מתוך הכח המסור אלי מאת האחים מאחים הנבון ה"ר משה מאטלון יצ"ו וה"ר שמואל יצ"ו כנראה משטר הקונפרימוס אשר עשו ביניה' לכן בראותי הטענות ולהשקיט דברי ריבות אשר ביניה' גזרתי אומר כי אותם הנכסים אשר מסר רבי משה הנז' לרבי שמואל אחיו להוליכם לשופיאה או לאנדירנופול ושימכרם שם ויקבל מהם רבי שמואל חובו שהיה חייב לו רבי משה עשרים וחמשה אלף לבנים כל ההוצאות שהוציא רבי שמואל דשייכי לנכסים עלי ה"ר משה הדרי והטעם כיון דיוקרא וזולא של הנכסים היה מוטל על ה"ר משה יצ"ו אם כן כל זמן שלא נמכר ולא נתקבל המעות הם ברשות ה"ר משה יצ"ו ולא היה לו לה"ר שמואל בהם כי אם החיוב שנתחייב להשתדל למוכרם אבל לא להוציא הוצאות עליהם מביתו שאם כן נמצא שלא היה נפרע מכל חובו ומה שאני אומר הוצאות דשייכי לנכסים הוא למעט שאם היה לו לה"ר שמואל יצ"ו דרך לילך שם למקום שהוליך הנכסים הנז' זולת הנכסים הנז' אז לא יפרע ה"ר משה יצ"ו הוצאת הסוס אשר רכב עליו רבי שמואל יצ"ו כיון דבלאו הכי אית ליה אורחא להתם כמו שנראה כל זה בטור סי' ע"ג והביאו הרא"ש בתשובות כלל נ' ואיני מאריך בראיות אבל לא היה לו דרך שם כי אם בסבת אלו הנכסים אז מגלגלין עליו את הכל באופן שכל ההוצאות שנשתלשלו מחמת הולכת אותן הנכסים חייב רבי משה לפורעם וגם הפחת שפיחתו המעות לעשותם טובים חייב רבי משה לפורעם להיות שנתחייב בשטר חיובו פעמים ושלש לפרוע לו חמש מאות דוקאטי שוה כל דוקאטי חמשים לבנים כנהוג בתוגרמא לבנים יפים וטובים.
וגם מה שטען רבי שמואל דבמה שהסתיר קצת מאותן הנכסים מהמכס שזכה לעצמו ודאי שהדין עמו כמו שכתבו התוספות פרק אלמנה ניזונית וז"ל אם גנב או גזל והטעה את הכותי מה טיבו של בעל המעות ואפילו חולקין אין שייך לומר משום דעל ידי מעותיו נשתכר דלא דמי לשאר טעות שנותן הכל בשביל המעות שסבור שהמעות שוות כל מה שנתן לו אבל הכא טעות בעלמא הוא ודבר בפני עצמו הוא תדע דה' סברא הוא שאם היה רוצה היה מחזיר לכותי כל מה שהטעהו וכן פסק הרא"ש בפסקיו וכן הביאו הטור סימן קפ"ג וכן כתב המרדכי שם וכתב עוד וז"ל:
ועוד אם הכותי היה נזכר לא היה חוזר כי אם על המקבל לפיכך הכל לשליח וכן פירש הרשב"ם לפני רש"י ז"ל ובשם ריב"א מצאתי נתכוון השליח לזכות הכל לשליח.
ובמה שטוען ה"ר שמואל שמסר לה"ר משה משא אחת של מיטלטלים להוליכה לרבי יצחק ליאל ולקחה לעצמו וטוען ה"ר משה שיש לו על ה"ר שמואל מלוה ממקום אחר ושלקחה בשביל מעותיו ודאי שהדין עם ה"ר משה ויהיה נאמן בשבועתו עד כדי דמי המשא במיגו דאי בעי אמר לא היו דברי' מעולם ולא מסרת לי כלום כיון שלא מסרה המשא ה"ר שמואל בפני עדים כנראה מתוך הענין או אפילו שיהיה עדים בענין יהיה נאמן רבי משה במיגו דאי בעי אמר החזרתיה לך או עשיתי שליחותך ונתתיה לרבי יצחק ליאל אבל מכל מקום יש צד פקפוק בנדון דידן שעם היות שרבי משה החזיק במשא בשביל חובו היה לו לעכבה אצלו עד שיזהיר לרבי שמואל על חובו שיפרע לו ואם לאו שימכרנה ואחר כך היה לו ליקח שמאים שישומו הנכסי' כדין מלוה שיש בידו משכון כמו שכתב הרא"ש כלל צ' ולא היה לו למוכרה בינו לבין עצמו ולכן בנדון דידן צריך רבי משה שיביא עדים שנמכרה המשא בשוויה ואם לא יביא עדים ישבע רבי משה שכך וכך היה שוה אם יכריחהו רבי שמואל על כך.
גם מה שטען ה"ר שמואל שנתן כך וכך בשליחות רבי משה אחיו ובהכרת כתיבתו וחתימתו יהיה נאמן רבי שמואל בשבועתו איך נתנו בהכרת כתיבתו וכמו שכתב הרמב"ם פרק א' הלכות שלוחין ושותפין כמדומה לי שעל פי הדברים האלה יתבררו ויתלבנו כל ההפרשים אשר בין הגבירים הנז' ואחר שיתבררו ויתלבנו או יתפשרו ההפרשים אשר ביניהם גזרתי אומר שיעשה שטר מחילה זה לזה וזה לזה באופן שלא ישמע עוד שום צד פקפוק והפרש ביניהם כי אחים הם ולא יתפרדו ואיש איש על מקומו יבא בשלום נאם הצעיר יצחק בכ"ר שמואל אדרבי זלה"ה.