עירובין פרק י המוצא תפילין - תָּנָא: מִיכַל בַּת כּוּשִׁי הָיְתָה מַנַּחַת תְּפִלִּין, וְלֹא מִחוּ בָּהּ חֲכָמִים. וְאִשְׁתּוֹ שֶׁל יוֹנָה הָיְתָה עוֹלָה לָרֶגֶל, וְלֹא מִחוּ בָּהּ חֲכָמִים. מִדְּלָא מִחוּ בָּהּ חֲכָמִים, אַלְמָא קָסַבְרֵי: מִצְוַת עֲשֵׂה שֶׁאֵין הַזְּמַן גְּרָמָא הִיא.
אָמַר רֵישׁ לָקִישׁ: כִּיחַבִּפְנֵי רַבּוֹ, חַיָּב מִיתָה, שֶׁנֶּאֱמַר: (משלי ח׳:ל״ו) "כָּל מְשַׂנְאַי אָהֲבוּ מָוֶת". אַל תִּקְרִי: 'מְשַׂנְאַי', אֶלָּא 'מַשְׂנִיאַי'. וְהָא מֵינַס אָנִיס? כִּיחַ וְרַק קָאַמְרִינָן.
אָמַר רָמִי בַּר אַבָּא, אָמַר רַב אַסִי: אָסוּר לְאָדָם שֶׁיְּהַלֵּךְ עַל גַּבֵּי עֲשָׂבִים בְּשַׁבָּת, מִשּׁוּם שֶׁנֶּאֱמַר: (משלי י״ט:ב׳) "וְאָץ בְּרַגְלַיִם, חוֹטֵא". תָּנִי חֲדָא: מֻתָּר לֵילֵךְ עַל גַּבֵּי עֲשָׂבִים בְּשַׁבָּת, וְתַנְיָא אִידָךְ: אָסוּר! לָא קַשְׁיָא, הָא בְּלַחִים, הָא בִּיבֵשִׁים. וְאִי בָּעִית אֵימָא: הָא וְהָא בְּלַחִים, כָּאן בִּימוֹת הַחַמָּה, וְכָאן בִּימוֹת הַגְּשָׁמִים. וְאִי בָּעִית אֵימָא: הָא וְהָא בִּימוֹת הַחַמָּה, וְלָא קַשְׁיָא, הָא דְּסַיִּים מְסַאנֵיהּ, הָא דְּלָא סַיִּים מְסַאנֵיהּ. וְאִי בָּעִית אֵימָא: הָא וְהָא דְּסַיִּים מְסַאנֵיה, וְלָא קַשְׁיָא, הָא דְּאִית לֵיהּ עוּקְצֵי, הָא דְּלֵית לֵיהּ עוּקְצֵי. וְאִי בָּעִית אֵימָא: הָא וְהָא דְּאִית לֵיהּ עוּקְצֵי, וְלָא קַשְׁיָא, הָא דְּאִית לֵיהּ שְׂרָכָא, וְהָא דְּלֵית לֵיהּ שְׂרָכָא. וְהָאִידְנָא דְּקַיְמָא לָן כְּרַבִּי שִׁמְעוֹן, כּוּלְּהוּ שָׂרִי! וְאָמַר רַב (אשי) [רָמִי בַּר חָמָא, אָמַר רַב אַסִי]: אָסוּר לְאָדָם שֶׁיָּכֹף אִשְׁתּוֹ לִדְבַר מִצְוָה, שֶׁנֶּאֱמַר: "וְאָץ בְּרַגְלַיִם חוֹטֵא". דְּאָמַר רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ בֶּן לֵוִי: כָּל הַכּוֹפֶה אִשְׁתּוֹ לִדְבַר מִצְוָה, הַוְיָן לֵיהּ בָּנִים שֶׁאֵינָם מְהֻגָּנִים. אָמַר רַב אִיקָא בַּר חִינְנָא, מַאי קְרָאָה? (שם) "גַּם בְּלֹא דַעַת נֶפֶשׁ לֹא טוֹב".
לח (אמר) רַבִּי יִצְחָק בַּר אַבְדִּימִי: עֶשֶׂר קְלָלוֹת נִתְקַלְּלָה חַוָּה, שֶׁנֶּאֱמַר: (בראשית ג׳:ט״ז) "הַרְבָּה אַרְבֶּה עִצְּבוֹנֵךְ וְהֵרוֹנֵךְ". "הַרְבָּה אַרְבֶּה", אֵלּוּ שְׁתֵּי טִפֵּי דָּמִים, אֶחָד דַּם נִדָּה, וְאֶחָד דַּם בְּתוּלִים. "עִצְבוֹנֵךְ", זֶה צַעַר גִּדּוּל בָּנִים. "וְהֵרוֹנֵךְ", זֶה צַעַר הָעִבּוּר. "בְּעֶצֶב תֵּלְדִי בָנִים", כְּמַשְׁמָעוֹ. "וְאֶל אִישֵׁךְ תְּשׁוּקָתֵךְ", מְלַמֵּד, שֶׁהָאִשָׁה מִשְׁתּוֹקֶקֶת עַל בַּעִלָהּ בְּשָׁעָה שֶׁיּוֹצֵא לַדֶּרֶךְ. "וְהוּא יִמְשָׁל בָּךְ", מְלַמֵּד, שֶׁהָאִשָּׁה תּוֹבַעַת בַּלֵּב וְהָאִישׁ תּוֹבֵעַ בַּפֶּה.
זוֹ הִיא מִדָּה יָפָה שֶׁבַּנָּשִׁים. הַנֵי, שֶׁבַע הַוְיָן! כִּי אָתָא רַב דִּימִי אָמַר: עֲטוּפָה כְּאָבֵל, וַחֲבוּשָׁה בְּבֵית הָאֲסוּרִין, וּמְנֻדָּה מִכָּל אָדָם. מַאי: 'מְנֻדָּה מִכָּל אָדָם'? אִי נֵימָא: דַּאֲסִירָא לִיחוּדֵי בַּהֲדֵי גַּבְרָא דְּלָאו דִּידָהּ, אִיהוּ נַמִּי אָסוּר לִיחוּדֵי בַּהֲדֵי אִתְּתָא דְּלָאו דִּידֵיהּ! אֶלָּא: דַּאֲסִירָא לְבֵי תְּרֵי. בְּמַתְנִיתָא תַּנָא: מְגַדֶּלֶת שֵׂעָר כְּלִילִית, וְיוֹשֶׁבֶת וּמַשְׁתֶּנֶת מַיִם כַּבְּהֵמָה, וְנַעֲשֵׂית כַּר לְבַעְלָהּ. וְאִידָךְ? הַנֵי, שֶׁבַח הוּא לָהּ.
לט אָמַר רַב חִיָּא: מַאי דִּכְתִיב: (איוב ל״ה:י״א) "מַלְּפֵנוּ מִבַּהֲמוֹת אָרֶץ, וּמֵעוֹף הַשָּׁמַיִם יְחַכְּמֵנוּ". "מַלְּפֵנוּ מִבַּהֲמוֹת אָרֶץ", זוֹ פִּרְדָה, שֶׁכּוֹרַעַת וּמַשְׁתֶּנֶת מַיִם. "וּמֵעוֹף הַשָּׁמַיִם יְחַכְּמֵנוּ", זֶה תַּרְנְגוֹל, שֶׁמְּפַיֵּס וְאַחַר כָּךְ בּוֹעֵל. אָמַר רַבִּי יוֹחָנָן: אִלְמָלֵי לֹא נִתְּנָה תּוֹרָה לְיִשְׂרָאֵל, לָמַדְנוּ צְנִיעוּת מֵחָתוּל, וְגֶזֶל מִנְּמָלָה, וַעֲרָיוֹת מִיּוֹנָה, וְדֶרֶךְ־אֶרֶץ מִתַּרְנְגוֹל, שֶׁמְּפַיֵּס וְאַחַר כָּךְ בּוֹעֵל. מַאי אָמַר לָהּ? אָמַר רַב יְהוּדָה אָמַר רַב: הָכִי קָאָמַר לָהּ: זִיגָא זַבִּינְנָא לִיךְ דְּמַטִי לִיךְ עַד אַרְעָא. וּבָתַר הָכִי אָמַר לָהּ: לִישַׁמְטֵיהּ לְכַרְבַּלְתֵּיהּדְּהַהוּא תַּרְנְגוֹלָא, אִי אִית לֵיהּ וְלָא זַבְּנִינָא לָךְ.
מ אָמַר לֵיהּ הַהוּא מִינָא לְרַבִּי יְהוֹשֻׁעַ בֶּן חֲנַנְיָא: חִדְקָאָה, דִּכְתִיב בְּכוּ: (מיכה ז׳:ד׳) "טוֹבָם כְּחֵדֶק". אָמַר לֵיהּ: שַׁטְיָא, שַׁפִּיל לְסֵיפֵיהּ דִּקְרָא: "יָשָׁר מִמְּסוּכָה". אֶלָּא מַאי "טוֹבָם כְּחֵדֶק"? מָה חֲדָקִים הַלָּלוּ מְגִינִים עַל הַפִּרְצָה, כָּךְ טוֹבִים שֶׁבָּנוּ מְגִינִים עָלֵינוּ. דָּבָר אַחֵר: "טוֹבָם כְּחֵדֶק", טוֹבִים שֶׁבְּיִשְׂרָאֵל מְחַדְּקִין אֶת עוֹבְדֵי כּוֹכָבִים לְגֵיהִנֹּם, שֶׁנֶּאֱמַר: (שם ד) "קוּמִי וְדוֹשִׁי בַת־צִיּוֹן, כִּי קַרְנֵךְ אָשִׂים בַּרְזֶל, וּפַרְסֹתַיִךְ אָשִׂים נְחוּשָׁה, וַהֲדִקּוֹת עַמִּים רַבִּים".
[פִּסְקָא. מְמַלְּאִין מִבּוֹר הַגּוֹלָה וְכוּ' בְּשַׁבָּת, וּמִבְּאֵר־הַקַּר בְּיוֹם טוֹב]. מַאי 'בְּאֵר־הַקַּר'? אָמַר שְׁמוּאֵל: בּוֹר שֶׁהִקְרוּ עָלֶיהָ דְּבָרִים וְהִתִּירוּהָ. מֵיתִיבִי: לֹא כָּל הַבּוֹרוֹת הַקָּרוֹת הִתִּירוּ, אֶלָּא זוֹ בִּלְבַד, וְאִי אָמַרְתְּ: שֶׁהִקְרוּ עָלֶיהָ דְּבָרִים וְהִתִּירוּהָ, מַאי זוֹ בִּלְבַד? אֶלָּא אָמַר רַבִּי נָתָן בַּר יִצְחָק: בְּאֵר מַיִם חַיִּים, שֶׁנֶּאֱמַר: (ירמיהו ו׳:ז׳) "כְּהָקִיר בַּיִר מֵימֶיהָ כֵּן הֵקֵרָה" וְגוֹ'. גּוּפָא, לֹא כָּל הַבּוֹרוֹת הַקָּרוֹת הִתִּירוּ, אֶלָּא זוֹ בִּלְבַד, כְּשֶׁעָלוּ בְּנֵי הַגּוֹלָה חָנוּ עָלֶיהָ נְבִיאִים שֶׁבֵּינֵיהֶם וְהִתִּירוּ לָהֶם. (ולא התירו להם) [וְלֹא הֵם הִתִּירוּ], אֶלָּא מִנְהַג אֲבוֹתֵיהֶם בִּידֵיהֶם.
תָּנִי רַב כַּהֲנָא: מִתּוֹךְ שֶׁנֶּאֱמַר: (ויקרא כ״א:כ״ג) "אַךְ אֶל הַפָּרֹכֶת לֹא יָבֹא", יָכוֹל לֹא יְהוּ כֹּהֲנִים בַּעֲלֵי־מוּמִין נִכְנָסִים בֵּין הָאוּלָם וְהַמִּזְבֵּחַ לַעֲשׂוֹת רִקּוּעֵי פַּחִים? תַּלְמוּד לוֹמַר: "אַךְ", חָלַק. מִצְוָה בִּתְמִימִים, אֵין שָׁם תְּמִימִים, נִכְנָסִין בַּעֲלֵי־מוּמִין. מִצְוָה בִּטְהוֹרִים, אֵין שָׁם טְהוֹרִים נִכְנָסִים טְמֵאִים. אִידִי וְאִידִי כֹּהֲנִים אִין, [יִשְׂרָאֵלִים] לָא! אִיבָּעְיָא לְהוּ: טָמֵא וּבַעַל־מוּם, אֵיזֶה מֵהֶן נִכְנָס? רַבִּי חִיָּא בַּר אַשִׁי, אָמַר רַב: טָמֵא נִכְנָס, דְּהָא אִישְׁתְּרִי בַּעֲבוֹדַת צִבּוּר. רַבִּי אֶלְעָזָר אוֹמֵר: בַּעַל־מוּם נִכְנָס, דְּהָא אִישְׁתְּרִי בַּאֲכִילַת קָדָשִׁים.
סְלִיק מַסֶּכֶת עֵרוּבִין