מנחות פרק ט - יז אַמְרֵי לֵיהּ יוֹחְנִי וּמַמְרֵא לְמֹשֶׁה: תֶּבֶן אַתָּה מַכְנִיס לַעֲפָרַיִם? אָמַר לְהוּ: אַמְרֵי אִינְשֵׁי: לְמָתָא יַרְקָא, יַרְקָא שְׁקוֹל.
יח "וַיִּשְׁלַח יוֹאָב תְּקוֹעָה, וַיִּקַּח מִשָּׁם אִשָּׁה חֲכָמָה" (שמואל ב י״ד:ב׳). מַאי שְׁנָא תְּקוֹעָה? אָמַר רַבִּי יוֹחָנָן: מִתּוֹךְ שֶׁרְגִילִין בְּשֶׁמֶן זַיִת, חָכְמָה מְצוּיָה בָּהֶם. תָּנוּ רַבָּנָן: (דברים ל״ג:כ״ד) "וְטֹבֵל בַּשֶּׁמֶן רַגְלוֹ", זֶה חֶלְקוֹ שֶׁל אָשֵׁר, שֶׁמּוֹשֵׁךְ שֶׁמֶן כְּמַעְיָן. אָמְרוּ: פַּעַם אַחַת נִצְטָרְכוּ אַנְשֵׁי לוּדְקִיָּא לְשֶׁמֶן, מִנּוּ לָהֶם פּוּלְמוּסְטוּס אֶחָד. אָמְרוּ לוֹ: לֵךְ וְהָבֵא לָנוּ שֶׁמֶן בְּמֵאָה רִבּוֹא. הָלַךְ לִירוּשָׁלַיִם. אָמְרוּ לוֹ: לֵךְ לְצוֹר, הָלַךְ לְצוֹר. אָמְרוּ לוֹ: לֵךְ לְגוּשׁ חָלָב, הָלַךְ לְגוּשׁ חָלָב. אָמְרוּ לוֹ: לֵךְ אֵצֶל פְּלוֹנִי בַּשָּׂדֶה (הלך) [הַלָּז], וּמְצָאוֹ עוֹזֵק תַּחַת זֵיתָיו. אָמַר לוֹ: יֵשׁ לְךָ שֶׁמֶן בְּמֵאָה רִבּוֹא שֶׁאֲנִי צָרִיךְ? אָמַר לוֹ: (הן.) הַמְתֵּן [לִי] עַד שֶׁאֲסַיֵּם מְלַאכְתִּי. הִמְתִּין (לו) עַד שֶׁסִּיֵּם מְלַאכְתּוֹ. לְאַחַר שֶׁסִּיֵּם מְלַאכְתּוֹ, הִפְשִׁיל כֵּלָיו לַאֲחוֹרָיו, וְהָיָה מְסַקֵּל וּבָא בַּדֶּרֶךְ. אָמַר: לָזֶה יֵשׁ לוֹ שֶׁמֶן בְּמֵאָה רִבּוֹא? כִּמְדֻמֶּה אֲנִי שֶׁשְּׂחוֹק שַׂחֲקוּ בִּי הַיְּהוּדִים. כֵּיוָן שֶׁהִגִּיעַ לָעִיר, (הביאה) [הוֹצִיאָה] לוֹ שִׁפְחָתוֹ קוּמְקוּמוּס שֶׁל חַמִּין, וְרָחַץ בּוֹ יָדָיו וְרַגְלָיו, וְהוֹצִיאָה לוֹ סֵפֶל שֶׁל זָהָב מָלֵא שֶׁמֶן, וְטָבַל בּוֹ יָדָיו וְרַגְלָיו, לְקַיֵּם מַה שֶּׁנֶּאֱמַר: "וְטֹבֵל בַּשֶׁמֶן רַגְלוֹ". לְאַחַר שֶׁאָכְלוּ וְשָׁתוּ, מָדַד לוֹ שֶׁמֶן בְּמֵאָה רִבּוֹא. אָמַר לוֹ: כְּלוּם אַתָּה צָרִיךְ יוֹתֵר? אָמַר לוֹ: הֵן, אֶלָּא שֶׁאֵין בְּיָדִי דָּמִים. אָמַר לוֹ: אִם אַתָּה רוֹצֶה לִקַּח, קַח, וַאֲנִי (אבוא) [אֵלֵךְ] עִמְּךָ וְאֶטֹּל הַדָּמִים. מָדַד לוֹ שֶׁמֶן בִּשְׁמוֹנֶה עֶשְׂרֵה רִבּוֹא, אָמְרוּ, לֹא הִנִּיחַ אוֹתוֹ הָאִישׁ לֹא סוּס וְלֹא פֶּרֶד וְלֹא גָּמָל וְלֹא חֲמוֹר בְּאֶרֶץ יִשְׂרָאֵל שֶׁלֹּא שְׂכָרוֹ. כֵּיוָן שֶׁהִגִּיעַ לְעִירוֹ, יָצְאוּ אַנְשֵׁי עִירוֹ לְקַלְּסוֹ, אָמַר לָהֶם: לֹא תְּקַלְּסוּ לִי, אֶלָּא לְזֶה שֶׁעִמִּי, שֶׁמָּדַד לִי שֶׁמֶן בְּמֵאָה רִבּוֹא, וַהֲרֵי נוֹשֶׁה בִּי שְׁמוֹנֶה עֶשְׂרֵה רִבּוֹא, לְקַיֵּם מַה שֶּׁנֶּאֱמַר: (משלי י״ג:ז׳) "יֵשׁ מִתְעַשֵּׁר וְאֵין כֹּל, מִתְרוֹשֵׁשׁ וְהוֹן רָב".
יט "צַו אֶת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וְיִקְחוּ אֵלֶיךָ שֶׁמֶן זַיִת זָךְ". (ויקרא כ״ד:ב׳) אָמַר רַבִּי שְׁמוּאֵל בַּר נַחְמָנִי: (אמר רבי יונתן) "אֵלֶיךָ" וְלֹא לִי, לֹא לְאוֹרָהּ אֲנִי צָרִיךְ. שֻׁלְחָן בַּצָּפוֹן וּמְנוֹרָה בַּדָּרוֹם, אָמַר רַבִּי זְרִיקָא, אָמַר רַבִּי אֶלְעָזָר: לֹא אֲכִילָה אֲנִי צָרִיךְ, וְלֹא לְאוֹרָהּ אֲנִי צָרִיךְ. (מלכים א ו׳:ד׳) "וַיַּעַשׂ לַבָּיִת חַלּוֹנֵי שְׁקֻפִים אֲטֻמִים". תָּנָא: שְׁקוּפִים *)(בחוץ) [מִבִּפְנִים], וַאֲטוּמִים (בפנים) [בַּחוּץ]. לֹא לְאוֹרָהּ אֲנִי צָרִיךְ. (ויקרא כ״ד:ג׳) "מִחוּץ לְפָרֹכֶת הָעֵדֻת בְּאֹהֵל מוֹעֵד". עֵדוּת הִיא לְכָל בָּאֵי עוֹלָם, שֶׁשְּׁכִינָה שְׁרוּיָה בְּיִשְׂרָאֵל. אִם תֹּאמַר: לְאוֹרָהּ אֲנִי צָרִיךְ, וַהֲלֹא כָּל אוֹתָם הַשָּׁנִים שֶׁהָלְכוּ יִשְׂרָאֵל בַּמִּדְבָּר, לֹא הָלְכוּ אֶלָּא לְאוֹרוֹ? אֶלָּא, עֵדוּת הִיא לְכָל בָּאֵי עוֹלָם שֶׁהַשְּׁכִינָה שְׁרוּיָה בְּיִשְׂרָאֵל. מַאי עֵדוּתָהּ? [אָמַר רָבָא]: זֶה נֵר מַעֲרָבִי, שֶׁנּוֹתֵן בָּהּ שֶׁמֶן כְּמִדַּת חַבְרוֹתֶיהָ. מִמֶּנָּה הָיָה מַדְלִיק, וּבָהּ הָיָה מְסַיֵּם.
אֵין מְבִיאִין, לֹא מָתוֹק וְלֹא מְבֻשָּׁל וְכוּ'. [פִּסְקָא. אֵין מְבִיאִין יַיִן לַמִּקְדָּשׁ וְכוּ' אֶלָּא מִן הָרַגְלִיּוֹת וּמִן הַכְּרָמִים הָעֲבוּדִין]. תָּנָא: כְּרָמִים הָעֲבוּדִים פַּעֲמַיִם בַּשָּׁנָה. רַב יוֹסֵף הֲוָה לֵיהּ קַרְנָא דְּפַרְדְּסָא דְּרָפִיק בֵּיהּ טְפֵי רִיפְקָא, וְעָבַד חַמְרָא דְּדָרִי מַיָּא עַל חַד תְּרֵין. [פִּסְקָא. כֵּיצַד בּוֹדֵק? גִּזְבָּר יוֹשֵׁב וְקָנֶה בְּיָדוֹ, זָרַק הַגִּיר, הִקִּישׁ בַּקָּנֶה]. תָּנָא: זָרַק הַגִּיר שֶׁל שְׁמָרִים. גִּזְבָּר הִקִּישׁ בַּקָּנֶה, וְלֵימָא לֵיהּ מֵימַר? מְסַיֵּעַ לֵיהּ לְרַבִּי יוֹחָנָן, דְּאָמַר רַבִּי יוֹחָנָן: כְּשֵׁם שֶׁהַדִּבּוּר יָפֶה לַבְּשָׂמִים, כָּךְ דִּבּוּר רַע לַיַּיִן. תָּנוּ רַבָּנָן: אֵילִים מִמּוֹאָב, כְּבָשִׂים מֵחֶבְרוֹן, עֲגָלִים מִשָּׁרוֹן, גּוֹזָלוֹת מֵהַר הַמֶּלֶךְ, רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר: מְבִיאִין כְּבָשִׂים שֶׁגָּבְהָן כְּרָחְבָּן. אָמַר רָבָא בַּר [רַב] שִׁילָא: מַאי טַעְמָא דְּרַב יְהוּדָה? דִּכְתִיב: (ישעיהו ל׳:כ״ג) "יִרְעֶה מִקְנֶיךָ בַּיוֹם הַהוּא כַּר נִרְחָב".
כ כְּתִיב: (ישעיהו ס״ב:ו׳) "עַל חוֹמֹתַיִךְ יְרוּשָׁלַיִם הִפְקַדְתִּי שֹׁמְרִים כָּל הַיּוֹם וְכָל הַלָּיְלָה, תָּמִיד לֹא יֶחֱשׁוּ הַמַּזְכִּירִים אֶת ה', אַל דֱּמִי לָכֶם". מַאי אַמְרֵי? [הָכִי] אָמַר (רבה) [רָבָא] בַּר רַב שִׁילָא: (תהילים ק״ב:י״ד) "אַתָּה תָקוּם תְּרַחֵם צִיּוֹן, כִּי עֵת לְחֶנְנָהּ, כִּי בָא מוֹעֵד". רַב נַחְמָן [בַּר יִצְחָק] אָמַר: (שם קמז) "בּוֹנֵה יְרוּשָׁלַיִם ה', נִדְחֵי יִשְׂרָאֵל יְכַנֵּס", וּמֵעִיקָרָא מַאי הֲווּ אַמְרֵי? אָמַר רָבָא [בַּר רַב שִׁילָא]: (שם קלב) "כִּי בָחַר ה' בְּצִיּוֹן אִוָּהּ לְמוֹשָׁב לוֹ".