והנה עוד מצאנו סמוכין וראיה, שזו הבריה שמצאנו הוא החלזון מש"ס מס' ע"ז (כח. ושם) רבי יעקב חש בפיקעא אורי ליה רבי אמי כו' וה"מ פיקעא עילאה פיקעא תתאה מאי כו' לייתי משקדי חלזוני ופירש"י בפיקעא, פי טבעת של בית רעי ובלע"ז פיג"א, כו' פיקעא תתאה, בפי הנקב מלמטה כו', משקדי חלזוני, נימי"ן בלע"ז מין חלזון יעו"ש, וזה ידוע עד היום בספרי הרפואות שבשקדי הדם של חלזון זה שמצאנו, מרפאים חולי זה של מזיבה תחתוניות (האמעראידען בלע"ז) וכן חולי שינוי הווסת בנשים, ועיין בפר"ח (שם) הנדפס בגליון הש"ס דפוס ווילנא דגרס לכודה פי' רוח שאוחזת האשה אחר לידתה נקרא כודה יעו"ש, וגם זה בא מסיבת הווסת מזיבת הדמים, ונקרא בלע"ז ליסטירי"ן ורפואתו ידוע עד היום בשקדי חלזון זה, ונקרא משקדי חלזון שהדם כשהוא בהשלפוחית הוא כשקדים (מאנדלען בל"א), וגם לגירסת הערוך דגרס משקרי חלזון נחות וכתב עלה פי' צפרדעים שהן נסדקין וצפרדע יוצא ממנו, וכתב על זה המוסף א"ב חלזוני אינם צפרדעים כי אם שקץ המים הנשמר בקליפות קשות כמו לולים שביבשה ע"כ יעו"ש, נראה מדמפרש משקרי על שם קליפתו, והיינו קליפת עצם הסודי שתחת לבושו הדק מלמעלה שבחלזון זה הנמצא, כמו שנתבאר במאמרנו פתיל תכלת (ע' מג) שנמכר במרכולת יצלח לכמה ענינים וגם לרפואת חולאים הנ"ל:
ואם אמנם שמזה אין ראיה אלא שזו הבריה נקראה בשם חלזון, אבל אין ראיה שמדמה היו צובעין התכלת, שמא ממין חלזון אחר, מיהו כיון שזה נתבאר ברור שזו הבריה נקראה בשם חלזון, ממילא על ידי כל הני סימנים מובהקים שנתבאר, מתאמת בברור שהתכלת לפנים בישראל מדם חלזון זה היה בא, כי גם זה הסימן מובהק ממה שאנו רואים שבדמו יכולין לצבוע תכלת: