במה שכתבנו (פתיל תכלת פרט החמישי עמ' צו) דלפי מה דחדית לן השאגת אריה ז"ל דטומטום ואנדרוגינוס פטורים בסדין אפילו מציצית דלבן, דכיון דאינם ראוים לתכלת משום איסור כלאים, פטורים נמי מלבן מד"ת, דאע"ג דאין מעכבין זה את זה, מיהא ראוי לתכלת בעינן וכל שאינו ראוי לבילה בילה מעכבת בו. לפי זה יש לדון כיון שאין לנו תכלת מלבן נמי פטורים מן התורה, דאע"ג דתכלת אינו מעכב מיהו ראוי לבילה בעינן, וכיון שאין לנו הוי אינו ראוי לבילה דבילה מעכבת בו יעו"ש, ולכאורה אין זה ענין כלל לאינו ראוי לבילה, דכלהו דוכתא דאשכחן בש"ס אינו ראוי לבילה, היינו או שאינו ראוי מצד הטבע, כהאי דמנחות (יח: קג:) ששים ואחד אין נבללים, ובמס' נדרים (עג.) דרש אינו מיפר נדרי אשתו וראוי לשמיעה בעינן, וביבמות (קד:) אלם ואלמת שחלצו חליצתן פסולה לפי שאינו באמר ואמרה, ובקידושין (כה.) בית הסתרים שלא היה ראוי לביאת מים שעת טבילה, ועיין תוס' פסחים (צד: ד"ה ואין דרך רחוקה), או שאינו ראוי מצד הדין כהאי דב"ב (פא:) אינו ראוי לקריאה משום דמיחזי כשיקרא כו', וכן במכות (יח.) בהפריש בכורים קודם לחג ועבר עליהם החג ירקבו דלא מצי למקרי עליהן, ובמס' חולין (פג:) דכיסוי הדם אינו נוהג במוקדשין משום דלא אפשר ליתן עפר למטה יעו"ש, אבל כל שראוי מצד הדין ומצד הטבע רק משום שאין לו לא אשכחן, אלא דהוי דיחוי במס' זבחים (לד:) לענין שעיר המשתלח כשאין לו יעו"ש בפירש"י ז"ל, אבל הא לא אשכחן שיהא מקרי אינו ראוי משום שאין לו, והרי כל הני מילי דקתני להו במנחות בהקומץ ובהתכלת אי מעכבין זא"ז או לא, באין לו מיירי, כדאמרינן התם (כז.) לא שנו אלא שאין לו ויעו"ש (מט:) אלא פשיטא דלית ליה, אלמא דאין לו לא מקרי אינו ראוי. אכן סברתינו במאמרנו (שם) הוא לחלק בין אין לו לבדו, לבין אין לו ולכל העולם במציאות כלל. דדוקא אין לו לבדו שהוא דבר הבא במקרה הוא דהוי בכלל ראוי, שהרי חזי לאצטרופי בכל שעה שישיג ידו להשיגו. אבל כשאינו במציאות לכל העולם כלל, נראה ודאי דאינו ראוי מקרי, והוא כ"ש ממה שאיתא בגירסת הרי"ף ז"ל ביבמות (סוף פ' מצות חליצה) מודה רבא בלא אבה יבמי כו' כרבי זירא דאמר כל הראוי לבילה כו' יעי"ש, דמיחשב אינו ראוי לבילה אף שאינו מחוסר אלא לימוד ורגילות, ויש לנו ראיות לזה, דכשאינו במציאות כלל, הוי אינו ראוי, ושאני מאין לו. וכמו דמצינו שחילקו בספק חסרון ידיעה דלא חשבינן ליה לספק, אבל בספק חסרון ידיעה לכל העולם חשוב ספק, ולא ראינו להאריך בזה מחמת שבלאו הכי לא זכינו לעמוד בחידושו של השאג"א ז"ל כמו שנתבאר (שם):