרחצאות מפני הטבילה. קא מחטטי שכבי מפני ששמחים ביום אידם שנא׳ (ש״א יב טו) היתה יד ה׳ בכם ובאבותיכם. ואמר רבה בר שמואל זו חטוטי שכבי דאמר מר בעון חיים מתים מתחטטין:

א״ל רבא לרבה בר מרי כתיב (ירמיה ח ב) לא יאספו ולא יקברו לדומן על פני האדמה יהיו וכתיב (שם) ונבחר מות מחיים. א״ל נבחר מות לרשעים שלא יחיו בעולם הזה ויחטאו ויפלו בגיהנם:

כתיב בספר בן סירא אשה טובה מתנה טובה לבעלה וכתיב טובה בחיק ירא אלהים תנתן. אשה רעה צרעת לבעלה. מאי תקנתיה יגרשנה ויתרפא מצרעתו. אשה יפה אשרי בעלה מספר ימיו כפלים. העלם עיניך מאשת חן פן תלכד במצודתה. אל תט אצל בעלה למסוך עמו יין ושכר כי בתואר אשה יפה רבים הושחתו ועצומים כל הרוגיה. רבים היו פצעי רוכל המרגילים לדבר עבירה כניצוץ מבעיר גחלת ככלוב מלא עוף כן בתיהם מלאים מרמה. אל תצר צרת מחר כי לא תדע מה ילד יום שמא מחר בא ואיננו, נמצא מצטער על עולם שאינו שלו. מנע רבים מתוך ביתך ולא הכל תביא ביתך. רבים יהיו דורשי שלומך, גלה סודך לאחד מאלף:

אמר ר׳ אסי אין בא דוד עד שיכלו כל הנשמות שבגוף שנאמר (ישעיה נז טז) כי רוח מלפני יעטוף ונשמות אני עשיתי. תניא ר׳ אליעזר אומר כל יהודי שאינו עוסק בפריה ורביה כאלו שופך דמים שנאמר (בראשית ט ו) שופך דם האדם באדם דמו ישפך וכתיב בתריה ואתם פרו ורבו:

ת״ר (במדבר י לו) ובנחה יאמר שובה ה׳ רבבות אלפי ישראל (דף סד) מלמד שאין השכינה שורה על פחות משני אלפים ושני רבבות מישראל הרי שהיו ישראל שני אלפים ושני רבבות חסר אחד וזה לא עסק בפריה ורביה לא נמצא זה גורם לשכינה שתסתלק מישראל. אבא חנן אמר משום ר׳ אליעזר חייב מיתה שנאמר (שם ג ד) ובנים לא היו להם, הא אם היו להם בנים לא מתו. אחרים אומרים גורם לשכינה שתסתלק מישראל שנא׳ (בראשית יז ז) להיות לך לאלהים ולזרעך אחריך, בזמן שזרעך אחריך שכינה שורה, אין זרעך אחריך על מי שורה על העצים ועל האבנים:

א״ר יצחק, יצחק אבינו עקר היה שנאמר (בראשית כה כא) ויעתר יצחק לה׳ לנכח אשתו. על אשתו לא נאמר אלא לנכח מלמד ששניהם עקורים היו אי הכי ויעתר לו ויעתר להם מבעיה ליה לפי שאינו דומה תפלת צדיק בן צדיק לתפלת צדיק בן רשע. א״ר יצחק מפני מה היו אבותינו עקרים מפני שהקב״ה מתאוה לתפלתן של צדיקים. א״ר יצחק למה נמשלו תפלתן של צדיקים כעתר, מה עתר זה שמהפך התבואה בגורן ממקום למקום כך תפלתן של צדיקים מהפכת מדותיו של הקב״ה ממדת רגזנות למדת רחמנות. א״ר אמי אברהם ושרה טומטומין היו שנאמר (ישעיה נא א) הביטו אל צור (ע״ב) חצבתם ואל מקבת כור נקרתם וכתיב (שם) הביטו אל אברהם אביכם ואל שרה תחוללכם. אמר רב נחמן אמר רבה בר אבוה שרה אמנו אילונית היתה שנאמר (בראשית יא ל) ותהי שרי עקרה אין לה ולד, אפילו בית ולד אין לה:

בימי דוד אימעוטי שני דכתיב (תהלים צ י) ימי שנותינו בהם שבעים שנה:

א״ר אלעאי משום ר׳ אלעזר בן שמוע כשם שמצוה על אדם לומר דבר הנשמע כך מצוה על אדם שלא לומר דבר שלא נשמע. ר׳ אבא אמר חובה שנאמר (משלי ט ח) אל תוכח לץ פן ישנאך, הוכח לחכם ויאהבך. וא״ר אלעאי משם ר׳ אלעזר בן שמוע מותר לו לאדם לשנות בדבר השלום שנאמר (בראשית נ טז) אביך צוה וגו׳ כה תאמרו ליוסף אנא שא נא. ר׳ נתן אומר מצוה שנאמר (ש״א טז ב) ויאמר שמואל איך אלך ושמע שאול והרגני וגו׳ דבי ר״י תנא גדול השלום שאף הקב״ה שינה בו דמעיקרא כתיב (בראשית יח יב) ואדוני זקן, ולבסוף ואני זקנתי: