בביאור דברינו במאמר פתיל תכלת, הן ממה שהקיפוני חבילות תשובות מהשואלים דבר ה' זו הלכה, והן ממה שראינו להוסיף בדברינו לאשר קצרנו אז במאמרנו, בכדי שלא להאריך על המעיין
בלשון הרמב"ם ז"ל (הלכות ציצית פ"ב הלכה ב'), ובים המלח הוא מצוי, וביארנו במאמר שפוני טמוני חול, שכוונתו על ים הגדול. והוספנו ביאור וראיה לזה במאמר פתיל תכלת (פרט ראשון סוף סימן א' עמ' מ"ג) יעו"ש, ונראה שהרמב"ם ז"ל תפס בזה לשונו, מלשון תרגום דרב יוסף (דברי הימים ב י״ג:ה׳), לו ולבניו ברית מלח ותרגמיה רב יוסף ליה ולבנוי קים מלח היכמא דמוי דימא לית אפשר דמתמתקן לעלם כו', יעו"ש דמפרש לשון מלח דקרא בים הגדול, ותהלה לקל בעיקר דברינו מצאנו חבר הגאון חיד"א ז"ל בספר נחל קדומים (פרשת תרומה), שכתב בפשיטות כן בשם הרמב"ם ז"ל, וכפי הנראה היתה הגירסא כן בספרי הרמב"ם שלפניו ובים הגדול הוא מצוי, ועיין במעדני יו"ט הל' כלאי בגדים (דין י"ב אות א') דמפרש ג"כ לשון שבים המלח שברא"ש (שם) וברמב"ם הל' כלאים (רפ"י) שהכוונה על שאר ימים שהם מלוחים יעו"ש.
והנה במאמרנו (שם) העלינו להשוות, הא דבפרקי דר' אליעזר וזוה"ק מבואר שהחלזון יוצא מים כנרת, עם ש"ס בבלי דמבואר שמציאת החלזון הוא בים הגדול, וכתבנו דמקור שורש בריאת החלזון הוא בים כנרת, ורק שעל ידי תוצאות וסילונות מתחת לארץ שיש מים כנרת לים הגדול הוא בא לים הגדול, וגידולו והתגלותו להיות ניצוד, הוא שמה בים הגדול, והפדר"א וזוה"ק מדברים ממקור שורש בריאת החלזון דהיא בים כנרת והש"ס בבלי מדבר ממקום מציאותו והתגלותו להיות ניצוד יעו"ש, ולכאורה עדיין הדברים מתמיהים, שבמקום מקור שורש בריאתו לא ימצא כלל, דהרי לא מצינו זכר כלל בש"ס שהחלזון נמצא בים כנרת, אולם כעת נראה לנו, שבאמת קודם חורבן הבית היה נמצא בים כנרת, ורק מעת החורבן, שאז מעוף השמים ועד בהמה נדדו (ירמיהו ט׳:ט׳) כדאיתא במסכת שבת (דף קמה:), ועיין ירושלמי תענית (פ"ד סוף הלכה ה) ובמדרש (סוף פתיחתא דאיכא רבתא) ודגים היאך גלו כו' דרך התהום חזרו, והגם דחזרו הא אמרינן (שם) כולן חזרו חוץ מקוליס האספנין, דכיון דלא שריר שדריה לא מצי סליק, וא"כ חלזון זה שאין לו שדרה נמי לא היה יכול לחזור, להכי מאז לא נמצא בים כנרת רק בים הגדול, והגם דקאמר חוץ מקוליס האספנין, אפשר דלא נקט אלא מה שלא חזר מטהורים, אבל מה שלא חזר מטמאים לא מיירי ועיין חולין (סג:) וברש"י ותוס' (שם ודף סו: ד"ה כל), ולהכי בש"ס בבלי דמיירי אחר חורבן הבית, לא נזכר ממציאת החלזון בים כנרת, דאז כבר לא היה נמצא החלזון בים כנרת רק בים הגדול.
וביותר ביאור בטעם העדר מציאת החלזון בים כנרת אחר החורבן, נראה בהקדם לישב סתירה עצומה שיש בענין ים כנרת וים הגדול, מש"ס בבלי לש"ס ירושלמי וכמה מדרשי חז"ל, דהנה במסכת שבת (דף לה.) אברייתא דשיעור בין השמשות, דקתני, רבי נחמיה אמר כדי שיהלך אדם משתשקע החמה חצי מיל, קאמר עלה הש"ס, אמר רבי חנינא הרוצה לידע שיעורו של רבי נחמיה, יניח חמה בראש הכרמל וירד ויטבול בים ויעלה, וזה שיעורו של רבי נחמיה, אמר רבי חייא הרוצה לראות בארה של מרים יעלה לראש הכרמל ויצפה ויראה כמין כברה בים, וזו היא בארה של מרים כו' יעו"ש. מבואר מזה שבארה של מרים שהלכה עם ישראל במדבר, היא גנוזה בים הגדול, כידוע שהר הכרמל הוא במערב א"י סמוך לים הגדול, וכדכתיב (ירמיהו מ״ו:י״ח) וככרמל בים יבוא, ואלו בירושלמי כלאים (פ"ט הלכה ג) כתובות (פי"ב ה"ד) ובמדרש ויקרא רבא (פרשה כב) ובמדרש במדבר רבה ותנחומא (סוף פ' חקת) ובקהלת רבה (פרשה ה פסוק ויתרון ארץ) ובשוחר טוב (מזמור כד) ונשקפה על פני הישימון, כל מי שעולה להר ישימון (בשוחר טוב הגירסא הר נבו) ורואה כמין כברה בים טבריה, זו היא בארה של מרים כו' יעו"ש, הרי מבואר שבארה של מרים גנוזה בים טבריה שהיא ים כנרת כידוע. שוב ראינו שהעיר בזה הרד"ל בויקרא רבה (שם), וכתב דטעות סופר הוא בש"ס דשבת, שטעה משיטפא דלישנא דלעיל מינה דאיירי בהר הכרמל, אבל באמת בהא צ"ל הר ישימון יעו"ש, ואין דעתנו העניה נוחה להגיה, ובפרט כאן דכל עיקר שיאייטיה דההיא מימרא הכא אינה אלא מפני דקאי בעליה להר הכרמל כמובן.
אמנם, באמת דברי תורה עניים במקומם ועשירים במקום אחר, לפי המבואר בתוספתא מס' סוכה (פ"ג) ומייתי מינה בירושלמי שקלים (פ"ו ה"ב), למה נקרא שמו שער המים רבי אליעזר בן יעקב אומר בו מים מפכים ועתידין להיות יוצאין מתחת מפתן הבית, וכן הוא אומר (יחזקאל מ״ז:ב׳) והנה מים מפכים מן הכתף הימנית מלמד שמפכפכין ויוצאין כמפי הפך הזה כו', ואומר (זכריה י״ד:ז׳-ח׳) והיה ביום ההוא יצאו מים חיים מירושלים לאן הם הולכים לים הגדול לימה של טבריה ולימה של סדום כדי לרפאות את מימו שנאמר (יחזקאל שם) ויאמר אלי המים האלה יוצאים אל הגלילה הקדמונה זה ימה של סדום וירדו אל הערבה זה ימה של טבריה ובאו הימה אל הימה המוצאים ונרפאו המים זה ים הגדול, ואומר (שם) והיה כל נפש חיה אשר ישרץ אל כל אשר יבא שם נחלים יחיה והיה הדגה רבה מאד כי באו שמה המים האלה וירפאו וחי כל אשר יבא שמה הנחל, ואומר (שם) והיה יעמדו עליו דוגים מעין גדי ועד עין עגלים משטוח לחרמים יהיה למינה תהיה דגתם כדגת הים הגדול רבה מאד, ואומר (שם) ועל הנחל יעלה על שפתו מזה ומזה כל עץ מאכל וגו' כי מימיו מן המקדש המה יוצאין מלמד שכל מימי בראשית עתידים להיות יוצאים כמפי הפך הזה יעו"ש, ומסיק עלה בירושלמי (שם) ניחא ימא רבה וימא דמלחא בשביל למתקן, כלומר ניחא הא דקתני כדי לרפאות מימו ימא רבה וימא דמלחא שהן מלוחים ואינם ראויים לשתיה, וצריכין רפואה למתקן שיהיו ראויים לשתיה ימא דטבריה בתמיה מאי רפואה בעי הא מתוקין אינון וראויין לשתיה, ומשני לרבות דגתם, דכתיב ביה והיה יעמדו עליו דוגים מעין גדי ועד עין עגלים משטוח לחרמים יהיה למינה תהיה דגתם כדגת הים רבה מאוד למיני מינים תהיה דגתם, דתני ארשב"ג מעשה שהלכתי לציידון והביאו לפני יותר משלש מאות מיני דגים בתמחוי אחד יעו"ש, והיינו דמפרשי לקראי מילי מילי. דקרא קמא בים הגדול קמשתעי, ועליו קאמר ונרפאו המים, שיהיו מימיו ראויין לשתיה, וקרא דבתר הכי והיה כל נפש חיה וגו' קמתשעי ברפואת ים המלח, שהוא ים המת והיינו דקאמר ביה כי באו שמה המים האלה וירפאו וחי כל אשר יבא שמה הנחל, וקרא דבתריה והיה יעמדו עליו דוגים וגו' משטוח לחרמים יהיה, קא משתעי ברפואת ים כנרת שהוא ימה של טבריה, שמימיו מתוקים וראויים לשתיה, כדמפורש בראשית רבה (פ"ד) אלא שצריך רפואה לרבות דגתם כדכתיב ביה למינה תהיה דגתם כדגת הים הגדול רבה מאד, ודרשינן למיני מינים תהיה דגתם, לפי שרוב מיני דגים אינן מתקיימין ומתרבין אלא בים הגדול שמימיו מלוחים קצת, ולא כימה של סדום, לפי שמתמתק בעבים, כדאיתא במסכת (תענית ט:) ולזה יש בו ריבוי דגים כהא דתני ארשב"ג מעשה שהלכתי לציידון שהוא בחוף ים הגדול והביאו לפני יותר משלש מאות מיני דגים בתמחוי אחד, אבל בימה של טבריה שמימיו מתוקין אין בו ברכת שפע ריבוי דגים, ולעתיד יתרפא ע"י מעין היוצא מן המקדש, שיהא בו שפע ריבוי דגים כבים הגדול:
הנה מבואר מכל זה, שים כנרת אין בו ריבוי וברכה דדגים, וצריך שיתרפא ע"י מעין היוצא מן המקדש לעתיד, ולכאורה הרי במסכת (ברכות מד:) דחשיב שבח פירות גינוסר, דהיינו פירות ארץ ים כנרת, כדפי' רש"י (שם) וחשיב נמי ריבוי דגים, וקאמר כי אתא רב דימי אמר עיר אחת היתה לו לינאי המלך בהר המלך שהיו מוציאין ממנה ששים רבוא ספלי טרית לקוצצי תאנים מערב שבת לערב שבת יעו"ש, הרי שהיה ריבוי וברכה דדגים בים כנרת, אמנם הדבר נכון מאד, שהרי בתוספתא דסוכה (שם) מסיים וכך היתה הבאר שהיתה עם ישראל במדבר דומה לסלע מלא פי כברה מפכפכת ועולה כמפי הפך הזה כו', וגם היא סובבת את כל מחנה ישראל ומשקה את כל הישימון והיא נעשית נחלים שנאמר נחלים ישטופו, וכן מים מתמצין הימנה והיא נעשית נחל גדול והולכין לים הגדול ומביאין משם כל חמדת העולם, שנאמר לא חסרת דבר ע"כ יעו"ש, ובספרי בהעלותך (פסקא צה) אם את כל דגי הים יאסף להם ומצא להם והלא הלכה עמהם באר במדבר והיתה מעלה להם דגים שמנים יותר מצרכם כו' יעו"ש, והדבר יותר מבואר בברייתא דמלאכת המשכן עתיקתא, הובא בילקוט סו"פ פקודי (רמז תכו) יעו"ש, מבואר שבארה של מרים היתה בה סגולה זו של מעין היוצא מן המקדש לעתיד, לענין התרבות שפע ברכת הדגים והפירות, ומעתה שפיר בזמן הבית היה התרבות הדגים בים כנרת על ידי בארה של מרים כמבואר בירושלמי ומדרשים הנ"ל על פסוק ונשקפה על פני הישימון, שבארה של מרים היתה גנוזה בים כנרת, ורק אח"כ בשעת חורבן שאז מעוף השמים ועד בהמה נדדו וגלו הדגים כנ"ל, אז ניטל בארה של מרים מים כנרת ונגנזה בים הגדול סמוך להר הכרמל, ומאז צריך ים כנרת רפואה ויתרפא לעתיד על ידי מעין היוצא מן המקדש כנ"ל, ומעתה אין כאן שום סתירה מירושלמי ומדרשים הנ"ל, להאי דש"ס בבלי במס' שבת הנ"ל, דהירושלמי ומדרשים הנ"ל קאי על פסוק ונשקפה על פני הישימון, דהיינו שעת כניסת ישראל לארץ, שאז נגנזה בארה של מרים בים כנרת עד שעת החורבן, וש"ס שבת הנ"ל קאי כמו שהוא עכשיו אחר החורבן, שניטלה בארה של מרים מים כנרת ונגנזה בים הגדול.
וכפי זה נתבאר טעם העדר מציאת החלזון מים כנרת אחר החורבן, דקודם החורבן שבארה של מרים היה גנוז בים כנרת, היה החלזון מצוי בים כנרת, שעל ידי סגולת בארה של מרים, היה החלזון מתקיים ומתרבה בים כנרת, הגם שמימיו מתוקין, אבל מעת החורבן שניטל בארה של מרים מים כנרת, אין החלזון מצוי בים כנרת, שאינו יכול להתרבות ולהתקיים במים מתוקין.
וכל ענין זה מבואר להדיא להמסתכל בעינא פקיחא, בזוה"ק (בהעלותך קנ. ושם) בחולקיה דזבולון ימא וכנסת ישראל אקרי ים כנרת והכי אתחזי דהא תכלת נפיק מתמן ואוקמוה דהא לתתא כגוונא דלעילא ים כנרת לעילא ים כנרת לתתא תכלת לעילא תכלת לתתא וכלא באתר חד כו' באר חפרוה שרים כרוה נדיבי עם באר דא כנסת ישראל כו' ואקרי באר ואקרי ים כו' באר דמרים כו' יעו"ש, ולכאורה יפלא מאי שיאייטיה דבאר מרים לכאן דקאי בים כנרת, ולזאת העיר באמת המגיה לומר שקודם הדיבור באר חפרוה שרים נשמט התחלת המאמר, אכן לפי מה שנתבאר מירושלמי ומדרשי חז"ל, באמת עיקר רבותיה דים כנרת, הוא על ידי בארה של מרים, שגנוז ביה, וסיים הזוה"ק (שם) ומיומא דגלתה כנסת ישראל בגלותא, כתיב (איוב י״ד:י״א) אזלו מים מני ים גו' יעו"ש, והגם דבזוה"ק מדבר באורות העליונים, כבר הקדים דהא לתתא כגוונא דלעילא, והיינו דלתתא נמי אזלו מים מני ים, שניטל משם בארה של מרים כדאמרן.