במה שנתבאר במאמרנו פתיל תכלת (פרט שלישי עמ' סה ושם), שאין קפידא בה לדינא אם תהיה הצביעה קודם הטויה, או שיהיה הצביעה בחוטין אחר הטויה יעו"ש, נראה כעת להביא עוד ראיה ברורה לזה, מש"ס מפורש במסכת סוכה (יא.) רב עמרם חסידא רמא תכלתא לפרזומא דאינשי ביתי' תלאן ולא פסק ראשי חוטין שלהן, ופירש"י ז"ל תלאן לציציות בכנפות הטלית חוט אחד כפול ד' ותוחבו בכנף ועודנו חוט אחד כופלו והרי אין שמונה כפלים, ופוסק ראשין שלהן ונעשין שמונה חוטין, ורב עמרם שכח ולא פסקן עד שעשה כל הגדילים וקשריהם וכו' יעו"ש. והנה חוט זה על כרחך היה מקצתו צבוע תכלת ומקצתו לבן.דהרי כיון שסבר רב עמרם דנשים חייבות בציצית פשיטא שחייבין גם בתכלת, ואשכחן בש"ס מס' ע"ז (לט.) רב הונא בר מנימי זבן תכלתא מאינשי דביתי' דרב עמרם חסידא יעו"ש, מבואר מזה דהוי להו תכלת. ומעתה אם אמרת דהצביעה צריכה להיות בצמר דוקא, יש לתמוה דלענין מה חיברן רב עמרם וטוה להתכלת והלבן להיות יחד בחוט אחד, הניחא לדעת הרמב"ם ז"ל דכך הוא מצוותו שיהיה חוט אחד מקצתו תכלת ומקצתו לבן שפיר דלא סגי בלא הכי, אבל לדעת רש"י והראב"ד ז"ל דשני חוטין שלמים או חוט אחד שלם בעינן, מהיכן בא זאת שחיברן רב עמרם וטוואן בחוט אחד. ואם על מה שלא פסקן מקודם שתלאן פירש"י ז"ל דשכח אבל לענין מה חיברן כלל וטוואן יחד התכלת עם הלבן שיהי' חוט אחד, אחר שהיו מופסקין קודם הטויה, אלא על כרחך דהצביעה כשרה נמי בחוטין, והיה לו חוט אחד ארוך וצבעו מקצתו תכלת על דעת שיפסק התכלת מהלבן ושכח ולא פסקן וזה ראיה ברורה: