נשאול נשאל מעמדי על ענין פסק אחד שפסק אחד מגדולי המורים וזה לשונו ביום ג' י"ג לחדש שבט שנת י"שא ליצירה בא ה"ר יודה אדרבי וערער על החוריב' הנז' שהיא שלו ומעולם לא מכרה לשום נברא בעולם והשיב לו ר' יצחק חייט שהוא קנאה מרבי מרמרה היום כמו ט"ו שנה וברוב הזמן נאבד שטר קנייתו ובו ביום ובאותו מעמד באו העדים לפני ב"ד רבי שמעון בן רות והעיד בתורת עדות אחר שאיימו עליו שאותה חוריבה שהיו מריבין עליה ר' יהודה הנז' ור' יצחק שהוא זכור כשקנה חלק א' באותה החוריבה שהיו העולם אומרים שאותו הרביע האחרון שהוא במורד שהיה של ר' יצחק שהוא קנאה בו ביום ובאותו מעמד בא ר' יהודה בן עזרא חתנו של ר' שמעון בן רות הנז' והעיד בתורת עדות שהוא זכור כשהטילו חוט המשיח' למדוד ולחלוק החוריבה שמריבין עליה ר' יודה ור' יצחק הנז' שהטילו החוט מחוריבה של ר' יהודה הנז' עד סוף החוריבה שהוא רביע האחרון במורד על הדרך בו ביום ובאותו מעמד העיד ר' תשובה בילצ"יד בתורת עדות שהיום כמו שנה או שנתים אחר שנבנית החומה החיצונה היה מטייל עם רבי יודה הנזכר ואמר לו רבי יהודה הנזכר תראה איך קנה ר' יצחק הנזכר כל זה הקרקע עד החומה במעט לחם כלומר בזול בו ביום ובאותו מעמד העיד רבי אברהם בן מור בתורת עדות שבאותו זמן שקנה ר' יצחק הנזכר קנה על ידו שהוא היה הסרסור ביניהם וקנה ר' יצחק שני חלקים חלק א' שהוא בנוי עתה הבתים של ר' יצחק הנז' וחלק א' האחרון שהוא במורד על הדרך ולא נשאר למוכרים שום דבר לפנים מזאת החוריבה ולפי שזה אמת וכו' אני החתום מטה אחרי שמעי טענות רבי יהודה ורבי יצחק על חלק אחרון מאותה החוריבה אשר בסוף השוק של סלאמה גם שמעתי העדויות הכתובים לעיל ועל פיהם פסקתי הדין עם רבי יצחק הנזכר ואין לבעל הריב לחלוק ולערער עליו אלא הרי הוא מנוקה ומשופה שלו ולראיה ביד רבי יצחק הנזכר חתמתי שמי פלוני.
תשובה עם היות דלא חיישינן לב"ד טועים מ"מ דברי הפסק סתומים וחתומים והטעם כי נר' כי טענת הנטען אין בה ממש והטעם כי כיון שרבי יהודה אדרבי טען וערער על החוריב' שהיא שלו ויש לו עדים על זה כנראה מתוך שטרי קיומי בית דין שמביא בידו וטען שמעולם לא מכרה לשום נברא בעולם מה מעלה ומה מוריד מה שטען רבי יצחק חייט שהוא קנאה מרבי יעקב מרמרה היום כמו ט"ו שנה וברוב הזמן נאבד שטר קנייתו פשיטא דאין בה ממש דהא אמרינן בבתרא פרק חזקת הבתים ההיא גברא דדר בקשתא בעילית' ארבע שני אתא מרי דבית' אשכחיה אמ' ליה מאי בעית בהאי ביתא אמ' ליה מפלניא זבינתה דזבנא מינך אתא לקמיה דרבי חייא אמר לי' אי אית לך סהדי דדר בה איהו דזבנתה מניה ואפילו חד יומא אוקימנא לך ואי לא לא וקאמר עלה אמר רבא כותיה דרבי חייא מסתבר דקתני הבא משום ירושה אין צריך טענה טענה הוא דלא בעי הא ראיה בעי וכתב על זה רב אלפס וכן הלכתא.
הרי לך ראיה ברורה שכיון שרבי יצחק חייט לא טען שרבי יעקב מרמרה המוכר לקחה מרבי יהודה אדרבי בפניו או שיביא עדים דדר בה המוכר הנז' חד יומא אין בטענתו ממש ואפילו יטעון שהוא יודע שדר בה חד יומא המוכר הנז' אינו מועיל לו כמו שכתב נמקי יוסף וכן פסק הטור סי' קמ"ו על ההוא מעשה שכתבתי לעיל כל שכן בנדון דידן לא טען לא זה ולא זה וגדולה מזאת שאפילו לא יהיה עדים למערער שהיא שלו אם לא טען הנטען בפני לקחה מינך או הבי' עדי' דדר בה המוכר יום א' מוקמינן ארעא בידא דמערער.
וראיה דאמרינן פרק חזקת הבתים ההוא דאמר ליה לחבריה מאי בעית בהאי ארעא אמר ליה מפלניא זבינתה דאמר לי דזבנא מינך אמר ליה את לא קא מודית דהאי ארעא דידי היא ואת לא מינאי זבינתה זיל את לאו בעל דברים דידי את אמר רבא דינא קאמר ליה וכתב רב אלפס האי מעשה פשיטא הוא ולית בה ספקא והלכתא כותיה דכל כי האי גונא לא מוקמינן לארעא בידא דנתבע אלא היכא דאית ליה סהדי דדר בה ההוא דזבנא מיניה חד יומא ואכלה איהו שני חזקה אי נמי דקאמר קמאי דידי זבנה מיניה ההוא פלניא דזבינת' אנא מיניה ואכלתה אנא שני חזקה וכו' אבל אי ליכא חד מתרוייהו דינא הוא דהדר' ארעא לגביה מריה וכו' ואף על גב דלית ליה סהדי למרא קמא דארעא דיליה היא לא אמרינן בכי הא הפה שאסר הוא הפה שהתיר ומוקמינן לארעא בידא דמחזיק אלא כיון דאודי דהאי ארעא להאי היא הוה ליה ודאי דאמר ליה אמר לי פלוני דזבנא מינך הוי ספק ואין ספק מוציא מידי ודאי כל שכן בנדון דידן דאיכא עדי' שהקרקע של מערער דאין כאן מיגו וגם לא טעין רבי יצחק חייט שרבי יעקב מרמר' לקחה מרבי יהוד' אדרבי דפשיטא דהדרא ארעא למריה קמא.
ואף על גב שמתוך לשון הגמרא משמע דמיירי שזה לא אכל שני חזקה מדטען מפלניא זבינתה ולא קאמר ואכלתה שני חזקה אבל בנדון דידן דאכלתה רבי יצחק חייט שני חזקה אפשר שלא יהיה הדין כן ליתא שהרי כתב נמקי יוסף ורשב"ם דמיירי אפילו דר בה שני חזקה.
וכן כתב הרמב"ם פרק י"ד הלכות טוען ונטען וז"ל הרי שאכל שדה זו שנים רבות ובא המערער ואמר לו מה לך ולשדה זו הודה ואמר לו יודע אני שהיתה שלך אבל פלוני מכרה לי והוא לקחה ממך וכו' תחזור השדה וכל הפירות למערער אף על פי שאין לזה המערער עדים שהיא שלו הרי שפי' המימרא אפי' שאכל שני חזקה וכן פסק חו"מ סי' קמ"ו שאפילו החזיק שלש שנים ואין עדים למערער שהיתה שלו אם לא טען המחזיק בפני לקחה ממך או הביא עדים שדר בה המוכר יום אחד יחזיר הקרקע למערער.
וכיון שעלה בידינו שהדין כן כל עדויות העדים שהביא רבי יצחק חייט נתבטלו מאליהם דרך כלל והטעם שלא אחד בהם שיעיד ויגע בשרש החזקה והיא לקיים שרבי יעקב מרמרה לקחה מרבי יהודה אדרבי שזהו התל שהכל תלוי בו שלכך אנו צריכי' שיאמר בפני לקחה ממך או שיביא עדים דדר בה יום אחד ואז טענינן ללוקח שלקחה ההוא דמכרה ממרא קמא אבל הכל מעידים ממכר רבי יעקב מרמרה ואילך ורבי יהודה אדרבי יוכל לטעון שמכר מה שאינו שלו וכן אמר בפי' שמעולם לא מכרה לשום אדם באופן שכל העדיות דרך כלל אין בהם ממש וגם דרך פרט אם הא' שהעיד עדות שמיעה בעלמא שהיו העולם אומרים שהיה החוריבה מפלוני ודאי שדברים אלו אין בהם ממש להוציא הקרקע מחזקת בעליו.
אם הב' שהעיד שהטילו החוט עד סוף החוריבה שרצה לומר שהכל חלקו ויצא הקרקע מרשות ר' יהודה אדרבי זו אינה ראיה דהא אמרינן פרק חזקת הבתים איבעיא להו נראה בו מאי אמר רבא עביד איניש דסיאר ארעיה ולא זבין וכתב רב אלפס והלכתא כרבא וכן פסק הטור סי' קמ"ו דעביד איניש לעיין קרקע ולמדוד ארכו ורחבו לקנותו ושוב לא יקנה.
אם השלישית שהעיד שאמר רבי יהודה אדרבי תראה איך קנה רבי יצחק חייט כל זה הקרקע עד החומה במעט לחם כלומר בזול גם זה הבל.
וראיה דאמרינן פרק חזקת הבתים ההוא דאמר ליה לחבריה מאי בעית בהאי ארעא אמר ליה מפלניא זבינא ואכלה שני חזקה אמר ליה פלניא גזלא הוא אמר ליה והא אית לי סהדי דאתאי אימלכי בך ואמרת לי זיל זבין אמר ליה השני נוח לי הראשון קשה הימנו אמר רבה דינא קאמר ליה כמאן כאדמון דתנן העורר על השדה וכו' ומסיק אפילו תימא רבנן התם עבד ליה מעשה אבל הכא דיבורא עביד איניש דמיקרי ואמר וכן פסק הרמב"ם פרק י"ו הלכות טוען ונטען הרי שאפילו שנתן לו רשות ממש ליקח הקרקע אמרינן שהם מילי בעלמא ודרך מקרה אמרן כל שכן בנדון דידן שהדברים מוכיחים שהם דברי הבאי.
אם הרביעית גם כן אין בו ממש שלא העיד כי אם שלא נשאר למוכרים שום חלק וכו' אבל לא העיד שבכלל המוכרים נכנס רבי יהודה אדרבי וכמעט שזה העד מכחיש את מביאו שהוא טען שלקח מאחד והוא רבי יעקב מרמרה וזה העיד שלקח ממוכרים רבים שהוא היה הסרסור באותו המקח באופן שכלל העולה ממה שכתבתי הוא שהדין עם רבי יהדה אדרבי וחייב רבי יצחק חייט להחזיר לו חורבתו כי בחזקת רבי יהודה אדרבי עומדת ואיני מאריך עוד בראיות להיות הדברים ברורים ואין זה כי אם העתק דברי סופרי' וספרי' לפי עניות דעתי ולבי נאם יצחק בכ"ר שמואל אדרבי זלה"ה.