(דף מב) תנא דבי רבי ישמעאל (ויקרא יא ב) זאת החיה אשר תאכלו מלמד שתפס הקב״ה מכל מין ומין והראה לו למשה ואמר לו זאת אכול וזאת לא תאכל:
(דף מד ע״ב) תניא דן את הדין זיכה וחייב טמא וטהר אסר והתיר וכן העדים שהעידו כולם רשאין ליקח אבל אמרו חכמים הרחק מן הכיעור ומן הדומה לו:
אמר רב חסדא אי זה ת״ח זה הרואה טרפה לעצמו. דרש מר זוטרא משמיה דרב חסדא כל מי שקורא ושונה ורואה טרפה לעצמו ומשמש ת״ח עליו הכתוב אומר (תהלים קכח ב) יגיע כפיך כי תאכל אשריך וטוב לך רב זביד אמר זוכה ונוחל שני עולמות העוה״ז והעוה״ב אשריך בעוה״ז וטוב לך לעוה״ב. ר' אלעזר כי הוו משדרי ליה מבי נשיאה מידי לא שקיל וכי הוו מזמני ליה לא אזיל אמר לא בעי מר דאיחי דכתיב (משלי טו כז) ושונא מתנות יחיה ר׳ זירא כי משדרי ליה לא שקיל כי הוו מזמני ליה אזיל אמר אתיקורי הוא דמתייקרו בי:
(דף מט) תניא (במדבר ו כג) כה תברכו את בני ישראל ר' ישמעאל אומר למדנו ברכת לישראל מפי כהנים לכהנים עצמן לא למדנו כשהוא אומר ואני אברכם הוי אומר כהנים מברכים לישראל והקב״ה מברך לכהנים ר״ע אומר למדנו ברכה לישראל מפי כהנים מפי גבורה לא למדנו כשהוא אומר ואני אברכם הוי אומר כהנים מברכים לישראל והקב״ה מסכים עליהם אלא ר״ע ברכה לכהנים מנ״ל א״ר נחמן בר יצחק (בראשית יב ג) מואברכה מברכיך וסימנך ישמעאל כהנא מסייעא כהני דמוקי לה לברכת כהנים במקום ברכה דישראל:
(דף נו ע״ב) כתיב (דברים לב ו) הוא עשך ויכוננך מלמד שבהא הקב״ה כונניות באדם שאם נהפך אחד מהם אינו יכול לחיות תניא היה רבי מאיר אומר הוא עשו ויכוננך כרכא דכולא ביה ממנו כהניו ממנו נביאיו ממנו שריו ממנו מלכיו שנאמר (זכריה י ד) ממנו פנה ממנו יתד וגו'. ההוא רומאה דחזייה לההוא גברא דנפל. מאיגרא לארעא פקע כרסיה ונפיק מעייניה אתייה לבריה ושחטיה קמיה (דף נז) באחיזת עינים אינגיד ואיתנח עול למעייניה וחייטיה לכרסיה:
(ע״ב) אמרו עליו על ר׳ שמעון בן חלפתא שעסקן בדברים היה וכו׳ מאי עסקן בדברים אמר רב משרשיא דכתיב (משלי ו ו) לך אל נמלה עצל ראה דרכיה וחכם אשר אין לה קצין שוטר ומושל תכין בקיץ לחמה אמר איזיל איחזי אי ודאי הוא דלית להו מלכא אזל בתקופת תמוז פרסא לגלימיה אקינא דשומשמני נפק אתא חד מינייהו אתנח ביה סימנא על אמר להו נפל טולא נפקו ואתו דליא לגלימיה נפל שמשא נפלו עליה וקטלוה אמר ש״מ לית להו מלכא דאי אית להו הרמנא דמלכא לא ליבעו א״ל רב אחא בריה דרבא לרב אשי ודלמא מלכא הוה בהדייהו אי נמי הרמנא דמלכא הוו נקיטי א״נ בין מלכא למלכא הוה דכתיב (שופטים יז ו) בימים ההם אין מלך בישראל איש הישר בעיניו יעשה אלא סמיך אהימנותא דשלמה:
(דף נט) אמר רב יהודה האי מאן דאכל תלתא תקלי חלתית אליבא ריקנא משתלח משכיה א״ר אבהו בדידי הוה עובדא ואכלי חד תקלא חלתיתא ואי לא דיתבי במיא משתלח משכאי וקיימתי בעצמי (קהלת ז יב) החכמה תחיה בעליה. ההוא בר טביא דאתי לבי ריש גלותא דהוה מפסק כרען בתרייתא בדקיה רב בצומת הגידין ואכשריה סבר למיכל מיניה באומצא א״ל שמואל לא חייש מר לנקורי א״ל מאי תקנתיה ניתביה בתנורא דאיהו בדיק נפשיה אותביה נפל תילחי תילחי קרי שמואל עליה דרב (משלי יב כא) לא יאונה לצדיק כל און קרי רב עליה דשמואל (דניאל ד ו) כל רז לא אנס לך:
אמר ליה קיסר לר׳ יהושע בן חנניה אלהיכם כאריה מתיל דכתיב (עמוס ג ח) אריה שאג מי לא יירא מאי רבותא פרשא קטיל אריה א״ל לאו כהאי אריה מתיל אלא כאריה דבי עילאי מתיל א״ל בעינא דמחזית לי ניהליה א״ל לא מצית חזית ליה א״ל איברא חזינא ליה בעא רחמי אתעקר מדוכתיה כי הוה מרחוק ת׳ פרסי ניהם חד קלא אפילו כל מעברתא ושורא דרומי נפל אדמרחק שלש מאות פרסי ניהם קלא אחרינא נתור ככי ושיני דגברא ואף הוא נפל מכורסיה לארעא א״ל במטותא מינך בעי רחמי עליה וליהדר לדוכתיה בעא רחמי עליה ואהדר ליה לאתריה:
א״ר יהודה שור שהקריב אדם הראשון קרן אחת היתה לו במצחו שנאמר (תהלים סט לב) ותיטב לה׳ משור פר מקרין מפריס מקרין תרתי משמע א״ר נחמן מקרן כתיב. א״ר יהודה שור שהקריב אדם הראשון קרניו קודמות לפרסותיו שנאמר ותיטב לה׳ משור פר מקרין מפריס מקרין ברישא והדר מפריס. מסייע ליה לר׳ יהושע בן לוי דא״ר יהושע בן לוי כל מעשה בראשית בקומתן נבראו לדעתן נבראו בצביונם נבראו שנאמר (בראשית ב א) ויכלו השמים והארץ וכל צבאם אל תקרי צבאם אלא צביונם:
דרש רב חנינא בר פפא (תהלים קו לא) יהי כבוד ה׳ לעולם ישמח ה׳ במעשיו פסוק זה שר העולם אמרו בשעה שאמר הקב״ה (בראשית א יא) למינו באילנות נשאו דשאים ק״ו בעצמן אם רצונו של הקב״ה בערבוביא למה אמר למינו באילנות ועוד ק״ו ומה אילנות שאין דרכן לצאת בערבוביא אמר הקב״ה למינו אנו עאכ״ו מיד כל אחד ואחד יצא למינהו פתח שר העולם ואמר יהי כבוד ה׳ לעולם ישמח ה׳ במעשיו:
(ע״ב) רבי שמעון בן פזי רמי כתיב (בראשית א טז) ויעש אלהים את שני המאורות הגדולים וגו׳ וכתיב את המאור הגדול ואת המאור הקטן אמרה ירח לפני הקב״ה רבונו של עולם אפשר לשני מלכים שישתמשו בכתר אחד אמר לה לכי ומעטי את עצמך אמרה לפניו רבש״ע הואיל ואמרתי לפניך דבר הגון אמעט את עצמי אמר לה לכי ומשול ביום ובלילה אמרה ליה מאי רבותה דשרגא בטיהרא מאי אהני אמר לה זיל לימנו בך ישראל ימים ושנים אמרה ליה יומא נמי אי אפשר דלא מנו ביה תקופתא דכתיב (שם) והיו לאותות ולמועדים ולימים ושנים זיל ליקרי צדיקי בשמך (עמוס ז ב) יעקב הקטן שמואל הקטן (ש״א יז יד) דוד הקטן חזייה דלא קא מיתבא דעתה אמר הקב״ה הביאו כפרה עלי שמעטתי את הירח והיינו דאמר ר״ש בן לקיש מה נשתנה שעיר של ראש חודש שנאמר בו לה׳ אמר הקב״ה שעיר זה יהא כפרה על שמעטתי את הירח:
(דף סג) אמר רב יהודה (ויקרא יא יז) שלך זה השולה דגים מן הים (שם) דוכיפת שהודו כפות וזהו שהביא שמיר לבית המקדש. ר׳ יוחנן כי הוה חזי שלך אמר (תהלים לו ז) משפטיך תהום רבה כי הוה חזי נמלה אמר (שם) צדקתך כהררי אל. א״ר יהודה (ויקרא יא יז) רחם זו שרקרק ולמה נקרא שמה רחם א״ר יוחנן כיון שבאה רחם באו רחמים לעולם אמר רב ביבי בר אביי והוא דיתיב אמידי ועביד שרקרק וגמירי דאי יתיב אארעא ושריק אתי משיחא שנאמר (זכריה י ח) אשרקה להם ואקבצם א״ל רב אדא בר רב שימי למר בר רב אידאי והא ההוא דיתיב בי כרבא ושרק ואתא גלל אפסקיה למוחיה א״ל ההוא ביידא הוה: