תשובה לחכם אחד
אחדשה"ט. מכתבו פגשנו כעת בבואנו לשלום מדרכנו מאיטליה ומקארלסבאד, ואם כי אין אנו מכירין אותו. אכן לאשר הראה עצמו במכתבו לדורש ומבקש קצת האמת ראינו להשיב קצת. מה שרצה להעמיס בשיטת רש"י ז"ל שיש שני מיני חלזון לתכלת, א' חלזון ממנו הוא מצוי הרבה כבמס' שבת (כו.) שהניח מדלת העם לכורמים וליוגבים והוא פסול לתכלת שבציצית. ב' חלזון מתולעים שמן הארץ והיינו שהחלזון שבים שהוא דג קטן ומצוי תמיד, עולה על הארץ אחת לשבעים שנה, ומשריץ תולעים שאינו מינו ע"י שמטיל ביצים, וע"י הגשמים עולה מהן חלזונות הרבה כמין תולעים, ודם תולעים הללו העולים מן הארץ הוא הכשר לתכלת, כפרש"י במס' סנהדרין (צא.) ומס' מנחות (מג.) ולא מחלזון שבים זהו יסוד דבריו. ובזה התמרמר מאד על הרב קרבן נתנאל ז"ל, שבחנם שלח יד להגיה בפרש"י ז"ל במנחות להציג על הארץ במקום מן הארץ, כי בקושטא במנחות דאיירי מתכלת של ציצית, וזה התכלת אינו מחלזון שבים אלא מתולעים שמן הארץ:
ואנו תמיהין אם אין אהבת הניצוח והקינטור בוער בו, איך נפל ברשת טעות כזה לתלות זרות כאלו בשיטת רש"י ז"ל, לומר חדשות שאין לו שום מקור בש"ס ודברי חז"ל, שהחלזון שבים מוליד תולעים שאינם מינו ואינם בדומה לו, ושהתכלת מדם החלזון שבים הוא פסול, ורק התכלת מהתולעים הוא כשר, והוא נגד פשטות השמועה וכולהו סוגיא דש"ס ומדרשי חז"ל, שמבואר להדיא שהתכלת לציצית מן החלזון שבים הוא בא, ועיין רש"י חולין (פט.) שהתכלת דומה לים שהחלזון מן הים הוא עולה כו' יעו"ש, הרי להדיא שהתכלת לציצית מדם חלזון שבים הוא בא. דהתם בתכלת על ציצית מיירי. וגם בהך דמס' שבת (שם) שהניח מדלת העם לכורמים וליוגבים אלו ציידי חלזון כו', ופרש"י ללבושי המלך יעו"ש, משמע שדמיו יקרים ואינו מצוי, והיינו אותו תכלת של ציצית. וכפי הנראה ממכתבו שכתב וז"ל ואפשר שהם בדמות תולעים, לזה שינה במנחות וקראו תולעת ובשבת (עד:) כמין דג קטן, דבשבת קאי על הדג עצמו שעולה מן הים, ובמנחות קאי על המתהוה ממנו כו', מזה נראה שכבוד מעלתו לאשר אוהב לטעון, לא שם עיונו במקורי פרש"י ז"ל עצמו, רק זכרונו כוזב לו מעיונו בתשובות נודע ביהודה מהדורא תנינא (חלק או"ח סימן ג') שמביא שם לשוני רש"י ז"ל בזה, ונדמה לו ששני לשוני רש"י ז"ל תולעת מן הארץ בדיבור אחד נאמרו במסכת מנחות, אבל בקושטא הוא בשני מקומות, שמה שפרש"י ז"ל על חלזון תולעת הוא במס' סנהדרין (צא.), ומה שפרש"י ז"ל על ועולה מן הארץ הוא במס' מנחות (מג.), ואם כמע"ל נ"י היה שם עיונו במקורי פרש"י ז"ל עצמו, לא היה נופל ברשת זרות כאלו, שהרי זה לשון רש"י בסנהדרין (שם) חלזון, תולעת שיוצא מן הים אחד לשבעים שנה וצובעין בדמו תכלת כו', הרי שפתי רש"י ז"ל ברור מללו שאותו חלזון עצמו שיוצא מן הים, שקראו במס' שבת כמין דג קטן, קראו כאן תולעת, והוא הוא שלקטנותו ולהיותו שרץ המים הטמא קראו תולעת, ומבואר ג"כ שהתכלת הוא בא מאותו חלזון עצמו היוצא מן הים. אמנם לשון רש"י ז"ל במנחות שפי' ועולה מן הארץ. הנה כוונת הרב קרבן נתנאל ז"ל רצויה דצריך להיות על הארץ, שהרי החלזון מן הים הוא יוצא וכדפרש"י ז"ל גופיה בסנהדרין (שם) ובחולין (שם) וכדאמרן, אלא דבאמת אין צורך להגיה, דלפי מה שביארנו במאמרנו "שפוני טמוני חול" "ופתיל תכלת" שדרך החלזון לשכון בקרקעית הים יעו"ש, שפיר מיתפרש לשון רש"י ז"ל, דמה דקאמר מן הארץ היינו מן ארץ וקרקעית הים, יהיה איך שיהיה זה פשוט וברור שהחלזון מן הים הוא, והאי דסנהדרין (שם) עלה להר וראה שאין שם אלא חלזון אחד, למחר ירדו גשמים ונתמלא כל ההר חלזונות. הוא כמו שנתבאר, שהחלזון עולה כשהים מתגעש ועולה על ההרים, וכשחוזר הים מגעשו נשאר החלזון בההר, שחופר עצמו בקרקע וחול ההר, וחיותו מרטיבת מי הים הנשאר בלוע בקרקע ההר, ומטיל שם ביצים אחת לע' שנה ומתרבה, וצורך הגשמים דקאמר למחר ירדו גשמים ונתמלא כל ההר חלזונות, נראה דשריצת ביציו הוא ע"י מי גשמים, וגם ברכת הריבוי שיתרבה הוא ביום הגשמים, שאז חלות הברכה בעולם, וכדאיתא במס' תענית (ח:) גדול יום הגשמים שאפילו פרוטה שבכיס מתברכת בו יעו"ש, ובבראשית רבה (פי"ג) רבנן אמרי אף הדגים מרגישין יעו"ש, ובפרקי דרבי אליעזר, ומעתה אין צורך להאריך עוד בפרט זה ביתר דבריו, בטח כאשר כמע"ל יעיין היטב בזה יהיה תמה על עצמו, מה ראה על ככה לבוא בדברים חלושים וזרים כאלו, לעקור פשטות השמועה וההלכה ומקרא מלא ונתנו על ציצית הכנף פתיל תכלת:
וביתר דבריו לא ראינו להאריך, כי כבר העירו ג"כ זולתו בהם, ובעזרת הש"י ביארנו היטב במאמרנו השלישי הנקוב בשם עין התכלת המוכן לצאת לאור אי"ה בקרוב שמה ימצא תשובה מספקת לכל דבריו, ויראה כי אין כאן שום מחלוקת בין רש"י ותוס' והרמב"ם ז"ל, לא בחלזון ולא במראה התכלת. ובפרט מה שבא במכתבו מחכמת הקבלה לא אשיב כלל, כי מלבד שלא ניתן לכתוב בכתב מפורש אלא ברמז או מפה לאוזן, זולת זאת, הרי ידוע שאין לבנות ע"ז יסוד לדינא, שכל מקום שחכמת הקבלה סותר ומתנגד לפשטות ההלכה, אחר פשטות ההלכה אנו אזלינן, ועיין בתשובת מהרש"ל (סימן צח). לזאת לא ראינו נחוץ לפלפל בזה עם מע"כ נ"י, ונקוה כי כאשר ישים עינו ולבו על דברינו הנאמרים במאמרנו פתיל תכלת, ועל דברינו במאמר עין התכלת שיצא לאור בקרוב אי"ה, יודה על האמת, אם יש לו קצת לב מבין בחכמת האמת, ויבין כי לקושטא דמילתא מתאימות בה חכמת האמת עם פשטות ההלכה, הנני הדו"ש ומברכו בכוח"ט:
$פרט השלישי
בו ג' סעיפים