במה שכתבנו במאמרנו (שם ע' קמד) ברם אישתמיטתיה ש"ס ירושלמי מפורש במס' כלאים (פ"ט ה"א) תכלת וארגמן ותולעת שני (שמות כ״ה:ד׳), מה תולעת שני דבר שיש בו רוח חיים אף כל דבר שיש בו רוח חיים יעו"ש, הרי דגזה"כ הוא בתכלת דצריך שיבא מבעל חי דוקא, ולא מדומם או צומח יעו"ש, הרחיב מבהיל אחד את לשונו לדבר גבוה, כי שינינו לשון הירושלמי, דבירושלמי לא איתמר כלל הלשון כמו שהבאנו, אלא הכי איתמר [ושני תולעת] מה שני תולעת דבר שיש בו רוח חיים אף כל דבר שיש בו רוח חיים, ואין כוונת הירושלמי ללמוד גז"ש על תכלת וארגמן, רק הירושלמי קאי על שני תולעת לחוד דלאו דוקא בעינן צבע תולעת רק יכול לצבוע בכל דבר שיש בו רוח חיים, וכן פי' הפ"מ שם בביאור דברי הירושלמי, ע"כ השגת המבהיל:
אכן הבל ושקר יפצו פיו וכל הפוסל במומו פוסל, כי אדרבה זה המבהיל שינה בלשון הירושלמי והוסיף [ושני תולעת] מה שני תולעת כו'. ובאמת פסוק ושני תולעת לא נזכר בירושלמי שם כלל, אבל אנחנו לא שנינו כלל בלשון הירושלמי רק שמשגגת המעתיק נחסר בלשונינו תיבת וכו' אחר תכלת וארגמן ותולעת שני, וכן צ"ל בלשונינו תכלת וארגמן ותולעת שני וכו' מה תולעת שני כו', דזה לשון הירושלמי ואת המצנפת שש ואת פארי המגבעות שש ואת מכנסי הבד שש משזר ואת האבנט שש משזר תכלת וארגמן ותולעת שני וכתיב פארי פשתים יהיו על ראשם ומכנסי פשתים יהיו על מתניהם ולא יחגרו ביזע, את דרש שש משש שש מפארי פארי מפארי, מה שני תולעת דבר שיש בו רוח חיים אף כל דבר שיש בו רוח חיים כו' יעו"ש, ואנחנו במאמרנו זנחנו מה שדורש הירושלמי רישיה דקרא, ואת המצנפת שש דדרש שש משש שש מפארי פארי מפארי. כי אינו ענין למאמרנו, ותפסנו רק מה שחוזר הירושלמי למידרש סיפיה דקרא, תכלת וארגמן ותולעת שני מה שני תולעת דבר שיש בו רוח חיים אף כל דבר שיש בו רוח חיים, שזה הוצרכנו להביא במאמרנו, ואין כאן שום שינוי לשון כלל, זולת מה ששנינו קצת שהעתקנו מה תולעת שני, ובירושלמי הנוסחא מה שני תולעת וזה שינוי מועטת, ורגיל ליפול חילוף כזה בירושלמי כי הוא הוא, והדבר מוכיח דעל קרא תכלת וארגמן ותולעת שני דסליק מניה קאי ודרשיה:
אולם מה שלא נמשכנו בזה אחר פי' הפ"מ ז"ל וזה המבהיל חישב שפי' הפ"מ ז"ל היה בהעלם עין מאתנו, הנה זה הוא סכלות ובערות גדול לחשוב כן שנעלם מאתנו פי' הפ"מ במקומו, אכן הוא להיות שבאמת פירושו ז"ל תמוה ולא זכינו לעמוד בו, דמהיכי תיתי לעשות פלוגתא בין הירושלמי לבין התורת כהנים וספרי ושיפלגו מהיפך אל היפך, דמזה עצמו דדרשי בתורת כהנים דבעינן תולעת לעיכובא ידרוש הירושלמי דלא בעינן תולעת דוקא. ועוד לפירושו אינו מובן באמת מאי תלמודיה דירושלמי דלמא תולעת דוקא בעינן, ועוד גוף לשון מה שני תולעת דבר שיש בו רוח חיים אף כל דבר שיש בו רוח חיים, דלהפ"מ ז"ל ללמד על עצמו של שני תולעת קאי, דלאו דוקא תולעת בעינן אלא מכל דבר שיש בו רוח חיים כשר, דחוק ואינו נכון כלל, דודאי משמעות הלשון משמע טפי ומיתפרש דללמד על אחריני קאי בהיקש ומה מצינו שיהיה כתולעת שני, ויגיד עליו ריעו שבלשון הירושלמי (שם) מה צמר שאין לו שם לוויי אף פשתים שאין לו שם לווי, דביאורו ג"כ ללמד על פשתים שיהיה כצמר ולא ללמד על עצמו של צמר, גם הבנתו בברייתא דתו"כ מגומגם אצלנו, ועל כן לא נמשכנו אחר הפ"מ ז"ל, אבל מה שלא הבאנו במאמרנו (שם) דברי הפ"מ ולדחותם, הוא מפני הכבוד, כי אין דרכנו לגנות דברי זולתנו אם לא שההכרח מביא אותנו לידי כך, וכאן לא ראינו הכרח לזה כי סמכנו שכל מי שיעיין בזה ביושר יראה כי דרכינו בביאור הירושלמי הוא דרך סלולה והאמת בעזהש"י, שוב הראוני החברים יצ"ו שכאשר פירושנו כן פי' בפשיטות המר"א פולדא ז"ל בפירושו על הירושלמי:
$פרט השני
קצת ביאורים ותשובות שלא על סדר המאמר פתיל תכלת
ובו ג סעיפים