מתני׳ אמר רבי עקיבא מנין לעבודת כוכבים שמטמאה במשא כנדה שנאמר (ישעיה ל כב) תזרם כמו דוה צא תאמר לו מה נדה מטמאה במשא אף עבודת כוכבים מטמאה במשא:
גמרא אמר רבה תזרם כמו דוה דאמר קרא נכרינהו מינך כזר צא תאמר לו הכנס אל תאמר לו:
(דף פג עב) תנינן (שופטים ח לג) וישימו להם בעל ברית לאלהים זה זבוב בעל עקרון מלמד שכל אחד וא׳ עושה דמות יראתו ומניחה בתוך כיסו כיון שזוכרה מוציאה מתוך כיסו ומחבקה ומנשקה. א״ר חנינא בן עקביא מפני מה אמרו ספינת הירדן טמאה מפני שטוענין אותה ביבשה ומורידין אותה למים. אמר רב יהודה א״ר לעולם על ימנע אדם את עצמו מבית המדרש אפי׳ שעה אחת שהרי כמה שנים נשנית משנה זו בבית המדרש ולא נתגלה טעמה עד שבא רבי חנינא בן עקביא ופירשה. א״ר יונתן לעולם אל ימנע אדם את עצמו מבית המדרש ומדברי תורה ואפילו בשעת מיתה שנאמר (במדבר יט יד) זאת התורה אדם כי ימות באהל אפילו בשעת מיתה תהא עוסק בתורה. אמר ר״ל אין דברי תורה מתקיימין אלא במי שממית עצמו עליה שנאמר זאת התורה אדם כי ימות באהל:
(דף פה) אמר רבי חייא בר אבא א״ר יוחנן מאי דכתיב (דברים יט יד) לא תסיג גבול רעך אשר גבלו ראשונים. גבול שגבלו ראשונים לא תסיג. מאי גבלו ראשונים. אמר ר׳ שמואל בר נחמני אמר רבי יוחנן דכתיב (בראשית לו כ) אלה בני שעיר החורי יושבי הארץ. אטו כולי עלמא יושבי רקיע נינהו אלא שהיו בקיאים בישיבה של ארץ שהיו אומרים מלא קנה זה לזית מלא קנה זה לגפנים מלא קנה זה לתאנה. וחורי שמריחין את הארץ. וחוי אמר רב פפא שהיו טועמים את הארץ כחיויא. רב אחא בר יעקב אמר חורי שנעשו בני חורין מנכסיהן:
אמר רב אדא בר אהבה משה בהשכמה עלה ובהשכמה ירד. בהשכמה עלה דכתיב (שמות לד ד) וישכם משה בבקר ויעל אל הר סיני. בהשכמה ירד דכתיב (שם יט כד) לך רד ועלית אתה ואהרן עמך. מקיש ירידה לעליה מה עלייה בהשכמה אף ירידה בהשכמה. ת״ר בששי בחדש ניתנו עשרת הדברות לישראל רבי יוסי אומר בשבעה בו. אמר רבא דכ״ע בר״ח אתו למדבר סיני כתיב הכא (שמות יט א) ביום הזה באו מדבר סיני וכתיב התם (שם יב ב) החדש הזה לכם ראש חדשים. מה להלן ראש חדש אף כאן ראש חדש. ודכ״ע בשבת ניתנה תורה לישראל כתיב הכא (שם כ ח) זכור את יום השבת לקדשו וכתיב התם (שם יג ג) ויאמר משה אל העם זכור את היום הזה וגו׳ מה להלן בעצומו של יום אף כאן בעצומו של יום כי פליגי בקביעה דירחא רבי יוסי סבר בחד בשבא איקבע ירחא ובחד בשבא לא אמר להו ולא מידי משום חולשא דאורחא בתרי בשבא אמר להו (שם יט ו) ואתם תהיו לי ממלכת כהנים (דף פז) בתלתא אמר להו מצות הגבלה בד׳ עבוד פרישה. ורבנן סברי בתרי בשבא איקבע ירחא בתרי בשבא לא אמר להו ולא מידי משום חולשא דאורחא ובתלתא א״ל ואתם תהיו לי בד׳ א״ל מצות הגבלה בה׳ עבוד פרישה מיתיבי (שם יט) וקדשתם היום ומחר קשיא לרבי יוסי הא אמרינן יום אחר הוסיף משה מדעתו דתניא ג׳ דברים עשה משה מדעתו והסכים הקב״ה עמו הוסיף יום אחד מדעתו ופירש מן האשה ושבר את הלוחות. הוסיף יום אחד מדעתו מאי דרש היום ומחר היום כמחר מה למחר לילו עמו אף היום לילו עמו ולילה דהאידנא נפק ליה ש״מ תרי יומי לבר מהאידנא. ומנא לן דהסכים הקדוש ברוך הוא עמו דלא שריא שכינה עד צפרא דשבתא. פירש מן האשה מאי דרש נשא ק״ו בעצמו אמר ומה ישראל שלא דברה שכינה עמהם אלא שעה אחת וקבע להם זמן אמרה תורה (שם) אל תגשו אל אשה אני שכל שעה ושעה שכינה מדברת עמי ואינו קובע לי זמן על אחת כמה וכמה. ומנא לן דהסכים הקב״ה על ידו דכתיב (דברים ה כז) לך אמור להם שובו לכם לאהליכם, וכתיב בתריה ואתה פה עמוד עמדו. ואית דאמרי (במדבר יב ח) פה אל פה אדבר בו. שבר את הלוחות מאי דרש. אמר ומה פסח שהוא חד מתרי״ג מצות אמרה תורה (שמות יב מג) כל בן נבר לא יאכל בה התורה כולה כאן וישראל מומרים על אחת כמה וכמה ומנא לן דהסכים הקב״ה על ידו שנאמר (שם לד א) אשר שברת ואמר ריש לקיש יישר כחך ששברת. ת״ש (שם יט יא) והיו נכונים ליום השלישי קשיא לרבי יוסי הא אמרינן יום אחד הוסיף משה מדעתו:
תניא (שמות יט) וישב משה את דברי העם אל ה׳ וכתיב ויגד משה את דברי העם אל ה' מה אמר ליה הקב״ה למשה ומה אמר להו משה לישראל ומה אמרו ישראל למשה ומה השיב משה לפני הגבורה זו מצות הגבלה דברי ר׳ יוסי בר יהודה. רבי אומר בתחלה פירש עונשה דכתיב (שם) וישב משה דברים שמשבבין דעתו של אדם ולבסוף פירש מתן שכרה דכתיב ויגד משה דברים שמושכין לבו של אדם כאגדה. ואיכא דאמרי בתחלה פירש מתן שכרה דכתיב וישב משה דברים שמשיבין דעתו של אדם ולבסוף פירש עונשה דכתיב ויגד משה דברים שקשין לאדם כגידין. ת״ש ששי. ששי בחודש ששי בשבת קשיא לרבנן. הא נמי ר׳ יוסי היא. ששי למאי. רבא אמר לחנייתן. רב אחא בר יעקב אמר למסען. וקא מיפלגי בשבת דמרה דכתיב (דברים ה יב) כאשר צוך ה׳ אלהיך ואמר רב יהודה אמר רב כאשר צוך במרה. מר סבר אשבת איפקוד אתחומין לא איפקוד. ומר סבר אתחומין נמי איפקוד:
(ע"ב) תא שמע ניסן שבו יצאו ישראל ממצרים בי״ד שחטו פסחיהם ובט״ו יצאו ולערב לקו בכורות לערב ס״ד אלא מבערב לקו בכורות. ואותו היום ה׳ בשבת היה. מדחמיסר בניסן ה׳ בשבת ריש ירחא דאייר שבתא וריש ירחא דסיון חד בשבת קשיא לרבנן. אמרי לך רבנן אייר דההיא שתא עבורי עברוה. ת״ש (שמות מ יז) ויהי בחדש הראשון בשנה השנית באחד לחדש הוקם המשכן תנא אותו היום נטל י׳ עטרות. ראשון למעשה בראשית. ראשון לנשיאים. ראשון לכהונה. ראשון לעבודה. ראשון לירידת האש. ראשון לאכילת קדשים. ראשון לשכון שכינה. ראשון לברך את ישראל. ראשון לאיסור הבמות. ראשון לחדשים. ומדריש ירחא דניסן דהאי שתא חד בשבתא דאשתקד ד' בשבא דתניא אחרים אומרים אין בין עצרת לעצרת ואין בין ראש השנה לר״ה אלא ד׳ ימים בלבד ואם היתה שנה מעוברת ה׳. ה״ל ריש ירחא דאייר מעלי שבתא וריש ירחא דסיון שבתא. קשיא בין לרבי יוסי בין לרבנן. לרבי יוסי ז׳ חסרין עבוד (דף פח) לרבנן ח׳ חסרין עבוד:
ת״ש דתניא בסדר עולם ניסן שבו יצאו ישראל ממצרים בארבעה עשר שחטו פסחיהן בחמשה עשר יצאו ואותו היום ע״ש היה. ומדריש ירחא דניסן ערב שבת, ריש ירחא דאייר חד בשבא, וסיון בתרי בשבא, קשיא לר׳ יוסי. אמר לך ר׳ יוסי הא מני רבנן היא. ת״ש ר׳ יוסי אומר בשני עלה משה וירד, בשלישי עלה וירד, ברביעי ירד ושוב לא עלה. ומאחר שלא עלה מהיכן ירד. אלא ברביעי עלה וירד, בחמשי בנה מזבח והקריב עליו קרבן, בששי לא היה לו פנאי. מאי לאו משום תורה, לא משום טורח שבת. דרש ההוא גלילאה עליה דרב חסדא בריך רחמנא דיהב אוריין תליתאי לעם תליתאי בירחא תליתאי. כמאן כרבנן. (שמות יט יז) ויתיצבו בתחתית ההר אמר ר׳ אבדימי בר חסא מלמד שכפה הקב״ה עליהם את ההר כגיגית ואמר להם אם אתם מקבלים את התורה מוטב ואם לאו שם תהא קבורתכם. אמר רב אחא בר יעקב מכאן מודעה רבה לאורייתא. אמר רבא אף על פי כן הדור קבלוה בימי אחשורוש. דכתיב (אסתר ט כז) קימו וקבלו היהודים קימו מה שקבלו כבר:
אמר חזקיה מאי דכתיב (תהלים עו ט) משמים השמעת דין ארץ יראה ושקטה. אם יראה למה שקטה. ואם שקטה למה יראה. אלא בתחלה יראה ולבסוף שקטה. ולמה יראה כדריש לקיש דאמר ר״ל מאי דכתיב (בראשית א לא) ויהי ערב ויהי בוקר יום הששי ה״א יתירה למה לי מלמד שהתנה הקב״ה עם מעשה בראשית ואמר להם אם ישראל מקבלין את התורה אתם מתקיימין ואם לאו אני מחזיר אתכם לתוהו ובוהו:
דרש ר׳ סימאי בשעה שהקדימו ישראל נעשה לנשמע באו ששים רבוא של מלאכי השרת. לכל אחד ואחד מישראל קשרו לו שתי כתרים אחד כנגד נעשה ואחד כנגד נשמע וכיון שחטאו ישראל ירדו ק"כ רבוא מלאכי חבלה ופרקום שנא׳ (שמות לג ו) ויתנצלו בני ישראל את עדים מהר חורב. אמר רב חמא בר חנינא בחורב טענו בחורב פרקו. בחורב טענו כדאמרינן בחורב פרקו דכתיב וינצלו בני ישראל וגו׳. א״ר יוחנן וכולן זכה משה ונטלן דסמיך ליה ומשה יקח את האהל. אמר ר״ל ועתיד הקב״ה להחזירן לנו שנא׳ (ישעיה לה י) ופדויי ה׳ ישובון ובאו ציון ברנה ושמחת עולם על ראשם שמחה שמעולם על ראשם. אמר ר״א בשעה שהקדימו ישראל נעשה לנשמע יצתה בת קול ואמרה להם מי גילה לבני רז זה שמה״ש משתמשין בו דכתיב (תתלים קג כ) ברכו ה׳ מלאכיו גבורי כח עושי דברו לשמוע בקול דברו ברישא עושי והדר לשמוע:
אמר רבי חמא ברבי חנינא מ״ד (שיר ב ב) כתפוח בעצי היער וגו׳ למה נמשלו ישראל לתפוח לומר לך מה תפוח זה פריו קודם לעליו אף ישראל הקדימו נעשה לנשמע. ההוא מינא דחזייה לרבא דקא מעיין בשמעתא ויתבא אצבעתי דמא א״ל עמא פזיזא דקדמיתו פומייכו לאודנייכו אכתי בפחזותייכו קיימיתו ברישא איבעי לכו למשמע אי מציתו קבליתו ואי לא לא קבליתו. א״ל אנן דסגינן בשלמותא כתיב כן (משלי יא ג) תומת ישרים תנחם. הנך אינשי דסנן בעלילותא כתיב בהו (שם) וסלף בוגדים ישדם:
(ע״ב) אמר רבי שמואל בר נחמני אמר רבי יונתן מאי דכתיב (שיר ד ט) לבבתני אחותי כלה לבבתני באחת מעיניך בתחלה באחת מעיניך לכשתעשי בשתי עיניך. אמר עולא עלובה כלה מזנה בתוך חופתה. אמר רב מרי ברה דבת שמואל מאי קראה. עד שהמלך במסיבו וגו׳. אמר רב ועדיין חביבותא היא גבן דכתיב (שם) נתן ולא כתיב הסריח:
תנו רבנן הנעלבים ואינם עולבים שומעים חרפתם ואינם משיבים עושים מאהבה ושמחים ביסורים עליהם הכתוב אומר (שופטים ה לא) ואוהביו כצאת השמש בגבורתו:
אמר רבי יוחנן מאי דכתיב (תהלים סח יב) ה׳ יתן אומר המבשרות צבא רב כל דבור ודבור שיצא מפי הגבורה נחלק לשבעים לשונות. תנא דבי רבי ישמעאל (ירמי׳ כו כט) וכפטיש יפוצץ סלע מה פטיש זה נחלק לכמה ניצוצות אף כל דבור ודבור שיצא מפי הקב״ה נחלק לשבעים לשונות. אמר רב חננאל בר פפא מאי דכתיב (משלי ח ו) שמעו כי נגידים אדבר למה נמשלו דברי תורה כנגיד לומר לך מה נגיד זה יש בו להמית ולהחיות אף ד״ת יש בו להמית ולהחיות והיינו דאמר רבא למיימינים בה סמא דחיי למשמאילים בה סמא דמותא. דבר אחר נגידים כל דבור ודבור שיצא מפי הקב״ה קושרים לו שני כתרים. אמר רבי יהושע בן לוי מ״ד (שיר א יג) צרור המור דודי לי בין שדי ילין אמרה כנסת ישראל לפני הקב״ה רבונו של עולם אע״פ שמיצר ומימר לי דודי בין שדי ילין. (שם) אשכול הכפר דודי לי בכרמי עין גדי מי שהכל שלו מכפר לי על עון גדי שכרמתי לי. מאי משמע דהאי כרמי לישנא דמכניש הוא. אמר מר זוטרא בריה דרב נחמן כדתנן כסא של כובס שכורמין עליו את הכלים. ואמר רבי יהושע בן לוי מאי דכתיב (שם ה יג) לחייו כערוגת הבשם כל דבור ודבור שיצא מפי הקב״ה נתמלא כל העולם כולו בשמים. וכיון שמדבור ראשון נתמלא דבור שני להיכן הלך. הוציא הקב״ה רוח מאוצרותיו והיה מעביר ראשון ראשון שנאמר (שם) שפתותיו שושנים נוטפות מור עובר אל תקרי שושנים אלא ששונים. ואריב״ל כל דבור ודבור שיצא מפי הקב״ה יצתה נשמתן של ישראל שנאמר (שם) נפשי יצאה בדברו ומאחר שמדבור ראשון יצאה נשמתן דבור שני היאך קבלה הוריד טל שעתיד להחיות בו מתים והחיה אותם שנאמר (תהלים סח י) גשם נדבות תניף אלהים נחלתך ונלאה אתה כוננתה, ואריב״ל כל דבור ודבור שיצא מפי הקב״ה חזרו ישראל לאחוריהם י״ב מיל והיו מלאכי השרת מדדין אותם שנאמר (שם) מלבי צבאות ידודון ידודון אל תקרי ידודון אלא ידדון:
ואמר רבי יהושע בן לוי בשעה שעלה משה למרום אמרו מלאכי השרת לפני הקב״ה רבונו של עולם מה לילוד אשה בינינו. אמר להם לקבל התורה בא. אמרו לפניו חמדה שגנוזה לך תתקע״ד דורות קודם שנברא העולם אתה מבקש ליתנה לבשר ודם (תהלים ח ב-ה) מה אנוש כי תזכרנו ובן אדם כי תפקדנו (שם) ה׳ אדונינו מה אדיר שמך בכל הארץ אשר תנה הודך על השמים. אמר לו הקב״ה למשה החזר להם תשובה. אמר לפניו רבש״ע מתיירא אני שמא ישרפוני בהבל שבפיהם. אמר ליה אחוז בכסא כבודי והחזר להם תשובה שנאמר (איוב כו ט) מאחז פני כסא פרשו עליו עננו וא״ר נחום מלמד שפירש שדי מזיו שכינתו ועננו עליו. אמר לפניו רבש״ע תורה שאתה נותן לי מה כתיב בה (שמות כ ב) אנכי ה׳ אלהיך אשר הוצאתיך מארץ מצרים. אמר להם למצרים ירדתם לפרעה השתעבדתם תורה למה תהא לכם. שוב מה כתיב בה לא יהיה לך אלהים אחרים בין ערלים אתם שרויים שעובדין (דף פט) עבודת כוכבים. שוב מה כתיב בה זכור את יום השבת לקדשו כלום אתם עושין מלאכה שאתם צריכין שבות. שוב מה כתיב בה לא תשא משא ומתן יש ביניכם. שוב מה כתיב בה כבד את אביך ואת אמך אב ואם יש לכם. שוב מה כתיב בה לא תרצח לא תנאף לא תגנוב קנאה יש ביניכם יצה״ר יש ביניכם. מיד הודו לו להקב״ה שנא׳ (תהלים ח י) ה׳ אדונינו מה אדיר שמך וגו׳ ואלו תנה הודך על השמים לא כתיב. מיד כל אחד ואחד נעשה לו אוהב ומסר לו דבר שנא׳ (שם סח יט) עלית למרום שבית שבי לקחת מתנות באדם בשכר שקראוך אדם לקחת מתנות. ואף מלאך המות מסר לו דבר שנא׳ (במדבר יז יג) ויתן את הקטרת ויכפר על העם ואומר (שם) ויעמוד בין המתים ובין החיים וגו׳ אי לאו דא״ל מנא הוה ידע:
ואמר ריב״ל בשעה שירד משה מלפני הקב״ה בא שטן ואמר לפניו רבש״ע תורה היכן היא. א״ל נתתיה לארץ. הלך אצל ארץ אמר לה תורה היכן היא אמרה ליה (איוב כח ח) אלהים הבין דרכה וגו׳. הלך אצל ים ואמר ליה אין עמדי. הלך אצל תהום וא״ל אין בי שנא׳ (שם כח כד) תהום אמר לא בי היא וים אמר אין עמדי אבדון ומות אמרו באזנינו שמענו שמעה. חזר ואמר לפני הקב״ה רבש״ע חפשתיה בכל הארץ ולא מצאתיה. א״ל לך אצל בן עמרם הלך אצל משה ואמר ליה תורה שנתן לך הקב״ה היכן היא. א״ל וכי מה אני שנתן לי הקב״ה תורה. א״ל הקב״ה למשה משה בדאי אתה. אמר לפניו רבש״ע חמדה גנוזה יש לך שאתה משתעשע בה בכל יום אני אחזיק טובה לעצמי. אמר ליה הקב״ה למשה הואיל ומיעטת עצמך תקרא על שמך שנאמר (מלאכי ג כב) זכרו תורת משה עבדי וגו׳. ואמר ריב״ל בשעה שעלה משה למרום מצאו להקב״ה שהיה קושר כתרים לאותיות א״ל משה אין שלום בעירך. אמר לפניו כלום יש עבד שנותן שלום לרבו. א״ל היה לך לעזרני. מיד א״ל (במדבר יד יז) ועתה יגדל נא כח ה׳ כאשר דברת:
ואמר רבי יהושע בן לוי מאי דכתיב (שמות לב א) וירא העם כי בשש משה אל תקרי בשש אלא באו שש בשעה שעלה משה למרום אמר להם לישראל לסוף מ׳ יום בתחלת שש אני בא. לסוף מ׳ יום בא שטן וערבב את העולם אמר להם משה רבכם היכן הוא. אמרו לו עלה למרום. אמר להם באו שש ולא השגיחו עליו מת ולא השגיחו עליו הראה להם דמות מטתו והיינו דקאמרי ליה לאהרן כי זה משה האיש וגו׳:
(דף פט) אמר ליה ההוא מרבנן לרב כהנא מי שמיע לך מאי הר סיני. א״ל הר שנעשו בו נסים לישראל. הר ניסאי מיבעי ליה. אלא הר שנעשה סימן טוב לישראל. הר סימנאי מיבעי ליה. א״ל מ״ט לא שכיחת קמיה דרב פפא ורב הונא בריה דרבי יהושע דמעייני באגדתא דרב חסדא ורבה בריה דרב הונא דאמרי תרוייהו מאי הר סיני הר שירדה שנאה לאומות העולם עליו והיינו דאמר רבי יוסי בר חנינא ה׳ שמות יש לה מדבר צין שנצטוו ישראל עליו. מדבר קדש שנתקדשו ישראל עליו. מדבר קדמות שנתנה קדומה עליה מדבר פארן שפרו ורבו עליו ישראל. מדבר סיני שירדה שנאה לאומות העולם עליה ומה שמו חורב שמו. ופליגא דרבי אבהו דאמר רבי אבהו הר סיני שמו ולמה נקרא הר חורב שירדה חורבה לאומות העולם עליו:
גמ׳. כשנים כשני מיבעי ליה. א״ר יצחק אמר הקב״ה לישראל אם יהיו חטאיכם כשנים הללו שסדורות ובאות מששת ימי בראשית ועד עכשיו כשלג ילבינו. דרש רבא מ״ד (שם) לכו נא ונוכחה יאמר ה׳ לכו נא בואו נא מיבעי ליה. יאמר ה׳ אמר ה׳ מיבעי ליה. לע״ל ואמר להם הקב״ה לישראל לכו נא אצל אבותיכם ויוכיחו אתכם. ויאמרו לפניו רבש״ע אצל מי נלך אצל אברהם שאמרת לו (בראשית טו יג) ידוע תדע ולא בקש רחמים עלינו. אצל יצחק שברך את עשו (שם כז מ) והיה כאשר תריד ולא בקש רחמים עלינו. אצל יעקב שאמרת לו (שם מו ד) אנכי ארד עמך מצרימה ולא בקש רחמים עלינו אצל מי נלך עכשיו יאמר ה׳. א״ל הקב״ה הואיל ותליתם עצמכם בי אם יהיו חטאיכם כשנים כשלג ילבינו. א״ר שמואל בר נחמני א״ר יונתן מאי דכתיב (ישעיה סג טז) כי אתה אבינו כי אברהם לא ידענו וישראל לא יכירנו אתה ה׳ אבינו גואלנו וגו׳ לע״ל אומר לו הקב״ה לאברהם בניך חטאו לי. אומר לפניו רבש״ע ימחו על קדושת שמך. אמר אימא ליה ליעקב דהוה ליה צער גידול בנים אפשר דבעי רחמי עלייהו א״ל בניך חטאו אמר לפניו רבש״ע ימחו על קדושת שמך אמר לא בסבי טעמא ולא בדרדקי עצה. א״ל ליצחק בניך חטאו לי אמר לפניו רבש״ע בני ולא בניך בשעה שהקדימו לפניך נעשה לנשמע קראת להם (שמות ד כב) בני בכורי עכשיו בני ולא בניך ועוד כמה חטאו כמה שנותיו של אדם ע׳ שנה דל עשרים דלא ענשת עלייהו פשו להו חמשים דל כ״ה דלילותא פשו להו כ״ה דל תרתי סרי ופלגא דצלויי ומיכל ודבית הכסא פשו להו תרתי סרי ופלגא אם אתה סובל את כולם מוטב ואם לאו פלגא עלי ופלגא עלך וא״ת כולהו עלי הא קריבית נפשי קמך. פתחו ואמרו כי אתה אבינה אומר להם יצחק עד שאתם מקלסין לי קלסו להקב״ה ומחוי להו יצחק קוב״ה בעינייהו. מיד נושאים עיניהם למרום ואומרים (ישעיה סג טז) אתה ה׳ אבינו גואלנו מעולם שמך. א״ר חייא בר אבא א״ר יוחנן ראוי היה יעקב אבינו לירד למצרים בשלשלאות של ברזל אלא שזכותו גרמה לו דכתיב (הושע יא ד) בחבלי אדם אמשכם בעבותות אהבה ואהיה להם כמרימי עול על לחיהם ואט אליו אוכיל: