בענין הקושיא (פתיל תכלת עמ' מ"ח) דהאיך הוכשר תכלת למלאכת המשכן ולציצית הא איתקש כל התורה לתפילין דבעינן מן המותר בפיך. הקיפוני חבילות תשובות וכולהו ברוקא חדא תפיתו, דלא בעינן מן המותר בפיך אלא בקדושת כתב, כמבואר מלשון רש"י ז"ל במס' שבת (כח:) לעורן עור דפוס שלהם שהכתבים של פרשיות מונחים בו דהאי לאו מלמען תהיה נפקא דהא לאו תורה כתיבא ביה כו' יעו"ש. אכן תמיהני מי לא ידע בכל אלה וכבר תפסו על המג"א בזה בכמה תשובות, אכן הרי המג"א ז"ל דעתו דבכל המצוות בעינן מן המותר בפיך מכח הקישא דתפילין, ודעתו ברורה אצלינו דמפרש ברייתא דרב יוסף (שם) לא הוכשרו כו' מהך הקישא מיתניא, וא"כ אין סתירה כלל מלשון רש"י ז"ל, וכבר נתבאר דעתו ז"ל על נכון בספר מחצית השקל יעו"ש, ואנן במאמרנו הרי מפורש אליבא דמג"א ז"ל קיימינן לתרוצי מילתא דתכלת אליביה ג"כ.
עוד הקשו עלן דגם לפי דברי המג"א הרי מקורו מהר"ן (פ"ג דר"ה), ומבואר מדבריו ז"ל (שם) דדוקא גבי שופר קא בעי למימר דבעינן מן המותר בפיך, דכיון דלזכרון קאתי כלפנים דמי, אבל לא בשאר המצות ומה ענין תכלת שבציצית למצות שופר, והרי בשופר ג"כ נשאר בצ"ע יעו"ש. אכן מלבד דבאמת דעת המג"א ז"ל עצמו עדיפא מדהר"ן ז"ל ופשיטא ליה דבכל המצות בעינן מן המותר בפיך כאמור, וכמו שביאר המחצית השקל ז"ל, אמנם גם לפי הבנתם הרי תכלת שבציצית ג"כ לזכרון קאתי, כדכתיב וראיתם אותו וזכרתם, ותניא (מנחות מג:) מה נשתנה תכלת מכל מיני צבעונין, ופירש"י שיחדו למצוה זו מפני שהתכלת דומה לים וים דומה לרקיע ורקיע לכסא הכבוד, ופירש"י ומכח התכלת מזכיר היושב על הכסא כו' יעו"ש, וכי תימא שאני זכרון דשופר מזכרון דתכלת דזכרון דשופר הוא זכרון למעלה שיעלה זכרון ישראל לפני הקב"ה לטובה כדאמרינן במס' ר"ה (טז.) זכרונות כדי שיעלה זכרוניכם לפני לטובה ובמה בשופר כו' אמר הקב"ה תקעו לפני בשופר של איל כדי שאזכור לכם עקידת יצחק בן אברהם כו' יעו"ש, אבל זכרון דתכלת זכרון דלמטה הוא, שעל ידי הראיה בתכלת זוכרין היושב על הכסא לשוב ולשמור מצותיו. הא בקושטא זכרון דתכלת נמי זכרון למעלה הוא, כדמוכח במס' סוטה (יז.) ובמס' חולין (פט.), דרש רבא בשכר שאמר אברהם אבינו (בראשית י״ח:כ״ז) ואנכי עפר ואפר זכו בניו לשני מצות אפר פרה ועפר סוטה, והא איכא נמי עפר כיסוי הדם התם הכשר מצוה איכא הנאה ליכא, דרש רבא בשכר שאמר אברהם אבינו (שם יד) אם מחוט ועד שרוך נעל זכו בניו לשני מצות חוט של תכלת ורצועה של תפילין, בשלמא רצועה של תפילין דכתיב (דברים כ״ח:י׳) וראו כל עמי הארץ כי שם ה' נקרא עליך, ותניא רבי אליעזר הגדול אומר אלו תפילין שבראש, אלא חוט של תכלת מאי היא. ופירש"י מאי הנאה איכא, ומשני דתניא ר"מ אומר מה נשתנה תכלת כו' מפני שהתכלת דומה לים וים דומה לרקיע ורקיע דומה לכסא הכבוד כו' יעו"ש, וכפי פירש"י במס' מנחות הנ"ל שמכוח התכלת הוא מזכיר היושב על הכסא, אכתי אינו מובן מאי הנאה וקיבול שכר איכא, דהרי הנאת מצוה לא חשיבא ליה הנאה, דמהאי טעמא לא חשיב עפר כיסוי הדם, וכן נמי לא חשיב חוטי ציצית דלבן דלא חשיב אלא מצוה שיש בה הנאה מורגשת וקיבול שכר, כמו שפרש"י (שם) על אפר פרה ועפר סוטה ורצועה של תפילין, אכן רש"י ז"ל במס' חולין (שם) הרגיש בזה ופי' שההנאה וקיבול שכר הוא, שכשהקב"ה מסתכל בכסא הכבוד שלו נזכר במצוה זו שהיא שקולה כנגד כל המצות ע"כ יעו"ש, כלומר ועי"ז מרחם על ישראל ומושיע אותם בזכות שמקיימין את המצות, ותרתי איתנייהו בה במצות תכלת, זכרון דלמטה כמו שפירש"י במס' מנחות (שם), וזכרון דלמעלה כמו שפירש"י במס' חולין (שם), וא"כ להר"ן ז"ל ג"כ מצות תכלת אית לן לדמויי למצות שופר.