בהיותם בוחנים המציאות בעניני אישים מבני אדם אשר רעותיהם מהם או מהכרח טבע החומר, כמו שהיו אומרים תחלה ועכשיו הם אומרים שהוא רוע סדור. אמר אבן רש"ד במה שאחר הטבע במאמר י"א ענין זה לשונו, אמר וראוי שנחקור אם הדבר הטוב והחשוב אשר במציאות כמו השווי והסדר אם הוא מהנמצאות בדבר נכר בעצמו, או הוא בנמצאות לבד, או בשני הענינים יחד, והוא בנמצאות מפני מציאותו באותו הדבר האחד כמו הסדר אשר בחיל שהוא ימצא בכל אחד מחלקי החיל והוא כאחד מהם יותר שלם מציאות ויותר משובח והוא שר הצבא, ומפני שהשר הוא היה הסדר בכל החיל, ואמנם היה זה מחוייב לפי שהסדר והסדור אשר בכל אי אפשר שיהיה מעצם הדבר כמו שא"א שיהיה מציאותו מעצמו, הנה הוא לו בהכרח מפני זולתו, והדבר אשר יקנהו הסדר אי אפשר שיהיה לו הסדר מזולתו לפי שזה ילד אל בלתי תכלית, הנה א"כ זה הדבר הוא אשר לו הסדר בעצמו והוא אשר יקנה הסדר ההוא לכל והוא בעבורו הסדר לא הוא מפני הסדר, והכן זה בכל מין ממיני הטוב עד הטוב אשר הוא בשכלי. וכן ראוי שיובן בכל עם התחלה הראשונה, ר"ל שהטוב אשר הוא הסדר הנמצא בכל מיני ההתחלה הראשונה והוא בהתחלה הראשונה בעצמו אלא שאין הסדור נמצא בחלקי העולם בענין אחד אבל הוא גם בגרמים השמימיים ובכלל בדברים אשר לא יתערב בם ההיולי הוא היותר שלם שיהיה, ואין בכאן בפנים מהפנים העדר סדור ולא רוע סדור, ואמנם בענינים הטבעיים אשר יתערב בם ההיולי הנה כבר ימצא בם העדר הסדר בעבור הכרח החומר, לפי שא"א בטבעם שיקבלו הסדר על השלמות, וזה כמו ההפסד והבלוי וזולת זה מן הרעות אשר ישיגו העולם ההיולאני, והענין בזה דומה במנהג הבני חורין והעבדים, כמו שהבני חורין ימצא מעט פעולותיהם רק כשיעור במה שיצוהו הנימוס וההנהגה, כן הענין בנמצאות אשר לא יתערב בם ההיולי, וכמו שהעבדים ברוב ימצאו פעולותיהם על בלתי מה שיציירהו הנימוס, כן הענין בדברים אשר יתערב בם ההיולי, לא לפי שהנימוס התערב ברע ולא לפי שהעבדים היה אפשר בטבעם במה שיוכיחם הדת והנימוס שלא יפעלו הרע וקצר הנימוס ליסרם, אבל לפי שאי אפשר בטבעם זולת זה, כן ראוי שיובן ענין הרעות המתחדשות הנה עם מציאות ההתחלה הראשונה והגעת הטוב ממנה, ר"ל כמו שמצות המלך לא יקבלוה אנשי המדינה בשוה כן הטוב השופע מהראשון ית' לא יקבלוהו חלקי העולם בשוה: