למי שיש לו המדות הנזכרות. ר"ל נבון לחש וחכם חרשים ושאר המדות שזכר הרב בפרק ל"ד מראשון:
וזאת היא הסבה בהפסק ידיעתו. ר"ל שמצד שהוא אסור ללמד אלו הסודות כי אם פנים בפנים מפני זה נפסקה זאת הידיעה מן האומה לגמרי מצד הגלות וגם לא נמצא ממנה דבר קטן או גדול בספר:
וראוי היה להעשות כך כי לא נעדר. ראוי שלא ללמד זאת החכמה כי אם פנים בפנים, כי לא נעדר מקבל מפי מקבל והרב ילמד לתלמידו ותלמידו לתלמידו בצד שלא תשכח לעולם אילו לא היה הגלות, אבל סבת הגלות חייבה שנעדר מקבל מפי מקבל וגם לא חובר לעולם ספר כלל מאלו הסודות העצומים ואחר שהוא כן וכו':
ואמנם באור דבריו וכו'. ר"ל אמנם שנבאר מעשה מרכבה במוחלט כבר זכרנו שהוא אסור מן התורה וגם השכל מחייב שלא לבאר אילו לא היה אסור בדבר:
מחובר אל היותי גם כן וכו'. ר"ל מצורף לשני אלו הטעמים שזכרנו שאין ראוי לבאר מעשה מרכבה, כי מה שיסבור בו הרב אינו ענין מקובל מחוייב שיהיה כך כי לא באה אליו הנבואה, אבל הוא כפי סברת הרב ז"ל ושקול דעתו ואפשר שיהיה חלופו, ותהיה כוונת הכתוב דבר אחר:
ועמוד שהכל נשען עליו. והיא מעשה מרכבה: