במה שכתבנו (פתיל תכלת עמ' צז) והנה זה כמה נתקשיתי בענין זה, ושוב מצאתי להפמ"ג ז"ל בפתיחה שנתעורר ג"כ בזה, כי אנו שאין לנו תכלת מהראוי היה לאסור ללבוש בגד בת ארבע כנפות אפילו מצוייצת בחוטי לבן, משום דהוי ליה מבטל מצות עשה של תכלת בידים ועובר במעשה, לא מיבעיא לרבי דתכלת ולבן מעכבין זה את זה ושפיר מקיימין מצות לבן מדאורייתא, מ"מ איך שרי ללבוש טלית בת ארבעה כנפות, נהי דמקיים מצות לבן, מ"מ הא מבטל במעשה בידים מצות תכלת, ומוטב שיעבור על מצות עשה של ציצית בשב ואל תעשה, משיעבור על מצות עשה של תכלת בקום ועשה:
העתיקו לן על זה, מה שכתב חכם אחד במגילת סתרים שלו, לתמוה עלן דבפרמ"ג לא העיר אלא להפוסקים כרבי דתכלת ולבן מעכבין זה את זה, אבל להפוסקים כרבנן דאין מעכבין זה את זה, וכמו דקימ"ל כן להלכה לא העיר הפמ"ג כלל להקשות כן:
ואנו תמיהין, הלא כל מי שיש לו טוב עין לראות רואה בטוב לשוננו שראינו שהערת הפמ"ג ז"ל הוא להסוברים דתכלת ולבן מעכבין זה את זה, ורק שאנו הוספנו וכתבנו לא מיבעיא לרבי כו' אלא אפילו לרבנן כו', ולזה הארכנו לחזק הקושיא גם לרבנן, והבאנו ראיה לזה מהאי דמנחות (כח.) ארבע ציציות מעכבות זו את זו שארבעתן מצוה אחת רבי ישמעאל אומר ארבעתן ארבע מצות, וקא שקיל וטרי עלה הש"ס (שם לז:) מאי בינייהו יעו"ש, ולא קאמר נמי דאיכא בינייהו אי שרי ללבוש טלית בת ארבע כנפות עם שלש ציציות, דלת"ק דמעכבות זו את זו ואין בלבישתו שום קיום מצוה כלל אסור ללבוש דהוי ליה בלבישתו מבטל מצות עשה של ציצית בידים, ולרבי ישמעאל דארבעתן ארבע מצות שרי ללבוש, דכיון דיש בלבישתו קיום מצות עשה מצד שלש ציציות שבה, לא איכפת לן מה דבלבישתו מבטל מ"ע של ציצה הרביעית בידים, אלא ודאי פשיטא ליה להש"ס דגם לרבי ישמעאל אסור ללבוש טלית בת ארבע כנפות עם שלש ציציות, דהגם שיש בלבישתו קיום מצות ציצית מצד שלש ציציות שבה, מ"מ הא הוי ליה מבטל מ"ע בידים לגבי הרביעית, ומוטב שיעבור על מ"ע של ציצית לגמרי בשב ואל תעשה, משיעבור על מ"ע של ציצה הרביעית בקום ועשה כו' יעו"ש. והיינו שעלה על דעתינו דיש לומר לכאורה שהפמ"ג ז"ל בדקדוק נקט הקושיא רק לרבי דתכלת ולבן מעכבין זה את זה ואין שום קיום מצוה דאורייתא בציצית של לבן לחודא, לזה שפיר הקשה היאך לובשין טלית בת ארבע כנפות המצויצת בלבן, הא מבטל מ"ע של ציצית בידים, אבל לרבנן דתכלת ולבן אין מעכבין זה את זה ויש קיום מצוה בהלבן, לא הוי קשיא ליה מידי להפמ"ג ז"ל, איך אנו לובשין טלית בת ארבע כנפות מצויצת בציצית לבנים בלא תכלת, דשפיר עשה של לבן דוחה עשה של תכלת, כמו דעשה דוחה לא תעשה, ועד כאן לא אמרינן דאין עשה דוחה עשה משום מאי אולמיה דהאי עשה מהאי עשה, אלא היכא דחדא עשה מיהו יתקיים כהאי דמס' חולין (קמא.) כגון שנטלה ע"מ לשלח דלאו ליכא עשה הוא דאיכא, וליתי עשה דולקח למטהר ולידחי עשה דשלח, להכי רבי רחמנא תשלח אפילו לדבר מצוה, ופריך עלה מאי אולמיה דהאי עשה דמצורע מעשה דשלוח דתיסק אדעתין דנדחייה יעו"ש, והיינו דכי אמרינן מאי אולמיה ואין עשה דמצורע דוחה לעשה דשלוח הרי יקוים מיהת העשה דשלוח, אבל הכא אי נימא דאין עשה דלבן דוחה עשה דתכלת, הרי לא יקוים שום עשה שפיר אמרינן עשה דוחה עשה, ויקוים עכ"פ עשה דלבן, ולזה הבאנו ראיה מהאי דמנחות (שם) דגם בכה"ג לא אמרינן אתי עשה ודחי עשה, אלא מוטב שיהיה יושב ובטל ולא יקיים כלל משיקיים עשה מצד אחד ויעבור ויבטל עשה בידים מצד אחד. ועל כרחך דהפמ"ג ז"ל לאו בדווקא נקט הערתו אליבא דרבי, ורק משום דמיירי התם מקמי הכי לבעה"מ ז"ל דפוסק הלכה כרבי נקט להעיר אליביה, אבל בקושטא שייך הערתו נמי לדידן וצריכין לבא למה שביארנו:
אמנם מה שהעתיקו לן ממגילת סתרים שלו לדחות ראייתנו, ראינו להעתיק לשונו ממש, להיותו מפורסם לגברא רבה, וזה לשונו: לא הבינותי, מה שהביא ראיה מרבי ישמעאל, דבשלמא התם שפיר אמרינן לרבי ישמעאל אף דסבירא ליה ארבעתן ארבע מצות, מ"מ לא הותר לו ללבוש טלית בג' ציצית, דזה ידוע ומבואר דציצית אינה חובה בכל יום כמו תפילין כמבואר מנחות (דף מא) גבי מלאכא דרב קטינא, ע"ש בתוס' וברמב"ם פ"ג ה"א, רק המצוה כשמתעטף בטלית בת ד' כנפות מחויב להטיל ציצית ואם לאו אסור להיות לבוש בו, וא"כ נמי לדידן בהטיל ג' ציצית, האיסור כדקיימא קיימא, א"כ לרבי ישמעאל מה לי אם ארבעתן ארבע מצות או מצוה אחת, סוף סוף אמרה תורה כל זמן שלא תטיל הד' ציצית לא הותר לו הטלית והשלשה מצות שמקיים לרבי ישמעאל אין חובה לו לקיים, וא"כ אין צריכין כאן לסברתו וזה פשוט, ועתה נחזור לדידן דקי"ל כרבנן דתכלת ולבן אין מעכבין, אין הפי' דלא הותר ללבוש בלי השנים רק מ"מ מצוה אחת מהן קיים, ונפקא מינה לענין כלאים או לענין שבת כמו בגמ' שם לגבי רבי ישמעאל כמו שהבין המחבר, זה אינו, כיון דנתבאר דציצית אינו מצוה שבחובה, רק חובה להטלית להיותו מותרת, וכיון שאמרו אין מעכבין, א"כ ברור דבחד לבד הטלית מותרת ללובשו היתר גמור מה"ת, ואם תאמר דעדיין אסור ללובשו מעכב ומעכב הוא מן התורה דגם רבי ישמעאל לא נחלק בזה על הת"ק במה שאמר ארבע ציצית מעכבין זה את זה, וכ"כ בס' ק"א והראיה שהביא לא ידעתי כוונתו, דאדרבה דא"כ גם כאן בפלוגתא דרבי וחכמים הול"ל מאי בינייהו ולתרוצי כמו התם, אלא הדבר פשוט דלחכמים היתר גמור הוא ללבוש הטלית בחד לבד, בפרט למה שכתב הרמב"ם דתכלת ולבן מצוה אחת היא, ומודינא דגם לחכמים בהטיל לבן ויש לו תכלת ואינו מטיל עובר על מצות עשה מה שמוטל עליו להטיל תכלת בבגדו, אבל אין ענין כלל לאסור הבגד בשביל זה, כיון שכבר הטיל ואין מעכב לענין התרת הטלית כמש"ל, ורק אע"פ שמותר מן התורה הטלית, מ"מ מצות תכלת מוטל עליו לקיים ביש לו, ואם אין לו לא הוטל עליו כלל כמו כל המצות שחובו ביש לו הדבר כמו קן צפור ומעשר בהמה עכ"ל.
ואם כי לשונו מוזר לא תואר ולא הדר לו, אכן כוונתו מבוארת, שבא לדחות דברינו במה שהניח שתי הנחות א' שמצות ציצית אינה מצוה שבחובה לומר שמוטל על האדם לקיימה, אלא היא מצוה שברשות שאם בא להתעטף בטלית בת ארבע כנפות מחוייב לעשות ציצית, ב' שיש איסור על טלית בת ארבע כנפות שאסור ללבוש טלית בת ארבע כנפות, ורק שניתרת על ידי שמטיל בה ציצית בכנפיה כמו בהמה וחיה דניתרת בשחיטה, ובזה בא לומר הגם דקושטא קאי כמו שהוכחנו, דמדלא קאמר הש"ס אפלוגתא דת"ק ורבי ישמעאל איכא בינייהו למילבש טלית בת ארבע כנפות בשלש ציצית, שמע מינה דאפילו לרבי ישמעאל דארבעתן ארבע מצות נמי אסור למילבש טלית בת ארבע כנפות בשלש ציצית, אבל לאו מטעמא דאמרן, משום דהוי ליה מבטל מצות עשה בידים לגבי ציצה הרביעית, דתידוק מינה דהוא הדין לתכלת ולבן אע"ג דאין מעכבין זה את זה, מ"מ יהיה אסור למילבש טלית בת ארבע כנפות אע"ג דמצוייץ בלבן, משום דהוי ליה מבטל מצות עשה בידים לגבי תכלת, דהא לא הוי איכפת לן, אלא היינו טעמא דאסור למילבש טלית בת ארבע כנפות בשלש ציציות אפילו לרבי ישמעאל, משום דאיסורא רביע עלה דטלית בת ארבע כנפות שאסורה בלבישה, והגם שהטיל בה שלש ציציות עדיין באיסורא קיימא, ואינה ניתרת אלא בארבע ציציות, ואין לומר דליתי שלשה עשין דשלש ציציות שבה ולידחי לאיסור לבישת טלית בת ארבע כנפות, וכדקיי"ל עשה דוחה לא תעשה, דזה אינו, דאימת אמרינן עשה דוחה לא תעשה, הני מילי עשה שבחובה, אבל עשה שברשות לא אלים למידחי, לא לילבש ולא יתחייב, אבל אם לא היה רביע איסור מיוחד על לבישת ארבע כנפות, ורק משום מצות ציצית דהוי ליה מבטל בידים מצות עשה לגבי ציצה הרביעית,לא הוי איכפת לן משום דחיוב מצות ציצית אינו אלא כמצות קן צפור ומעשר בהמה, דאינו מחויב בהמצוה אלא ביש לו, אבל באין לו לא רמיא עליה ואינו מחויב כלל, וממילא דאין לדון כלל מהך דאסור למילבש טלית בת ארבע בשלש ציצית אפילו לרבי ישמעאל למיתסר נמי טלית המצוייץ בארבע ציצית של לבן בלא תכלת אפילו לרבנן דתכלת ולבן אין מעכבין זה את זה, דהא כדאיתא והא כדאיתא, טלית בת ארבע בשלש ציצית אסורה, משום דאיסור לבישת טלית בת ארבע רביע עלה, ואינה ניתרת מאיסורה אלא בארבע ציצית כנ"ל, אבל טלית בת ארבע המצוייצת בארבע כנפותיה בציצית של לבן, כבר אזיל ליה האיסור לבישה מהטלית שהרי מצוייצת היא בארבע ציצית, ורק שחסר בה מצות תכלת, וכיון דאין לו לא רמיא חיובא עליו כלל, ואין בזה משום מבטל מ"ע בידים כלל, כיון דאינו מחויב כלל באין לו, דאלו למה שכתבנו דחסרון התכלת מעכבתו מללבוש הטלית משום דמבטל מ"ע בידים, א"כ מאי האי דקתני לרבנן תכלת ולבן אין מעכבין זה את זה, הא מעכב ומעכב הוא.
והגם דכהאי גוונא קתני ארבע ציציות מעכבות זו את זו שארבעתן מצוה אחת רבי ישמעאל אומר ארבעתן ארבע מצות, והרי התם ודאי חסרון ציצה אחת מעכבתו מללבוש הטלית אפילו לרבי ישמעאל כדאמרן, ומ"מ פליג אדת"ק וקאמר אין מעכבות זו את זו שארבעתן ארבע מצות, אלא על כרחך דמעכבות ואין מעכבות למצותן קאמר, אי חשיב קיום מצוה בחדא בלא חבריה, וא"כ הכי נמי הכא גבי תכלת ולבן אין מעכבין זה את זה למצותן קאמר, דבכל חד לחודיה איכא קיום מצוה, ונפקא מינה לענין כלאים או שבת כדאמר גמרא התם גבי ארבע ציציות, הא לאו מילתא היא, דודאי כיון שמעכבתו מללבוש הטלית, מעכב ומעכב הוא, ולא שייך כלל למיתני אין מעכבין, ובקושטא בפלוגתא דת"ק ורבי ישמעאל בארבע ציציות לא קתני רבי ישמעאל אומר אין מעכבות זו את זו, אלא רבי ישמעאל אומר ארבעתן ארבע מצות, וכמו שביאר ספר ק"א דרבי ישמעאל לא פליג אדת"ק, אלא במה דקאמר שארבעתן מצוה אחת, וקאמר איהו ארבעתן ארבע מצות, אבל ארישא דמילתיה דת"ק דארבע ציציות מעכבות זו את זו לא פליג, דהא לרבי ישמעאל נמי ציצה אחת מעכבתו מללבוש הטלית כדאמרן, אבל הכא בתכלת ולבן דקתני אין מעכבין זה את זה, ודאי דמותר ללבוש הטלית, דבחד לחודיה ניתר האיסור הרביע על טלית בת ארבע או בתכלת או בלבן, ונהי דכי אית ליה תרווייהו ולא רמי אלא חדא, עובר ומבטל מ"ע, אבל כי לית ליה, ליכא חיוב מצוה עליו כלל, והיינו דעל פלוגתא דת"ק ורבי ישמעאל קא בעי הש"ס, מאי בינייהו ואפלוגתייהו דרבי וחכמים בתכלת ולבן לא קא בעי מאי בינייהו, משום דפשיטא דללבוש טלית בת ארבע בתכלת לחודא או בלבן לחודא איכא בינייהו, דלרבי דמעכבין זה את זה לא הותר איסור לבישת טלית בת ארבע בחדא מנייהו, ולרבנן דאין מעכבין זה את זה, בחדא מינייהו, הותר האיסור לבישה הרביע על טלית בת ארבע, זה הוא תוכן כוונתו, אלא דפומיה הוא דכאיב ליה ולא יכול להוציא דעתו דיעה קלישתא מן הכח אל הפועל, וגמגם בלשונו לישנא קלילא:
אמנם כל דבריו אינם אלא דברי רוח ואינו אלא מן המתמיהין, כי ראשית דבריו דמצות ציצית אינה מצוה שבחובה, אם כי כנים הדברים וכן הוא סברת התוס' בכמה דוכתי, עד שאנו תמיהים היאך לא הרגיש דלא חדית לן מידי, שהרי על כרחך כל הערת הפמ"ג ז"ל והערתנו לא אזלא, אלא לפי צד זה דמצות ציצית אינה מצוה שבחובה, ורק הלבישה גורם חיוב המצוה, ושפיר העירונו דמוטב שלא ילבש ואינו עובר כלל משילבש ויהיה מבטל בידים מ"ע של תכלת, אבל אם נאמר דמצות ציצית הוא מצוה שבחובה ורמיא על האדם, א"כ אין התחלה להערתנו כלל, שהרי בהלבישה אינו מוסיף כלל בביטול המ"ע של ציצית, ומה ירויח במה שלא ילבש הרי בין כך ובין כך הוא מבטל המ"ע, ואדרבה בלבישתו מרויח עכ"פ קיום המ"ע של לבן, ואין לומר דקודם הלבישה הוא מבטל בשב ואל תעשה ובלבישתו מבטל בקום ועשה, הא לאו מילתא היא, דכיון שאין הביטול נמשך ממעשה הלבישה, לא הוי כלל מבטל בקום ועשה, אלא על כרחך דאנן נמי קיימינן בהאי סברא דציצית אינה מצוה שבחובה ולא חדית לן מידי:
אכן ממקום שבא, מהאי דמנחות (מא.) גבי מלאכא דרב קטינא ומדברי התוס' (שם) אין זה מבואר כלל, ועיין במהרש"א (שם), ולפי ההגהות שבגליון (שם) שמגיהים בדברי התוס' אדרבה איכא למישמע, דלמאי דקי"ל ציצית חובת גברא הוי ציצית מצוה שבחובה יעו"ש, ויותר מבואר היה לו להביא מדברי התוס' (שם מד. סוד"ה טלית) יעו"ש, אלא שאנו רואין שזה הכותב כל העולם דומה לפניו כמישור שכותב דבר בפשיטות, מה שבאמת יש לעיין בזה הרבה, עיין קידושין (לג:) איזה מ"ע שהזמן גרמא ובתוס' (שם) ובמנחות (מג:) רב יהודה רמי תכילתא כו' יעו"ש, ועיין מנחות (ה:) אטו ציצית צורך הדיוט מצוה הוא, ועיין ברכות (יד:) לפי גי' מנורת המאור, אמר עולא כל הקורא ק"ש בלא ציצית כו', וכן הוא בצוואת רבי אליעזר הגדול ובזוה"ק בתלת דוכתא, ועיין ירושלמי פאה (פ"א ה"א) סוכה לולב שופר ותפילין וציצית אם יש לך כו' יעו"ש, ועיין סוכה (מב.), ועיין שבת (כז:) ובתוס' (שם), וע"ע (שם לב:) בעון ציצית כו' ובתוס' ישנים (שם), וע"ע (שם קלא. קלב:), ועיין ערכין (ב:) ובתוס' (שם), ועיין כתובות (מ.) ובתוס' (שם), ועיין יבמות (צ:) ובתוס' (שם), ועיין מדרש ויקרא רבה (פרשה לב) מה המה המכות אשר הכיתי בית מאהבי על שהטלתי תכלת [בעוה"ר נתקיים זה גם בימינו] ועיין ר"ן במס' שבת (קמט.) יעו"ש, והמעיין היטב ברמיזות הני סוגיות שרמזנו יראה ויבין שאין זה דבר פשוט כל כך, ויש סברות נוטות לכאן ולכאן, והיותר מתמיה דבדברי הרמב"ם ז"ל סוף ה' ציצית, מבואר להדיא בלשונו, שמצות ציצית אינה מצות עשה שבחובה, שכתב וז"ל היאך חיוב מצות הציצית אם יתכסה אדם בטלית הראוי לציצית יטיל לה ציצית ואחר כך יתכסה בה, ואם נתכסה בלא ציצית הרי ביטל מ"ע, אבל כל זמן שלא יתכסה בהן אלא מקופלין ומונחים פטורין מן הציצית, שאין הציצית חובת הטלית אלא חובת האיש שיש לו טלית, אע"פ שאין אדם מחויב לקנות לו טלית ולהתעטף בה כדי שיעשה בה ציצית, אין ראוי לאדם חסיד שיפטור עצמו ממצוה זו, אלא לעולם ישתדל להיות עטוף בכסות המחויבת בציצית כדי לקיים מצוה זו, ובשעת התפלה יש להזהר ביותר עכ"ל. ואלו מדבריו ז"ל בה' שבועות (פ"ה הי"ח) מבואר להדיא שהיא מצוה שבחובה, שהרי כתב וז"ל, נשבע שלא יאכל מצה שנה או שתים אסור לאכול מצה בליל פסח, לפי ששבועתו בכולל וכן כיוצא בזה כגון שנשבע שלא ישב בצל סוכה לעולם, או שלא יעלה עליו בגד שנה או שנתים כו', יעו"ש ברדב"ז וכסף משנה ומרכבת המשנה שנדחקו הרבה בזה, והמובחר שבתירוציהם ז"ל עכ"פ דחוק מאד להעמיס בלשון הרמב"ם ז"ל (שם פ"א ה"ו), שכתב להדיא נשבע לבטל את המצוה כיצד כגון שנשבע שלא יתעטף בציצית יעו"ש, ובענינו הארכנו בכל זה בקונטרס מיוחד לא עת האסף פה.
והמורם מדברינו שם בקיצור, דודאי עיקר מצות ציצית אינה מצוה שבחובה, אלא מיתלי תלי חיובה בלבישת הבגד, או שמתחיל החיוב תיכף עם הלבישה, או שמתחיל החיוב אחר הלבישה, לכל מר כדאית ליה, אבל קודם הלבישה ודאי לכולי עלמא לא חל חיובא דציצית אגברא, מיהו מצוה בפני עצמה איכא, דרמיא אגברא להביא עצמו בשום פעם לידי חיוב מצוה זו, והוא מהאי דמנחות (מד.) כל שאין לו ציצית בבגדו עובר בחמשה עשה יעו"ש, ופי' הרמב"ם (בספר המצות שרש ט) שאלו החמשה עשה המה א' ונתנו על ציצית הכנף. ב' ועשו להם ציצית. ג' והיה לכם לציצית. ד' גדילים תעשה לך. ה' על ארבע כנפות כסותך. והרשב"ץ בזוהר הרקיע (עשה כ) תמה עליו, דאין זה נראה כלל, לפי שכל הפסוק אינו אלא מצוה אחת גדילים תעשה לך על ארבע כנפות כסותך, וסוף הפסוק בא ליחד מקום הציצית ומה עשה יש בו ולזה כתב שהעשה החמישית היא וראיתם אותו כמו שפירש"י (שם), ועפ"ז תמה למה לא מנה הר"מ ז"ל הראיה מצוה באפי נפשה בתרי"ג מצות, שהלבישה מעשה אחת והראיה מעשה אחרת, וכמו שמנה הסמ"ק להסתכל בציצית יעו"ש. אמנם דעת הרמב"ם נראה ברור, דסובר דוראיתם אותו הוא טעם המצוה, כמו שאמרו ראיה מביא לידי זכירה כו', יעו"ש שהוא טעם על צורך התכלת, וכבר כייל לן הרמב"ם ז"ל בשורש חמישי שאין למנות טעם המצוה מצוה באפי נפשה, להכי מפרש שהחמישית היא על ארבע כנפות כסותך, והיינו מדלא כתיב על ארבע כנפות הכסות או הבגד אשר תכסה בה וכתיב כסותך, על כרחך דקרא אתא לחייב לייחד לו טלית של חובה להתעטף בה על כל פנים שחיוב הוא על האדם להביא עצמו לידי חיוב מצות ציצית:
ומיושב בזה תמיהת התוס' במס' קדושין (לג.) היכי חשיב ציצית מ"ע שהזמן גרמא, אפילו למ"ד חובת גברא הוא, שהרי כשם שכסות לילה פטור כשהוא לובש ביום, הכי נמי כסות יום חייב כשלובש בלילה. ואר"י כיון שחיובו תלוי במה שזמן גורם לבישתה ביום, יש לה ליחשב זמן גרמא, שזמן לבישתה גורם החיוב ע"כ, ובאמת גם במקומה במס' קדושין בענין הז"ג היא סברא דקה מאד ודחוק להבין, וכ"ש שאין סברתו מספקת כלל בהאי דמס' מנחות (מג.) דלמ"ד מצות עשה שהז"ג הויא מברך כל צפרא וצפרא משום דמפסקי לילות מימים, וזה תמוה מאד, דמאי הפרש בין לילה להיום, הרי כשם שכסות לילה פטורה ביום הכי נמי כסות יום חייבת בלילה, וא"כ בין לילה ובין יום חייבים בכסות יום ופטורים בכסות לילה, ואין שום הפסק במצוה זו בין שעה של יום לשעה של לילה ולא הוי לן לברך רק כל זמן שמתעטף בהן ולא כל צפרא וצפרא מבלי עיטוף חדש. אבל לפי מה שנתבאר, דהגם דעיקר מצות ציצית אינה מצוה שבחובה, מיהו מצוה באפי נפשה איכא, דרמיא עליה דאדם להביא עצמו בשום פעם לידי חיוב מצוה זו, שפיר דמצד זה הוי מצות ציצית מ"ע שהז"ג דהא ודאי לא רמיא עליה המצוה להביא עצמו לידי חיוב ציצית אלא ביממא, דהיינו שיתעטף בכסות יום שיתחייב בציצית. אבל בלילה ודאי לא רמיא עליה תורה חיובא שיתעטף בכסות יום בלילה, דדרכיה דרכי נועם כתיב, ומצד זה יש למצוה זאת הפסק בלילה כלפי יום, שביום יש עליו מצוה להביא עצמו לידי חיוב מצות ציצית, ולא בלילה ועיין בחידושנו לירושלמי ברכות:
ומעתה שפיר כתב הרמב"ם ז"ל בה' שבועות הנ"ל, שהנשבע שלא יתעטף בציצית הוי נשבע לבטל את המצוה, ואינו חל אלא בכולל שלא יעלה עליו בגד כו':
אלא דאכתי צריך ביאור, שהרי מדברי הרמב"ם ז"ל שבסוף ה' ציצית הנ"ל מבואר לכאורה שאין שום חיוב מצוה כלל על האדם להביא עצמו לידי חיוב מצות ציצית אלא מצד מידת חסידות, שהרי כתב אעפ"י שאין אדם מחויב לקנות לו טלית ולהתעטף בה כדי שיעשה בה ציצית, אין ראוי לאדם חסיד שיפטור עצמו ממצוה זו, אלא לעולם ישתדל להיות עטוף בכסות המחויבת בציצית כדי לקיים מצוה זו, ובשעת התפלה יש להזהר ביותר ע"כ. אמנם באמת בלאו הכי הנה מרן הקדוש הכסף משנה ז"ל הביא מקור לדברי הרמב"ם ז"ל, מהאי דמנחות (מא.) דאמר ליה מלאכא לרב קטינא. קטינא קטינא סדינא בקייטא וסרבלא בסיתוא, ציצית מה תהא עליה כו', טצדקי למיפטר נפשך מציצית יעו"ש. ותמוה כמו שתמה במעשה רוקח, דמ"ש דנקט אדם חסיד הרי הך דאמר מלאכא טצדקי למיפטר נפשך מציצית, לכל אדם נאמר ולא לת"ח וחסיד דוקא. גם יש לדקדק בלשון הרמב"ם ז"ל שכתב דין זה, אחר שהקדים שאין הציצית חובת הטלית אלא חובת גברא, דמשמע מהצעת לשונו שאם היה חובת טלית הוי טפי עשה דחובה, ממה כשהוא חובת גברא. ובאמת הדבר להיפוך וכמבואר מדברי התוס' במנחות (שם ד"ה ענשיתו וד"ה הכי) יעו"ש, גם לשון לעולם אינו מדוקדק:
ובעניותין נראה דמקור דברי הרמב"ם ז"ל, הוא מהאי דמס' שבת (קיח:) אביך במה זהיר טפי א"ל בציצית, יומא חד הוה קא סליק בדרגא איפסוק ליה חוטא ולא נחית ואתא כמה דלא רמי יעו"ש, ובזה יתבאר הצעת לשונו של הרמב"ם ז"ל על נכון, דודאי מצוה רמיא עליה דגברא להביא עצמו לידי חיוב מצות ציצית בשום פעם, אלא כיון דלא קביע ליה זימניה שיהיה מחויב תמיד להביא עצמו לידי חיוב מצות ציצית, ודאי סגי במה שמביא עצמו לידי חיוב פעם אחת בשנה או בחודש או בשבוע או ביום, ולא תמיד בכל שעתא ושעתא, כדמצינו בכמה וכמה חובות גברא שאין קבוע להם זמן, ואין חיובם בתמידית, כתפילין וזכירת מצרים וברכת כהנים ונטילת לולב שיוצא ידי מצותן בפעם אחת ביום, וכן תלמוד תורה שנאמר בה יומם ולילה, קי"ל במס' נדרים (ט.) דאי בעי פטר נפשיה בק"ש שחרית וערבית יעו"ש. ויש ג"כ מצות חובת גברא שיוצא ידי חובתו בפעם אחת בשנה כזכירת מחית עמלק ומחצית השקל וכדומה, אע"ג דלא קביע להו זמן והא דאמרינן במס' שבת (קלא. ושם) על ציצית ומזוזה אמר רב יוסף לפי שאין קבוע להם זמן, אמר ליה אביי אדרבה מדאין קבוע להם זמן כל שעתא ושעתא זמניה הוא יעו"ש, היינו למ"ד ציצית חובת טלית, וכדפירש"י (שם: ד"ה כל שעתא זמניה הוא), וכיון שיש לו טלית בכל יום שמשהה בלא ציצית עובר בעשה ואפילו מונחת בקופסא, הלכך כל יומא רמיא מצותיה עליה ע"כ, והיינו כנ"ל, דלמ"ד חובת גברא לא שייך כלל לומר, מדלא קבוע לו זמן כל שעתא זמניה, להכי בדקדוק נקט רש"י ז"ל לפרש למ"ד חובת טלית. ומעתה כך הוא הצעת לשונו של הרמב"ם ז"ל, אחר שהקדים שאין הציצית חובת טלית אלא חובת גברא, אם כן לא רמיא עליה מן התורה המצוה להביא עצמו לידי חיוב מצות ציצית תמיד שיהיה מעוטף בקביעות בטלית של חובה, אלא במה שמביא עצמו לידי חיוב מצות ציצית פעם אחת בשנה סגי כנ"ל. סיים עלה וכתב דאעפ"י שאין מחויב לקנות טלית מיוחד לכך ולהתעטף בו בקביעות, אלא כל אימת דבעי יוכל לצאת ידי חובת מצוה זו שיביא עצמו לידי חיוב מצות ציצית פעם אחת בשנה או בחודש, מכל מקום אין ראוי לאדם חסיד שיפטור עצמו ממצוה זו מלקיימה בתדירות, אלא ישתדל שיהא עטוף לעולם, פי' בכל שעה מבלי הפסק, כדאשכחן ברבה אבוה דרב יוסף שהיה זהיר כל כך במצות ציצית עד דיומא חד איפסק ליה חוטא, ולא קא נחית עד דרמי ליה, שלא היה רוצה לילך ד' אמות בלא ציצית, וזה שדקדק הרמב"ם ז"ל אדם חסיד, דמצד הדין ודאי סגי במה שמביא עצמו לידי חיוב מצות ציצית פעם אחת בשנה, וכדמשמע באמת מדקדוק לישניה דמלאכא דאמר ליה לרב קטינא סדינא בקייטא סרבלא בסיתוא ציצית מה תהא עליה, דהיינו שעובר עליו היקף השנה כולה בלא ציצית, והארכנו בכל זה טובא בקונטרס וכאן לקצר אנו צריכין, עכ"פ הנך רואה שזה החכם הכותב דילג על ההרים ולא חלי ולא הרגיש כלל:
אולם הנחתו השניה, דלבר מניה דביטל מ"ע של ציצית יש איסור על טלית בת ארבע כנפות שאסור ללבוש טלית בת ארבע כנפות ורק שניתרת על ידי שמטיל בה ציצית בכנפיה. הנה אם לא ראינו לא היינו מאמינים שיצא זה מפי אדם מוחזק קצת ליודע ספר, כי יאמר נא היכן כתיב איסור זה ומה שמו של זה האיסור כי נדע, ואם על הבעל המאור ז"ל שלדעתו ז"ל אין אנו מקיימין מצות ציצית בזה"ז אלא מדרבנן, הרעיש הרמב"ן ז"ל, וכתב יראנו היכן תקנו חכמים זו התקנה, ק"ו בן בנו של ק"ו שאין ראוי לו לאדם לברוא רקיע שוא, לבדות איסור מלבו מה שלא כתוב בספר התורה. ואנו בעניינו אחרי היגיעה לא מצאנו שום שם איסור בלבישת ארבע כנפות זולת משום מבטל מ"ע של ציצית. ולמר דחיוב הציצית מתחיל עם הלבישה, מתחיל איסור הביטול מ"ע עם הלבישה. ולמר דחיוב הציצית מתחיל אחר הלבישה, מתחיל ג"כ איסור הביטול מ"ע אחר הלבישה. אבל שיהיה שם איסור בפני עצמו עוד קודם הלבישה שאסור ללבוש טלית בת ארבע כנפות אינו כתוב בתורה. ולא אמרה ולא יאמרה אדם מעולם. ובזה כבר נפלו כל דבריו, דהרי מצד איסור ביטול מ"ע כך הוא מבטל מ"ע בחסרון התכלת, כמו שמבטל מ"ע לרבי ישמעאל בחסרון ציצה הרביעית, ושפיר הביאנו ראיה מדברי ישמעאל לדידן:
אמנם מה דקאתי עלה, לחלק בין תכלת ולבן לדידן לארבע ציציות לדרבי ישמעאל, דגבי תכלת ולבן לדידן קאמרינן דאין מעכבין זה את זה, ואלו התם בארבע ציציות לא קתני אלא רבי ישמעאל אומר ארבעתן ארבע מצות, ומייתי בשם ספר ק"א דדייק מינה, דרבי ישמעאל לא פליג כלל אמה דקאמר מעכבות זו את זו, אלא על מה דקאמר שארבעתן מצוה אחת הנה אם כוונתו על ספר קרבן אהרן שעל התורת כהנים אין עדותו מכוונת, שלא נמצא זאת בשום מקום בספר קרבן אהרן כפי מיעוט זכרוננו, ואולי כוונתו על ספר אחר מספרי האחרונים אשר לא נודע לנו אין אחריותו עלינו, אכן בעניותין זה הכותב לא הבין את דברי בעל הספר ההוא. כי באמת גם אנו בעניותין בחידושינו למס' מנחות דקדקנו כן, דלשון מעכבות זו את זו שבלשון ת"ק כולל הן שמעכבות זו את זו למצותן דכל חדא ציצה בלא צירוף כולן לא חשיב מצוה כלל. והן שמעכבות זו את זו בלבישת הטלית משום ביטול מ"ע. ורבי ישמעאל דפליג וקאמר ארבעתן ארבע מצות, ולא קאמר להדיא אין מעכבות זו את זו שארבעתן ארבע מצות, מזה הוכיח הש"ס דלרבי ישמעאל נמי מעכבות זו את זו בלבישת הטלית משום ביטול מ"ע, ולהכי קא בעי מאי בינייהו, ומשני לה דנפקא מינה לענין כלאים או שבת, והיינו דבקושטא יש בכח מאמר רבי ישמעאל ארבעתן ארבע מצות דפליג נמי אריש דברי ת"ק דקאמר מעכבות זו את זו למצותן וקאמר איהו דלמצותן אין מעכבות זו את זו שארבעתן ארבע מצות, אלא דשכל את לישניה ולא קאמר להדיא אין מעכבות זו את זו לאורויי לן דבלבישת הטלית משום ביטול מ"ע מעכבות זו את זו. ומעתה שפיר קאמרינן בתכלת ולבן לדידן שאין מעכבין זה את זה, דהיינו למצותן, הגם שמעכבין בלבישת הטלית משום ביטול מ"ע. והכא בתכלת וציצית לא מצי למיתני לשון פלוגתייהו וחכמים אומרים שתי מצות הן, דדוקא כל חדא וחדא באפי נפשה מצוה באפי נפשה היא, אבל תרווייהו יחד לכולי עלמא מצוה אחת היא כמו שביאר הרמב"ם ז"ל:
ומה שהעיר על דברינו, למה לא קא בעי הש"ס על פלוגתייהו דרבי וחכמים גבי תכלת ולבן מאי בינייהו, כמו דבעי אפלוגתייהו דת"ק ורבי ישמעאל, לא ידענא האי מאי קושיא, והאי מאי תיובתא, למה ליה להש"ס למיכפל השקלא וטריא תרי זימנא, אדרבה מצינו לגדולי המפרשים ז"ל שנדחקו על פי רוב לפרש על השנות שקלי וטריא בש"ס תרי זימנא, אבל למיזל בתר איפכא לאקשויי דליכפל השקלי וטריא, הא לא שמענו:
והנה בעיקר הערת הפרי מגדים ז"ל והערתנו כבר נתיישב במאמרנו. ובחידושינו הארכנו בה בעוד דרכים נכונים בישוב הערתנו, אולם כל הדרכים אינם מועילים, אלא כשלא היה לנו תכלת, אבל עכשיו מאחר שזכינו לתכלת ודאי יש איסור ביטול מ"ע על הלובש טלית בת ארבע כנפות המצוייץ בלבן בלא תכלת:
והודאת בעל דין כמאה עדים דמי, שזה הכותב בעצמו הודה בפה מלא, וכתב ומודינא דגם לחכמים בהטיל לבן ויש לו תכלת ואינו מטיל עובר על מצות עשה מה שמוטל עליו להטיל תכלת בבגדו ע"כ, ואם כן אם יש קצת יראת שמים בלבו, איך לא יחוש מאיסור ביטול מ"ע. שאם אינו חש להיות עשה טוב לקיים מצות בוראו [אשר באמת אותו החכם הכותב אינו חשוד ח"ו בכך בעינינו] כמו ששמענו מתנצלים עצמן, באמרם לא חסר לנו מצות אנו מספיקין עצמינו ודי לנו בסבל עול המצוות העמוס עלינו מכבר [אוי לנו שכך עלתה בימינו שבפה מלא בלא בושה אומרים שהמצות כבדות עליהם] אבל עכ"פ יש לו לחוש לסור מרע מלעשות איסור בביטול מ"ע בידים.
ומלבד מה שכבר ביארנו בהלכה ברורה שאין שום ספק כלל, אלא שזה הוא התכלת שצותה עליו התורה, הרי אפילו אם יתעקש וירמה עצמו להטיל ספק בלבו ג"כ מחויב להטיל זה התכלת בטליתו, מלבד שיש לחוש לקיים המצוה מספק כמו שביארנו ועוד יתבאר בזה בעזהש"י. הרי מלבד זה יש בזה ספק איסור ביטול מצות עשה בידים וספק איסור לכולי עלמא הוא לחומרא: