וכן משמע מדברי מהר"י סי' רי"א וכתב בסדר גיטין סי' ך' שאם נשתנה שמו ע"י חולי ויש לו כינוי מחמת שם השני כותבין שם השני וגם הכינוי שלו קודם שם הראשון כגון משה המכונה ליו"א דמתקריא יצחק ואם היה לו שם כינוי בשם ראשון יכתבנו ג"כ אחר שם הראשון וכ"ע שם דאם נשתנה שמו ע"י חולי לשם לעז הראשון היה לשון הקודש כותבין שם הלעז תחלה וכותבין על חב' דמתקרי'. וכ"ע בסדר גיטין סי' ל"ב דאם נשתנה שמו ב' פעמים מחמת חולי כותבין הכל כגון אנא משה דמתקרי יעקב דמתקרי שמואל ובסי' ל"ג שם ואם יש לו כינוי כותבין גם הכינוי (כתב מהרי"ו סי' ע"א דאם כותבין גט תוך עבורה של עיר כותבין העומדת כאן דתוך עיבורה של עיר כעיר) בסדר גיטין לאשה כותבין דמתקריין פלונית ולאיש דמתקרי פלוני בלא א' הוא לשון זכר וכ"ע שם סי' ל' דהא דכותבין דמתקריא או מתקרי במ"ם היינו שאין רגיל בשם הב' אבל אם הוחזק ורגיל שם בשם הב' ג"כ כותבים אתקריא או דאיתקרי באלף כתב בסדר גיטין סימן כ"א בשם הר"ר הלל דכל שם שיש לספק בו אם כותבין בה' או בא' לבסוף כותבין ה' שבכתוב לא תמצא שום שם ד אלא שסופו ה' ועוד שם סי' ל"ג שם שקורין אותו לפעמים כך ולפעמים כך או שנמצא במקרא מלא או חסר הולכים אחר הרוב, בסדר גיטין פעם אחד אשה היתה נקראת אסתר ודרך צחוק קראו אותה תמיד אסתר המלכה עד לבסוף שהוחזק שמה בפי כל לקרות המלכה לחוד וכן קראו אותה כמה שנים וכתבו בגט מלכה דמתקריא אסתר וכך כתב לעיל דהולכין בזה אחר עיקר השם: