מה איכפת ליה להקב"ה בין ששוחט מן הצואר לשוחט מן העורף. לחסרון דעתי לא ידעתי איך יצא זה המאמר מכלל דבריהם שיובן מהם כי לכל המצות יש להם סבה, כי כמו שאמרו מה איכפת ליה להקב"ה בין שוחט מן הצואר לשוחט מן העורף כך נוכל לומר בכל מאכלות אסורות אשר אסרה לנו התורה, וכן בכל המצות שיש להם טעם מבואר או בלתי מבואר נוכל לומר מה איכפת ליה להקב"ה, שהמצות שנצטוינו אינם לתועלתו אבל לתועלתנו, והוא להקנות לנו דעת אמיתית או תקון מדות או הישרות לתקון קבוצנו:
לא נתנו המצות אלא לצרף בהם הבריות, הרצון בו לצרף דעותם ולתקן מדותם ויהיו קדושים ונכבדים וראוים שתחול בהם ההשגחה אלהית, כמו והייתם קדושים כי קדוש אני, ואמר אשר הבדלתי אתכם להיות לי, ואמר עם זו יצרתי לי, והביאו ראיה מאמרו אמרת ה' צרופה כלומר שהיא טהורה ונקיה מכל סיג והיא בתכלית השלמות אשר אין דומה ואין ערך לשלמותה: